קכג,א

עצמות ומהות רצונו ית', וזהו תנאי התנה כו' על קיום התו"מ בפו"מ ולא ע"י האבות שהוא קיום רק ברוחניות.

תוכן. במי נמלך בתענוג העצמי מנשמות בגוף, ותנאי התנה בקיום העולם על תו"מ בפו"מ ולא ברוחניות לבד.

פרק יח. וזהו דלראות (פי' הב' הנ"ל) להתראות ולהתגלות כל עצמותו ופנימיותו הוא בשמים וארץ שהן תו"מ, שזה למע' מאור המצומצם שבק"ו, וגילוי זה להיות בבחי' המשכה שזהו המשפילי הוא ע"י התורה, והגילוי יהי' לע"ל דיעשה למחכה לו ע"י הבירור בעה"ד דטו"ר, וזהו דמגביהי לשבת בעא"ע בפנימיות העצמות הוא בשמים וארץ שהם מגלים עצמותו, דמגביהי ביו"ד דח"ע בתו' שלמעלה משפילי ביו"ד דח"ת במעה"מ, וזהו כי עמך מקור חיים שהוא צמצום הראשון מקור החיים דבי"ע, ומ"מ באורך נראה אור שיש בזה ב' פירושים (כנ"ל בארוכה) הא' אור שע"י הפרסא, והב' אור העצמי, שזה (הב') הוא רק נראה אנחנו נש"י ע"י קיום המצות באתעדל"ת כמו שנתנו במ"ת (ולא האבות, שקיימו ברוחניות), והוא באורך העצמי באור העצמי שלפה"צ ששם מושרש כוונה זו, והוא כמו המביט ע"י אספקלריא וזכוכי' בהירה שמבהיק את האור ביותר, שכ"ז בא ע"י הבירור עכשיו בעה"ד טו"ר, וזהו שבתורתו של ר"מ נא' כתנות אור בא' שהוא נעשה ע"י הבירור דעתה דעור בע', והגילוי יהי' לע"ל.

תוכן. המגביהי יו"ד דח"ע דתוש"מ בהמשפילי ביו"ד דח"ת שבמעה"מ, מכתנות עור דעה"ד נעשה אור שהוא אור העצמי שלמעלה מהצמצום.

פרק יט. יבאר מנורת זכרי' שראה בגולה, באופן שהשמן נמשך בדרך ממילא, ולא כמו במקדש שהי' שמן כתית, ויקחו אליך, שהוא בחי' מ"ה שבנשמה שע"י מאיר האור, אבל בגלות מצד עוצם ההסתר והעדר העבודה שלמטה, דבזמן ביהמק"ד היתה העבודה במוח ולב, ומי שהי' בעל תורה הי' בעל יראת שמים וצ"ג, ובזה"ג יכול להיות בעל תורה מופלג ולא יהי' י"ש, ולהיפך בעל י"ש ומדות טובות ואינו בעל תו' דבזמן המקדש היתה גילוי בחי' מ"ה שבנשמה, ואהרן מעלה הנרות, לקרב לב נש"י להוי', בתורה ותפלה, אבל בזמה"ג גם התפלה בתכלית הקטנות ואין איש מתעורר באהוי"ר כדבעי למהוי, ולזאת גם אור האה"ר דאהרן כה"ג אין מגיע ח"ו כנופל בבור עמוק ביותר שאין האור מגיע