קכג,ב

לשם כלל מפני עומקו, דכן הוא בנש"י בגלות, ולכן ראה מנורה שגולה על ראשה שהמשכת השמן מעצמו שלא ע"י עבודה והוא רק בקעומ"ש בקיום התו"מ בפו"מ, שזה מגיע בהעצמות יותר, וזהו ביאת המשיח, דיהי נועם הוי' (שהוא מעון האמיתי) ע"י מעשה ידינו בקיום המצות בפו"מ, וזהו ואלה דברי דוד האחרונים שהקים עולה של תשו' שלמעלה מהראשונים.

תוכן. המנורה שבמקדש שמן כתות ע"י עבודה במוח ולב, ומנורת זכרי' שהוא בגולה על ראשה, שהשמן נמשך מעצמו, ע"י קיום המצות בפו"מ, בזמן הבית בע"ת היו י"ש גדולים, ובזמן הגלות יכול להיות למדן מופלג ואינו י"ש, וי"ש בקיום המצות ואינו בעל תורה כלל.

פרק כ. יבאר שקבלת עול הוא כתר ש"ט דמעשים טובים שעולה ע"ג כתר תורה, שהוא ביטול הרצון שלמעלה מטו"ד, דהנה ברצון יש ב' מדרי' א' רצון המורכב, והב' רצון הפשוט, דבכל אופן רצון המורכב תלוי בבחירתו, שהבחירה משתנית, ולפי אופן בחירתו כן יהי' עבודתו ולא יותר, וא"כ יוקשה אומרו ובחרת בחיים, שאין זה מספיק עדיין להיות עצם ענין הבחירה דבר המשתנה בקירוב וריחוק ואיך יצוה רק בזה שנראה שמספיק, ומבאר כי בהבחירה ב' ענינים הא' בחירה במוח ולב לשקוד על עצמו לאהוב ולירא.

תוכן. שהבחירה הוא דבר המשתנה מעת לעת.

פרק כא. ואופן הב' בבחירה הוא בפועל ולא בלב ומוח בלבד, והוא ע"פ קבלת עומ"ש וכמו העבד שכל עשיותיו בקבעו"מ האדון בלבד, ואין לו רצון וחפץ כלל ומשו"ז לא ישתנה כל ימי היותו עבד במיעוט וריבוי כי עושה תמיד, ועם היות שהבחירה שבמוח ולב הרי יש בזה חיות רב, הנה בבחירה שבקעומ"ש הוא שאין בו שינוי כלל.

תוכן. הקבע"ו אין בו שינויים.

פרק כב. יבאר כי בנש"י ב' מדרי' בנים ועבדים, ומעלת העבד בעבודה שעולה למעלה מבן, ונש"י בנים מצד הנפש ועבדים מצד הגוף, ולכן בהעבודה דקבע"ו שכופה א"ע בסו"מ וע"ט אף בזמן שאין לו חפץ גלוי בקרבת הוי' הוא עולה בעילוי יותר עליון והוא למעלה