קכה,א

פרק ד. יבאר כי התהוות הגשמי מהרוחני בעו"ע הוא רק באור וחיות שלו שהוא בחי' ממכ"ע אבל התהוות גוף החומר והמציאות בעו"ע הוא מבחי' סובב מלמעלה מכל השתל' ואינו בא מכח העילה כלל עד כי גם בראשית ההשתל' שהוא בחי' החכ' הנה הרוחניות שלה דהחכ' מאין תמצא באה בבחי' השתל' מאור הממלא, וחכ' שהיא מציאותה בבחי' מציאות ודבר הוא מהארת הסובב שמקיף כולם בהשואה בלי הבדל המציאות ויש דחכ' למציאות היש הגשמי ממש, והוא בבחי' דילוג שלא בהשתל'.

תוכן. בעו"ע רוחניות העלול מהעילה שזהו ממכ"ע ומציאותו של העלול מהארת הסובב, הארת הסובב באה בדילוג ולא בהשתל'.

פרק ה. יבאר טעם מעלת המצות על התורה, דאורייתא מחכ' נפקת שהיא ראשית ההשתל' והמצות מהארת הסובב, ואם שאינה באה בגילוי, והיא למעלה מהשתל' דממלא, ויבאר ההפרש שבין הארת הסובב הנמצא בכל הדברים הגשמיים, דכל מציאות הוא מלמעלה מהשתל', להארת הסובב שבגשמיות המצוה בצמר הציצית וקלף התפילין שהם כלים אל ההארה, שמאיר שם בלי הסתר פנים כלל, ולע"ל יתגלה מתוך לבוש זה דוקא, משא"כ שאר דברים הגשמיים שגם בהם הארת הסובב אלא שהוא בהסתר והעלם גמור, ובזה מעלת המצות על התורה, וזהו יביאו לבוש מל' שהוא הוי' מלך גאות לבש דהארת הסובב הוא אין ממש, ואינו בערך העצמות שהוא בחי' יחיד, מה שאינו מדרי' אחד שישנם עוד דברים כמו ד"ר מעומ"ט והם בטלים ויחיד שמיוחד בעצם, ולהיות בחי' חי העולמים הוא ע"י מלך מל' דא"ס, וכמו המלוכה למטה שרק שם המלך מתפשט בכל המדינה, כמו"כ הוי' מלך גאות לבש, שהתלבש להיות מלך מצד כי חפץ חסד כי תכון תבל בקיום הוא ע"י הארת הסובב בחי' מל' דא"ס שהיא בחי' אחרונה.

תוכן. ההפרש בין הארת הסובב בכל הדברים הגשמי' שהוא בהעלם, להארת הסובב בגשם המצות שהוא בלי הסתר פנים כלל.

פרק ו. וזהו יביאו לבוש מל', בחי' מל' דא"ס שנתלבש להיות מלך כי עלה במח' אנא אמלוך, הנה יביאו לזה מלמטה ע"י העבודה באתעדל"ת דוקא, דגם מח' זו דאנא אמלוך הוא בתכלית הביטול כי על מי ימלוך, ורק מפני שסוף מעשה הבירורים והעבודה בגשמיות המצות בפו"מ עלה במח' תחלה, הנה בזה יביאו לבוש מל' להיות הוי' מלך שיהי' תענוג ורצון במח' דאנא אמלוך.