קכו,ב

שהתהוות הולד הוא ממותרי המוחין דוקא, אשר הבכן מכל המשלים הוא, דכל מה שהוא גדול ותקיף יותר במקורו יהי' ההתפשטות למרחוק יותר, ובהתהוות ממהות למהות, כמו בולד הוא משלימות המוחין, ובא ההתפשטות למקום רחוק, ובבחי' נבדל, וא"כ כל שבא בהגשמה יותר ובריחוק יותר הוא הוראה על עוצם מילוי ותוקף שרשו.

תוכן. ד' משלים אבוקה, רב שמלא בחכמה, חבית מלאה מים, כח המוליד שבטפה.

פרק יג. והנמשל מג' משלים הנ"ל, יובן בההלכות הערוכות לפנינו, דאור ח"ע המלובשת בהן אף שהיא בהסתר היא גבוה במדריגתה מהאור קטן שמאיר בגילוי, דהארת האור דמאור בבחי' העלם הוא למעלה מהגילוי אור דאור וזיו, (וא"כ הרזין דאורייתא שבקבלה אף שהם גילוי רב, האור דח"ע שבהלכו' הם למעלה מזה) ומהמשל הב' דחבית ורב יובן שהגילוי שבתורה הנגלית הוא שחכמות בחוץ תרונה, הן הוראה על שרשם ומקורם העצמי, ומהמשל הג' יובן שדוקא מה שבא בשינוי המהות, והוא במהות גשמי שרשו משלימות המוחין דוקא, שכן הוא גם ברמ"ח פקודין, והוא מעלת המצות במ"ת על מצות האבות שהם ברוחניות, ולכן התהוות הולד אף שהוא גשמי, הנה גבוה יותר בשרשו אף משכל דק ועמוק יותר (וזהו מעלת הנשמות שהם בנים, על העליונים גם שנמשכו מאורות דאו"א).

תוכן. האור דח"ע שבתו' בהעלם, הוא עצמות המאור, מצות שבאים בהגשמה הוראה על שרשם שגבוה יותר, וגליא שבתו' שהוא נובלות הנה נראה בה עוצם הפלאת מקורה.

פרק יד. ובזה יובן מה שגם לע"ל ביום ההוא, יהיו ההלכות מוסתרים, דהלכות אלו הוא בחי' סדכ"ס בחי' המאור עצמו כבי', וזהו ג"כ שמן המור, והוא כח הבירור שבח"ע, ולכן נק' שמן למאור, ולא לאור, ושמן המור לעוצם מעלתו בא למטה דוקא, ומה שההלכות לא יבוטלו לע"ל אין הכוונה על עצם הבירור, שהרי זה יתבטל, וכמאמר הר"מ אילנא דטו"ר כשר פסול כו' יתעבר מעלמא, וישאר רק הגילוי דח"ע כמו הלימוד בבהרת וכו' בג"ע עכשיו, רק שיהי' במדרי' נעלית גבוה יותר, וזהו ג"כ ענין הנס דפורים להיותו מלובש בדרכי הטבע דוקא דמה שלמעלה מדרך הטבע הו"ע הנפלאות, אבל בדרך הטבע הוא גילוי העצמות, וכדוגמת החבית והארת האבוקה שלמרחוק דוקא.