קכז,א

תוכן. לע"ל יהי' גילוי המאור ולכן לא יתבטלו ההלכות, נסים שמלובשים בדרך הטבע הוא גילוי העצמות.

פרק טו. וזהו וקבל היהודים עתה בזמן מרדכי ואסתר, את אשר החלו במ"ת, דבכדי שיומשך בכנ"י בחי' אור גדול כזה ששרשו מבחי' עצמות המאור, הנה הוצרך לזה הכנה בתחלה, והכנה זו ע"י הקדמת נעשה לנשמע, שהוא ביטול פנימי לבעל הרצון, ולא אל הרצון בלבד, והוא הביטול שלמעלה מטו"ד, בחי' כתר שבכתר, דתרי"ג מצות דאורייתא וזמד"ר הם תר"ך עמודי אור, אבל הביטול שהקדימו נעשה לנשמע הוא עטרה ע"ג הראש, וזהו ואשר ניתן ע"י ביטול זה כתר מל' דא"ס בראשו כו'.

תוכן. בימי מרדכי ואסתר גמר הקבלה דהקדמת נעשה לנשמע שהי' במ"ת, שהוא הכנה לגילוי עצמות המאור, הביטול לבעל הרצון.

פרק טז. ומעתה י"ל מ"ש וסוס אשר רכב עליו המלך, דזהו המשלים תכלית ב' הענינים דלבוש וכתר מל' אשר בלעדי זאת לא נשלם עוד הכוונה, והוא דכתי' כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ויקדים ענין ג"ש ראשונות יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן כו' בלילא מאי קעביד רוכב על כרוב קל, ויבאר כי ח"י ברכות הם כנגד ח"י חוליות השדרה וכמו שהשדרה הוא המקים כל הגוף, וכן כל ברכה הוא חוליא בפ"ע השייכא לברכה ההיא [ולכן כפי המבואר בברכות דל"ד ע"א דאם בא לשחות בכל ברכה מלמדין אותו שלא יעשה כן, והטעם מפני יוהרא, תוס', והדיוט רק בג' ראשונות וג' אחרונות תחלה וסוף, כהן ומלך כמבו' שם, שבכל ברכה הוא המשכה כו'] עד בחי' הירכיים שהן ג' ברכות האחרונות שהן בנו"ה כו' ועיקר ח"י ברכאן הוא המשכת סובב לממלא, וביום ההמשכה ע"י הח"י ברכות מז"א לנוק' מאצי' לבי"ע, אבל בלילא, שאז הוא זמן שירת המלאכים, וחסד אל דאור ז"א דאצי' לא יאיר בלילה, ורק שהוא זמן הבירורים, אמנם בירור זה הוא ע"י כח התפלה דוקא בח"י ברכאן דצלותא שביום, ומתחלק לח"י אלף עולמות.

תוכן. ח"י ברכות שבתפלה שהן ח"י עולמות.

פרק יז. יבאר בלילא מאי קעביד רוכב על כרוב קל כו' כרוב הוא מט"ט, כרביא מוחין דקטנות, והם צירופי אותיות שבלילה שהם