קל,ב

פרק לה. ובזה יובן ההפרש שבין תורה שהיא בחי' אור הח"ע שהיא רק כמו אבוקה לגבי המדורה, ואורה רק למעלה במקורה בבחי' פלאות חכ', להמצות שהם מבחי' גלגלתא דשם שורה עצמות, ובא בהתגלות ברצון לבד בלא טעם עד למטה מטה, מה שאין כח זה במו"ס כלל.

תוכן. תורה אבוקה, מצות מדורה.

פרק לו. ויבאר כלל הנ"ל במשל שני, מאותיות החקוקים על אבן טוב, שמפני תוקף בהירתו אי אפשר לקרותו כ"א כאשר חותמים אותו על השעוה, שהוא ענין חיצוני שאין האור מגיע בו כלל, שם אפשר להכיר אותיות (ויבאר ענין גליף גליפו בטה"ע, שחתם כבי' אותיות החקוקים כו' בהתלבשות שיוכלו העולמות לקבל) דכל אור הגבוה צריך התלבשות דוקא, וכמו אור הנר שניכר בלילה אבל לא ביום.

תוכן. אור הגבוה צריך התלבשות דוקא.

פרק לז. יבאר הכלל הנ"ל במשל שלישי, והוא מענין משלי שלמה שוידבר ג' אלפים משל, ויקשה איש שחכמתו למעלה מכל, ישובח בזה שדיבר ג"א משל, וכן ר"מ משתבח באשר אמר ג' מאות משל, ויבאר היות המשלים ענינים זרים וחיצונים מהמושכל לגמרי, אמנם בכדי לתפוס במושכל דק ומלוטש מאד הוא ע"י התלבשות ריבוי משלים אשר האחד לבוש להשני, כאור המבהיק ביותר שבא בכמה מסכים, וזהו ההפרש בין משה שראה באספקלריא א' להנביאים שראו בז' אספקלריאות, וכהרב שמשפיע שכלו לתלמיד קטן שמלביש שכלו בכמה משלים זא"ז עד כי בא במושג להתלמיד, שבכל זה הנה בריבוי המסכים מאיר אור השמש, ובכדי לקבל אור מבהיק ביותר הוא ע"י ריבוי מסכים.

תוכן. המשל דמשלים שהם ענינים זרים דוקא.

פרק לח. והמובן הוא שבכדי להמציא משלים, צריכים להיות חכם גדול ביותר והיא חכמה עמוקה יותר מכמו עצם גוף החכ' שרוצה להביאה במשל, כי צריך למצוא משל מכוון, ועוד יותר משלים דומים זה לזה באופן וענין השגתם עד כי יבוא המכוון במשל העיקרי, אשר מובן מכ"ז דאור היותר עליון צריך לבוא בלבושים והעלמות רבות, וכאשר נראה האור אחרי התפשטות הלבושים ה"ה נעלה בעצם.