קלא,ב

שהוא זר הו"ע שכלי, והרמז הוא עשי' שהוא מהות אחר משכל, ובזה דוקא מתגלה העצמות.

תוכן. ההפרש בין משל שהוא זר ומ"מ ענין שכלי לרמז, שהוא מהות אחר משכל.

פרק מג. ובזה יובן כללות ההפרש בין מקיפים לפנימיים, דבמקיפים התחתון בחי' חיצוניות הכתר שבבחי' גלגלתא גרוע, אבל זהו הוראה על שרשו בחי' רעדכ"ר המשובח יותר ופנימיים בחי' מו"ס בפנימיות שהוא בחי' חכ' שבכתר משובח, אבל אינו נמשך למטה בחיצוניות וא"כ בחי' אחרונה שבמקיפים למעלה יותר מבחי' הפנימי שבפנימיות.

תוכן. בחי' אחרונה שבמקיפים גבוה מבחי' הפנימית שבפנימיים.

פרק מד. יקשה מדוע נק' מו"ס בשם או"פ הלא הוא סתום ונעלם וכמאמר האדרא דחכ' דאצי' אתפתיח לל"ב נתיבות ומו"ס לא אתפתח לל"ב שבילין, ויבאר כי מו"ס הוא מקור לכל ההמשכות, והוא בחי' ממכ"ע המאיר בחכ' דאצי' בארח סתים, ואור הגלגלתא הוא בחי' סוכ"ע ושרש אור זה מסובב הכללי שלמעלה מסובב וממלא.

תוכן. מו"ס ממכ"ע, גלגלתא סוכ"ע, שרש הגלגלתא מסובב הכללי שלמעלה ממלא וסובב.

פרק מה. שרש התהוות הכלים בא מפגיעת אורות מקיפים ופנימיים, והוא שרש ענין דהתהוות היש הוא מסובב דוקא, ויבאר דהכלים הם מגבילים את האור, דע"ס הן בלי מה, שאינם מציאות כלל רק אורות היולים, דכל אור עלול דבוק בעילתו, ואצילות האורות בדרך עו"ע מהקו שהוא מקור הראשון לאחר הצמצום, ולכן הע"ס כשלהבת הקשורה בגחלת, ואור עצמות המאציל נק' בשם עה"ע.

תוכן. האורות נאצלו בדרך עו"ע, אור עצמות המאציל נק' בשם עה"ע.

פרק מו. ויקשה בע"ס שהם בלי מה איך יוצדק מהות חכ' וחסד, ויבאר כי ההגבלה באה מצד הכלים שהם מגבילים את האור, דמצד האור גם שם חכים לא אקרי, דכאשר האור נתפס בבחי' יש