קלב,ב

ע"ד כי הוא צוה ונבראו, וזהו ויהי שהם ג' אותיות הוי' ויו"ד תמורת הה"א, להיותו בחי' האין דסובב, וחיות הרוחני שבכל נברא הוא בחי' אור הממלא.

תוכן. גשם הנברא התהוותו מהסובב, והחיות של הנברא מאור הממלא.

פרק נא. אמנם י"ל איך יתכן להיות התהוות יש הגשמי מבחי' סובב דוקא, הלא בסובב רוחניות וגשמיות שוין לפניו, ראשית האצי' וסוף העשי' כאחד, ואיך האור נמשך עד מדרי' האחרונה שביש, אך היא הנותנת וכידוע בענין אין ערוך לך דרוחניות וגשמיות שוין ממש, דאם נאמר דח"ע היא ראשית ומדרי' האחרונה דעשי' היא סוף ע"כ ישנו ערך, ובאמת הלא בשמים ממעל ובארץ מתחת אין עוד ממש בהשואה גמורה וכמו שיכול להיות התהוות החדשה הרוחניות בבחי' יש בדילוג הערך, כמו"כ הוא התהוות הגשמי, דהתהוות שניהם הוא בדרך ממילא, ולא בדרך השתל' עו"ע.

תוכן. לגבי סובב רוחניות וגשמיות שוין.

פרק נב. יבאר כי הארת הקו הנמשך אחר הצמצום מאוא"ס ב"ה היא בחי' אחרונה דבחי' מל' דא"ס שהיא רק הארה דהארה לגבי העצמות, והארה זו באה בהקו בציור אדם אורות בכלים, אדם דאצי' בכלל (בקטנות הוא אדם דז"א, בגדלות אדם דא"א, בגדלות יותר בחי' א"ק) ובפרצוף אדם מתחלק לג' בחי' ראש מוחין תוך מדות סוף נה"י, אמנם מה שלמעלה מהקו הוא בחי' כי לא אדם הוא, אור פשוט בתכלית ממש, והוא עיגול הגדול הסובב כל החלל ומק"פ.

תוכן. הארת הקו באה בציור אדם.

פרק נג. וזהו לבוש מל', שנמשך אור מבחי' סובב שלפה"צ שמקיף על הכתר (הנ"ל בפנ"ב) ומו"ס דא"א בהשואה גמורה, וכמו הטלית שע"ג הראש שמכסה גם על העטרה, והוא בחי' מקיף הכללי, דאינו דומה כמו מקיף הפרטי דגלגלתא, ובחי' הכתר בכלל הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים.

תוכן. לבוש מל' הוא הארת הסובב הכללי שלפה"צ.