קלד,א

שע"י הוא ההתאחדות בכל המדרי', ושם ס"ג הוא למעלה יותר, הנה סוס הוא ב"פ ס"ג, והם ב"פ ס' הא' העלם העצמי מה שלמעלה מח"ע והו"ע שע"ה נהורין דא"א, וס' הב' הם אותיות הטבע, והוא"ו באמצע בדוגמת הו' שבתמונת אות הא' שמחבר הב' יודין שחכ' שבראש יאיר בחכ' שבסוף, כן הו' הזה מחבר שההעלם העצמי דס' הא' יאיר ויתחבר בהס' הב' שהוא למטה מטה וזהו מרכבותיך דסוסים במ"ת שיהי' גילוי בחי' ישועה הנ"ל שלמעלה מח"ע דיו"ד הא', והוא מעלת הסוס ב"פ ס"ג על האדם בחי' שם מ"ה, וזהו שהגילוי דלע"ל הוא ע"י עבודה זו דמצלות הסוס וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומציל יהי' קדש לד', כי בכח מרכבה זו להמשיך נעלם הפנימי עד למטה מטה, (ויביאו לבוש וסוס, שזהו באתעדל"ת).

תוכן. בטעם גבורת הסוס ב"פ ס"ג על האדם בחי' מ"ה.

פרק סא. יקשה למה המן דוקא לקח את הלבוש והסוס, ויבאר כי כמו שהמן בקליפה הוא חוצפא וגסות, ס"ג דקלי', כמו"כ ישנו המן בקדושה כמו שהוא לאחר הבירור והוא ההתנשאות והגבהת הלב בעבודה, עיניו למטה, ולבו למעלה בהגבהה דויגבה כו' הוי', והנה כמו שגסו' ישנו שהוא עפ"י שכל כמו העושר חכ' וגדולה, והב' שלמעלה מטו"ד, כמו"כ הוא בלאחר שהתברר שהא' הוא עפ"י הטעם והשגה, והב' למעלה מהטעם, וכמו רשב"י שאמר אנא סימנא, בני עלי' אני ובני, שלכאו' נפלא הדבר במאד שהוא היפך הענוה, אך הענין להיות שרש נשמתו מבחי' כתר מל' דאצי' ממש, והוא התנשאות האמיתי דיש האמיתי דבחד קטירנא בהתאחדות גמורה, ובזה דוקא מבררים הג"ס דקלי', וממשיכים האור עצמי דס"ג דתהו להיות בבחי' הכלי' דתיקון.

תוכן. המן דקדושה התנשאות מצד יש האמיתי.

פרק סב. וזהו כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, שע"י ב' בחי' התנשאות דקדושה עי"ז דוקא רמה הסוס ורוכבו ג"ס דקלי', דבאבוד רשעים רנה, ואחריתו עדי אובד שאין לו תקומה כלל, ומה שמתברר הוא רק מההתנשאות דטעם אבל החוצפא והגסות שהוא ראשית גוים כו' הנה אחריתו להכרת לגמרי.

תוכן. התנשאות האמיתי דקדושה מכרית החוצפה דעמלק.