קלו,ב

כח המגביל שבמקיף הוא שנעשה מקור להתהוות הכלי שמגביל את האור, ומהמטי ולא מטי שבמקיף הוא שנעשה התחברות האור שישכון בהכלי, ושהכלי יגביל את האור, וגם הוא הפועל להיות בחי' רו"ש בהאור.

תוכן. בכל נברא ישנו חומר וצורה, או"כ הם צורה וחומר, מטי ולא מטי, מכח המגביל שבמקיף נעשה התחברות האוה"כ, והוא הפועל רו"ש בהאור.

פרק עו. יבאר כי באצי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בתכלי' היחוד כי שם מאיר אור הקו בגילוי, וכהאדם שאבריו מתאחדים עם חיות נפשו, וההגבלה הוא שלא יתפשט האור אלקי יותר מדאי, וכאשר בא בהשתל' בי"ע הנה מהגבלת הכלים מתעבה האור, ובכל עולם התהוות והגבלת הכלים הוא מהמקיף והאור התהוותם מהאו"פ דוקא, והתהוות היש הוא מהמקיף של עולם ההוא עד שרש שרשו במקיף הראשון שנוגע ואינו נוגע.

תוכן. סדר התהוות בי"ע מאצי'.

פרק עז. מיישב הכתובים בדבר ה' שמים נעשו בבחי' הרוחניות שלהם מבחי' האו"פ והוא צוה ונבראו בבחי' התהוות היש מבחי' או"מ, וזהו אתה הוא, דהוא ל' נסתר בחי' סוכ"ע ואתה גילוי בחי' חכ', וכאשר אתה מקבל מבחי' הוא, אז אתה הוא הוי' אלקים התאחדות האורות והכלים, וזהו ויאמר אלקים דע"ס בחכ', יהי רקיע מבחי' סוכ"ע שבציווי זה הכל שוין, ואפי' שדין, ומה שלא נברא גופן לפי שהי' הפסק בין המשכת האו"פ שהוא הצורה שקדם להאו"מ שהוא החומר, וטעם הדבר מפני שלא יהי' תוקף הגבו' והדין.

תוכן. שבת הוא באור הסובב, בריאת השדים בנפש בלא גוף מפני ההפסק שבין או"פ ואו"מ, התהוות הצורה קודם להתהוות החומר.

פרק עח. תורה הוא בחי' ממכ"ע, ומצות סוכ"ע, ובכללות התהוות היש הוא מאור הסובב דוקא, וא"כ הדין לומר דכל שהוא בחי' יש יותר, יותר יהי' בו גילוי בחי' הסובב, שא"כ כל שהוא במדרי' פחותה ומועטה בישות כמו עולמות העליונים יהי' בהם גילוי הסובב בפחות, וזה אי אפשר לומר כן שיהי' הפרש לגבי הסובב בין יש הגשמי ליש רוחני שהרי מקיף לכולם בשוה.