קלח,ב

תוכן. בעליית הרצון הכללי עלה גם ההגבלה. ההגבלה שבאור זהו הכלי של האור.

פרק פח. והנה התהוות היש והכלים הוא מהסובב ובכל אופן מגביל להאור, א"כ איך מאיר הארת אין האמיתי שלמעלה מהיות מקור להשתל' ע"י הצמצום ומק"פ דוקא, ויבואר עפ"י הקדמה ב' (הא' הותחלה בפרק פ' והתבארה עד כאן) דמבחי' הכאת אור המקיף בפנימי משניהם יחד הוא התהוות הכלים, ויקדים כי כל ההשתל' נמשך מהאותיות די' מאמרות והוא ציוה ברצון הקדום, וחק נתן בהגבלה, וכמו המצייר שעלה ברצונו לצייר או לבנו' איזה דבר, אין בהפועל שום התחדשות על מה שעלה ברצון וזהו יהי רקיע ואח"כ ויהי כן המשכת אור הרצון הקדום בפועל להיות אור הסובב בבחי' ממלא, ונק' סובב ע"ש מקורו הראשון.

תוכן. הפועל אינו מחדש על הרצון הקדום, אשר בלעדו לא הי' הפועל, אור הסובב בפנימי בממלא.

פרק פט. ויובן זה מכח ההיולי, היולי אינו נתפס בשום דבר ומציאות כלל, והוא עיקר ושרש הכח ההוא, בהיולים ישנו כללי לכל מיני כחות שבנפש, ופרטיים לחכמה ומלאכה, בהם פרטיים כמה מיני חכמות רפואה תכונה והדומה, מלאכה, בנין, ציור אריגה, מזה שאנו רואים שזה מסוגל לחכ' ומלאכה זו, וזה לאחרת, או שאינו יכול להשכיל כלל וכמו השוטה, הוא המורה בשתים הא' שהכל תלוי בהיולי, והב' שהוא היולי פרטי, בההיולי עצמו אין בו הפרש בין חכ' למלאכה שנאמר שזה גשמי יותר מכמו זה אלא שניהם כאחד בלתי נתפסי' בגשם, ומ"מ הכל תלוי רק בהם, והם כולם תלוים כל מיני היולי' של חכ' בהיולי דחכ' ושל מלאכה בהיולי דמלאכה, וכולם כאחד בההיולי הכללי להאיר כחות בהמשכה טובה, שהוא השוקד בכולם בכחות הנפש ראי' שמיעה כו' בחכ', שכל והתחכמות, מלאכה ציור ואריגה כאחד, דאז הכרח דכולם שוים לגבי', והוא רק הוא נמצא בכל פרט היותר קל.

תוכן. היולי הוא עיקר הכל, ואינו נתפס בגשם שום דבר, היולים פרטיים דחכ' ומלאכה, והם קשורים בההיולי הכללי.

פרק צ. והנמשל דאור חיות הסובב מקיף לכל העולמות בהשואה שמאיר לכולם בשוה אבל גוף מהות האור דחכ' והדומה, נמשך