קמב,א

פרק יז. יבאר כי כללות נש"י אין דעותיהם שוות בהשגת שכל האלקי נודע בשערים כאו"א לפום שיעורא דילי', וגם בשרש א' ומ"מ מתחלקים, אמנם כ"ז בדעת והשגה אבל ברצון הפשוט הלא כולם שוים, וכמו עם היוצא למלחמה דכולם שוים, ובמ"ת הי' זה מצד הראי', ובימי אחשורוש מצד המס"נ ויצאו כולם כאיש אחד מכלל הגוף לנקודת הרצון העצמי שבזה כל ישראל שוין, וע"כ זכו להמשכת העצמות.

תוכן. ישראל בדעותיהם השגה אלקית אינם שוים, אבל ברצון פשוט כולם שוים, במ"ת התאחדו כאיש אחד ע"י הראי' ובימי אחשורוש ע"י מס"נ.

פרק יח. ובזה יובן מה שנזכרו ישראל במג"א בשם יהודים שהוא הודאה, דהנה ברכה הוא המשכה מעילה לעלול מהעלם אל הגילוי, ומחמת זה בא בריבוי, אבל הודאה הוא כלפי עצמותו ית' ממש, הטוב שמך דשם אור וזיו הוא בחי' טוב, ולך העצמות הוא להודות בחי' הודאה, ועש"ז נק' יהודים להורות על המס"נ בבחי' הודאה.

תוכן. ברכה והודאה, שם יהודים.

פרק יט. וזהו וימי הפורים כו' וזכרם, דמובן מזה שגם לע"ל יהי' ימי משתה ושמחה ומה ענינו, אך הענין הוא דהנה נת"ל (פ"ה) דלע"ל בבכי יבאו דמעות של תענוג וצער מהעדר קבלת האור, אבל ע"י המס"נ זכו כי האור העליון התיישב בהם, ע"כ המשתה יהי' גם לע"ל, וכמו בגשמיות במשתה של שמחה אז נתגלה כל מצפוני הלב, כן לע"ל כל האורות סתומי' יהי' להם כלים ע"י משתה זו.

תוכן. משתה דפורים יהי' גם לע"ל ויהי' כלי לאור סתום.

פרק כ. אמנם אם ימי הפורים לא יעברו, ומשתה הוא כלי לאורות סתומים שיתקבלו מהו בבכי יבואו, אך מ"ש בבכי יבואו קאי על זמן קבוץ גליות, וכמו שלא יכלו לקבל אור העליון בעת מ"ת דכתי' וירא העם וינועו, וגילוי זה הי' רק בזמן מ"ת ואח"כ בחטא העגל נסתלק וכן בחורבן ב"ר ושני, אבל ע"י המס"נ ושפלות נשאר אור הרושם קיים.

תוכן. הגילוי דמ"ת נסתלק, הגילוי דפורים רושמו קיים.