קמב,ב

פרק כא. יקשה איך יתכן ל' קיום על התורה, דעיקר פירש קיום הוא לקיים ולחזק הדבר, ותו' נצחי' היא, ויקדים דרמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא, שמי עם י"ה שס"ה כו' הרי ל"ת גבוהי' ממ"ע, והנה כל אבר אור חיותו ממוזג לפי תכונת האבר, ראי' בעין, חסד דרועא ימינא, הקב"ה מניח טלי' ותפילין, שס"ה ל"ת שהם שס"ה גידים, הנפש הרוחני מורכב בהעלם גדול בהדם, וע"י יסוד המים והלחלוחית שבדם הנה עי"ז מתפשט בכל האברים, והדם כנוס וטמון בהגידים, וגם העורקים שבהם רוח חיים מחלל הימני שבלב הם ג"כ בהעלם, (אכל ולא שתה, אז אין הדם מתפשט, ב' חללים דלב נמשכים מב' מוחין חו"ב חסדי' דאבא וגבו' דאימא, קול דודי דופק קפ"ד אחורים דאבא) והדם שולח אור ושפע מבחי' יסוד המים שבו לכל האברים, אבל הדם עצמו בלתי מתפשט.

תוכן. רמ"ח מ"ע אברי', שס"ה מל"ת גידים, בדם העיקר בו יסוד המים, הרכבת הנפש בדם הוא בהעלם, ב' חללים שבלב מב' מוחין חו"ב.

פרק כב. ובדוגמא כזו יובן באדה"ע דאצי' שהאורות נאצלו בכלי' שונים ברמ"ח אברים בגילוי, אבל שס"ה ל"ת הם בדוגמת הגידים שהחיות בהם בהעלם שדוגמתו למעלה העצמות הסתום מלהתמשך, הנסתרות י"ה עלמין סתימין, והנגלות ו"ה עלמין דאתגליין, ומ"מ הסתימין נק' ג"כ עלמין, כי אינו עצמות ממש, וכמו חיות הנפש שבדם אף שהוא בהעלם, אינו עצמות הנפש, אבל העצמות אינו בערך כ"ז, כי כל העלם וגילוי הוא רק לגבי המקבל עדאת"כ ועדאת"ג, ואין להם ערך לגבי העצמות.

תוכן. שס"ה מל"ת עלמין סתימין, רמ"ח מ"ע אתגליין.

פרק כג. וזהו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, ולא אדם, כי לאו מכא"מ איהו כלל, ורק ע"י צמצומים רבים נמשך להיות בחי' א' ד"ם, אדם אדמה לעליון (לפי מ"ש בע"ח דרמ"ח ה"ח ושס"ה ה"ג הוא צמצום העלם, התפשטות גילוי, וכ"ז באין ערוך לגבי עצמות, והגם שיש חו"ג בעצמות, אבל אין זה ערוך לגבי עצמותו שלמעלה מעלי' וירידה, שמי לעלם, וזכרי דר גילוי, שם וזכר ולא עצמותו): תוכן. רמ"ח מ"ע התפשטות, שס"ה שמי לעלם צמצום.