קמד,א

התעוררו בביטול פנימי וזהו כפית ההר, אבל בפורים הוא האה"ר שבמס"נ ושפלות דוקא, באתעדל"ת שבזה המשיכו העצמות.

תוכן. אהבה הר, פורים אתעדל"ע שבא באתעדל"ת.

פרק לב. יבאר כי התורה נקראת אור, והאור הוא רק להזולת כמו להאיר את החשך וכן אור החכ' לברר דבר הנבוך במושכלות, ולזאת נקראת תורה מל' להורות יורו משפטיך, וכמו שהאור נברא מאין ליש, כמו"כ במאמר יהי אור נתהווה האור דחכ' להורות עפ"י התורה.

תוכן. אור אינו דבר לעצמו אלא בשביל הזולת.

פרק לג. יבאר מה שהחכ' נקראת אור להורות, הוא אחר שכבר ישנו החכ' במציאות ובא האור להאיר בענינים המסובכים להוציא ולהעמיד אמיתת הדבר, וזהו אורייתא מח"ע נפקת שהוא חכמתו העצמי מה שלמעלה מאור החכ' דיהי אור חכ' בל"ב נתיבות שזה בא מתורה אור בעצם, וזהו שהתו' קדמה לעולם, דמאמר בראשית אמון מופלא קודם למאמר יהי אור, ולכן ותורה אור שביכולתה לברר אור החכ'.

תוכן. תורה אור העצמות שלמעלה מיהי אור דחכ', מאמר דבראשית קודם מאמר יהי אור התורה מבררת אור החכ'.

פרק לד. יבאר כי אאלפך חכ', הוא הלימוד שבחכ' והיינו מקור החכ' בחי' אין ולכן ביכולתה להאיר בכל המיני חכ' אמנם זה כאשר כבר ישנה החכ' אבל אמון מופלא, הוא פלא והוא כמו שהתורה עודה מוסתרה בהעצמות, ונק' אורה מקור האור, וזהו ליהודי' דוקא ע"י מס"נ המשיכו בחי' האורה להיות נעוץ סופן בתחלתן.

תוכן. ע"י מס"נ המשיכו אורה מקור האור.

פרק לה. שמחה, ששון ויקר, הנה במ"ת ביום חתונתו, שמחת לבו, בהעלם בלב, ורק שמחת החתן, וזהו משמח חתן עם הכלה, דאשה בעלה משמחה, אבל בפורים שמחה וששון שע"י מס"נ ואתעדל"ת בבחי' אשת חיל הוא שמחת כנ"י שנק' כלה, וזהו ליהודי' היתה שמחה, אמנם ששון הוא בהעלם עדיין וכמו המלך שבונה בנין גדול או עושה מלחמה