קמה,א

פרק לט. ויובן כמו"כ בזיו השכינה שנק' כבוד ד' יקר תפארת גדולתו שזהו בחי' אוא"ס שלגדולתו אין חקר, שמפני גודל היוקר והחשיבות נק' יקר, והנה אדם בג"ע לא הי' יכול לעמוד בבחי' אור עליון הנעלה הלזה, כי ההסתכלו' הלזאת גורמת שעשועים מופלגים, ולמעלה הוא שעשועי המלך בעצמותו, שא"א למקבל בע"ג להכילו עד שמתבטל לגמרי, וזהו בן עזאי הציץ ומת מפני גודל הענג, כי ד' שנכנסו לפרדס הגיעו למדרי' אוא"ס שבכתר עליון ע"י העלאת פנימי' חכ' שבנפשם עד בחי' פנימי' ח"ע דאצי', וזהו יקר בעיני ד' נא' על בן עזאי, שהוא מעלה גדולה לצדיקים המתבטלים בבחי' יקר שנעשים ג"כ יקר.

תוכן. ההסתכלות בבחי' יקר גורמת הביטול לגמרי, בן עזאי הציץ ומת, ד' שנכנסו לפרדס הגיעו למדרי' אוא"ס שבכתר.

פרק מ. א"כ איך ביכולת הנשמות בג"ע לקבל בכלי מוחם והשגתם את זיו השכינה, כתי' להנחיל אוהבי י"ש שהוא מחצה מתר"ך בחי' כת"ר, די"ס שבכתר מתחלקי' לחצאין כח"ב חו"ג עולין למעלה, תנהי"מ יורדים למטה, ע"כ מבחי' ת"ת שבכתר יוצא ראשי' הגילוי וגם זה רק ע"י המסך שמתצמצם לבוא רק לפי ערך השגתם, והוא הרקיע החקוק בכ"ב אתוון הנטוי על ראש הנשמות בג"ע ועל ידו מסתכלין מדי שבת ומדי חדש.

תוכן. י"ס שבכתר ה"ס כח"ב חו"ג עולין למעלה, ותנהי"מ יורדים למטה, וראשית הגילוי בג"ע מת"ת שבכתר.

פרק מא. והנה לע"ל יהי' הגילוי שלא ע"י לבוש והסתר כלל, וכתי' ולא יכנף עוד מוריך, ועין בעין יראו שיהי' גילוי העצמות למטה שלא ע"י העלם ולבוש כלל, והיינו שיהי' גילוי בחי' יקר שהוא מחצה העליון דכתר הנ"ל שהוא בגימ' ש"י, והנה בפורים להיות שהיו במס"נ כזה כל השנה והחליטו כולם אנשי' נשים וטף להמסר להריגה ר"ל והיו הפקר ממש בעיני העמים להרוג ולאבוד ר"ל הנה ע"י מס"נ זה בפו"מ המשיכו בחי' יקר העליון, וזהו וקבל היהודים, דמדרי' יהודים קבלו בפו"מ את אשר החלו במ"ת בכח, ולכן ליהודים דוקא היתה אורה מקור האור שמחה בהתפשטות שבא בגמר הדבר ששון העלם הענג עד כי ויק"ר שהתגלה עליהם יקר העליון.

תוכן. יקר מחצה העליון דכתר.