לשמש שם אוהל בהם

כה, א

(מב) לשמש שם אוהל בהם פי' בזוהר שם וז"ל. אבל במה אשתמודען לשמש שם אוהל בהם בגין שמשא קדישא דאיהו משכנא מאינון דרגין עילאין קדישין ואיהו נהורא דנטיל כל נהורין גניזין וההוא משיכו דלהון ובגיני' אתחזי' מהמנותא בכל עלמא מאן דנטיל לשמשא כמאן דנטיל לכולהו דרגין בגין דשמשא איהו אוהל דאתכליל בהון ונטיל כולא ע"כ. פי' אשתמודען היינו בחי' השגת המהות ולא השגת המציאות בלבד דלשון אשתמודע בתרגום היינו כמו הכרה בלה"ק שמכיר המהות ממש ולא בהשגות המציאות בשכל מרחוק בלבד וראי' ממה שאמר בסמוך ובגיני' אתחזי' מהימנותא כו' פי' אתחזי' בהשגות והכרת המהות ולא בראיי' השכל בהשגות המציאות בלבד (ואעפ"י שנק' מהימנותא לשון אמונה אבל אמונה זו חזקה היא כמו הראי' במהות ובלשון רז"ל נק' מכיר את בוראו כידוע) והיינו אתחזי ממש ולא כמ"ש בכל הארץ יצא קום שאעפ"י שמחמת זה כל ב"נ משתעי ברזא דמהמנותא כאלו אתגליי' כו' ואית לון מהימנותא שלימתא כנ"ל היינו רק בהשגת שכל שבא בדיבור שאינו רק בהשגת מציאות ולא בהשגות והכרת המהות ממש ולזה אמר אבל במאי אשתמודען ממש לשמש שם אוהל בהם בגין שמשא קדישא כו'. וביאור שרש הדברים הנה י"ל שרש ההפרש בין ראי' השכל לראי' והשגה במהות דלכאורה ענין א' הוא שהרי ידוע שהחכ' הוא בבחי' ראי' כמ"ש וירא ראשי' כו' והוא בבחי' ראי' שכלי' שאינו רק השגת המציאות וא"כ גם השגה במהות בחכ' אינו כ"א עפ"י ראי' והשגת השכל כמו בר"מ שאמר בעין השכל אתחזי כו' ולפי זה אין זה השגת המהות ממש כמראה הנביא ולמה חכם עדיף מנביא מאחר שאינו רואה רק ראי' שכלית. אך הנה יש להקדים תחילה שיש שני מיני שפע הא' בחי' שפע העצמי' ומקוריות דהיינו שבחי' העצמיות ומקוריי' נשפע ונמשך שנק' השפעת המהות והעצם והוא כמו השפעה דטיפה במוח האב שבחי' עצמיות שבמוח נמשך ע"כ מוליד נפש עצמי' בדומה כו' והגם שזה נמשך ונשפע ממוח החכ' שבאב בלבד אבל זהו בחי' עצמו' ומהות דמוח החכ' ולא בחי' התפשטות הארתו בלבד ע"כ יוליד עצם דבר כו' ולא יופסק כו' והב' בחי' השפע חיצוני' שהוא שפע האור והתפשטות מן העצם בלבד ולא העצם והמהות כלל וכמו שפע התחכמות שכל שנמשך מן מוח דחכ' שנק' אור עצם החכ' בחי' אורו וזיוו המתפשט מבחי' עצמותו ומהותו ע"כ משפע החיצוני' דהתחכמות וכה"ג לא יוליד מאומה כו' וזהו ההפרש בין