כו, ב

במ"א בענין והאדם ידע כו') ולפי"ז יובן ג"כ בענין אור השמש שמאיר מצד עצם המאור של השמש שנק' הארה עצמי' דוקא עז"נ באור כי טוב שהוא בחי' יסוד ז"א שמלובש בו פנימית יסוד אבא כו' מטעם הנ"ל וד"ל. ומעתה יתבארו פרטי ד' המאמר שמשא קדישא דאיהו משכנא מאינון דרגין עילאין קדישין היינו בחי' מקיפים דג"ר דחו"ב שנמשך בבחי' פנימי' יסוד אבא הכל בא ושורה בבחי' יסוד ז"א כנ"ל ולכך נק' משכונא בשם אוהל. וז"ש לשמש שם אוהל בהם לא כמו בבחי' קום שבכל הארץ בבחי' אור מתפשט אלא בבחי' מקיף דאוהל שכולו שם להיותו בבחי' השפעה עצמי' דוקא וד"ל. ואיהו נהורא דנטיל כל אינון נהורין הוא בחי' יסוד ז"א שבטבע הטוב העצמיי שכלולי' בו כל מיני טוב וחסד שבכל אורות הנעלמים שבאין לידי גילוי לירד מגבוה לנמוך ולכך מאן דנטיל שמשא שהוא יסוד ז"א שבו יסוד אבא שהוא בחי' השפעת כל העצמי' ממש ה"ז כאלו נטל כולא ממש וד"ל. ומה שמסיים בגין דאיהו אהל דאתכליל בהון ולא א' דאתכלילו בהון כמו ברישא היינו לפי פשט הכתוב דלשמש שם אהל בהם דמשמע שהשמש עשה בהם אוהל לעצמו א"כ כמו האוהל המקיף לאדם כך המה מקיפים לשמש שהוא בחי' יסוד וז"ש דאתכליל בהון כאדם המוקף באוהל והענין הוא משום דגם שכל האורות העליונות העצמיים מתכנשין ושורין ביסוד שהוא רק מצד עצם הטוב להשפיע כל עצמותו כו' אבל בחי' השפעה עצמי' הנעלם שבאה מצד עצם המשפיע א"א שיבא בגילוי או"פ כ"א בבחי' מקיף כאוהל כו' אבל מ"מ שוכנים בו כולם כא' בבחי' אוהל מקיף א' שנעשה מכללותם יחד וז"ש דאתכליל בהון ונטיל כולא כו' וד"ל: