ישיש כגבור לרוץ אורח.

כז, א

(מה) ישיש כגבור לרוץ אורח. פי' בזוהר ישיש מסט' דאור קדמאה דלא אשתכח בי' דינא כלל כגבור מסט' דגבו' ואע"ג דגבו' איהו דינא שלים כגבור כתי' ולא גבור בגין דאמתיק דינא בחסד ונטיל כולא כחדא בתיאובתא ורעותא שלים וע"ד לרוץ אורח כד"א הנותן בים דרך לאשקאה ולאשלמא נהירא דסיהרא בכל סטרי ולמפתח בה אורח לאנהרא לתתא ע"כ. פי' מסט' דאו"ק הוא בחי' אור אבא מקור החסדים וע"כ א' ישיש בחדוה ועונג מפני שיסוד ז"א כלול מחסדים דאבא וגבו' דאימא כי בחי' ז"א עצמו כלול מח"ג דאו"א וכידוע דאור אבא מצד עצמו הוא בבחי' החסדי' והוא מוח החכ' שהוא קר ולח מיסוד המים כו' ואור אימא בבחי' הגבו' שהרי מוח בינה חם ויבש והוא בחי' דם הוא הנפש כו' (וכידוע דטבע האב לרחם והאם בדין) כמ"ש דבינה מינה דינין מתערין כו' וידוע דלובן שמן האב ממנו עצמות ואודם שמן האם ממנה בשר וגידים כו' והן בחי' חו"ג דאו"א שבז"א שנק' בן לאו"א כידוע וע"כ גם ביסוד ז"א כלול מחו"ג דאו"א דהיינו גופו של השפעת מ"ד שלו הוא מבחי' החסדים דאבא שהוא ממוח

כז, ב

החכ' שטיפה הרוחני' שבמוח שרשה מיסוד המים והלחלוחי' שבמוח אבא כו' והוא נמשך בקרירות כמים ונק' מ"ד רק ע"י בחי' הגבו' שבאין מסט' דאימא שהוא הדם כו' הנה מזה בא סיבת השפעת מ"ד בבחי' חמימו' רשפי אש שזהו מבחי' הגבו' שביסוד שנק' דינין וא"ז בחי' דין ממש אלא הוא בחי' גבו' ברשפי אש התגברות החום הטבעי אשר ע"כ יורד שפע המ"ד בהתגברות גדולה דהיינו במרוצה מצד החום (וכמו שבכל מקום שיורד בהתגברות נק' גבו' כמו גבו' גשמים שיורדין בגבו' אלא שזהו גבורה שבחסד וכן הוא בחי' יסוד האש שבחום הטבעי שבא מצד הדם כו') והיינו לרוץ אורח שירוץ במהירות כמשי"ת וסיבת המרוצה אינו רק מצד התאוה שהיא החום וכידוע שאם לא הי' החום לא הי' מוליד כלל לפי שאינו יורה כחץ וכל שאינו יורה כחץ אינו מוליד ולכך נק' יסוד בשם קשת המורה חיצים כידוע. ואעפ"י שגופו של השפעה הוא מבחי' החסדים דחכ' לא הי' מוליד בלתי שיתוף בחי' הגבו' שביסוד וכל תולדה הוא בחי' כח ההתפשטות יותר והוא כמו בחי' הגבו' שבחסד ולזה א' כאן על בחי' גבו' שביסוד שאינו בחי' דין ממש אלא הוא בחי' גבו' ממותקות בחסדים שהרי מכחם דוקא מוליד וענין ההמתקה זו היא ביסוד דוקא ששם נמתקין גבו' דאימא בחסדי' דאבא. וז"ש ישיש מסט' דאו"ק שהיא בחי' חסדי' דאבא שזהו גופו של שרש המ"ד שביסוד דלא אשתכח בי' דינא כלל וע"כ אמר ישיש בחדוה ועונג שאין שם בחי' דין כלל. ומ"ש כגבור מסט' דגבו' היינו מבחי' גבו' דאימא חם ויבש שבא ביסוד בחמימות התאווה כנ"ל עד שיורה כחץ ומוליד כו'. ולזה מפרש דאע"ג דגבו' דאימא דאיהו דינא שלים בלא תערובות חסד כלל כי מבינה מינה דינין גמורין מתערין כו' כמו הכעס והרציחה הכל מן רשפי אש הדמים שהוא התגברות החום אבל כגבור כתי' ולא גבור בגין דאמתיק דינא בחסד. פי' שבבחי' יסוד נמתקו הגבו' דאימא בחסדי' דאבא. וז"ש ונטיל כולא כחדא דקאי על בחי' יסוד דנטיל כולא כחדא חו"ג דאו"א בתאובתא ורעותא שלים כו'. ויש להבין שהרי סותר דבריו מן הקצה כו'. בתחלה א' מסט' דאו"ק דלית ביה דינא כלל. ואח"כ אמר מסט' דגבו' דינא שלים ואם לפי דאמתיק דינא בחסד איך א' ישיש בלא דין כלל ומהו כגבור אם בחי' הגבו' היפוכו ממש וכו'. אך הנה ילה"ק ענין א' הידוע שיש בתענוג התכללות מחו"ג ונק' אמ"ר אש שבתענוג הוא בחי' הגבו' רשפי אש התלהבות שבתענוג כמו התענוג שבא בהתפעלות יתירה מבשורה טובה מאוד כמו מציאת ממון רב או גדולה יתירה או מבנו הנולד או בשמחת חתונתו שהוא בתענוג המורכב מיסוד האש בהתלהבות אעפ"י שהוא בחדוה ג"כ מצד עצם דבר הטוב שהוא מבחי' החסדים

כז, ג

שבתענוג שנק' מים והוא כמו שעשועי האב לבנו או לאוהבו הנאמן וכן בהשתעשע החתן עם הכלה לאחר הנשואין שהוא בטוב לב וישיש ויגיל בה הנה זהו מבחי' המים שבתענוג וכן לאחר שיש לו הון רב וכבוד שמשתעשע בהן שכ"ז בחי' התפשטות החסדים שבתענוג כמו הטיול והמנוחה וכה"ג כל תענוגי העוה"ז המושכים את כל הנפש אחריהם עד שתדבק בהן לגמרי שנק' אהבה בתענוגים כמו אהבת האיש לאשתו שלא בשעת היחוד אך אהבה בתענוגים שבשעת היחוד הבאה ברשפי אש התלהבות שנק' חמדה ותאוה כמו חמדה שיחמוד אדם בלבו לכל דבר טוב ותענוגי עוה"ז זהו בא מבחי' אש שבתענוג ועד"ז יש כמה מיני התפעלות בתענוג המורכבים מחו"ג אש ומים והוא בחי' רוח כמו התענוג ברוח גבוה כו' בהתנשאות והתפארות וניצוח וגם התאוה למשגל וממון ומאכלי מעדנים ולבושים נאים ודירה נאה והרחבת ההנהגה וגם בתאוות הממשלה והגדולה או שיהי' הכל משבחי' אותו וכה"ג הכל מורכב מכמה אופנים שונים מאמ"ר שבתענוג (ודרך כלל רמזו במ"ש ג' דברים הקנאה והתאוה והכבוד קנאה מתגבורת אש שבתענוג תאווה להמשיך כל הנפש כמו ותדבק נפשו בדינה מים שבתענוג והכבוד רוח שבתענוג כו' וכמ"ש במ"א). וכמו"כ יובן שיש בתענוג רוחניי שבטיפה רוחני' שמתהוה במוח הרכבה מאמ"ר שבתענוג מים שבטיפה בא מבחי' מים שבתענוג והוא בחי' חסדי' שבתענוג שהוא המשכות כל הנפש ומזה יבא המשכת העונג המורגש במוח שעיקרו מבחי' החסדים בחלקי המים שבמוח ובחי' אש המורכב בה הוא מבחי' הגבו' שבתענוג והוא התפעלות העונג המורגש במוח בהתלהבות ובחי' רוח שבה הוא הממוצע הכוללם יחד. ואמנם בחי' החסדים שבתענוג גוברים על בחי' הגבו' שהרי מ"ד נק' בשם מים רק שמורכב בהן בחי' הגבו' מאש שבתענוג ולא בבחי' עצמי' אשר ע"כ רק סיבת המרוצה של המ"ד בא מכח האש שבתענוג וגם סיבת התולדה שהיא ע"י החום שיורה כחץ עיקרו מצד החסדים רק שנמשך בחום והוא כמו חום השמש שמגדל כל תבואה כמ"ש במ"א. והתולדה בעצם בא מבחי' הרוח דוקא כי רוח יזרעו רק שא"א בלי חום כו'. וזה החום מתגבר בהגיע המ"ד ביסוד לאחר בישול המ"ד שלזה נק' קשת ושרשו במוח הדעת שאין קישוי אלא לדעת ולכך משמש מת בעריות פטור אעפ"י שגופה של זרע נשפע כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. ונמצא מובן הדוגמא מכ"ז באור הזרוע לצ"ע בחי' יסוד שעז"א ישיש בחדוה שהוא בעונג מורגש שבחי' החסדים שבתענוג הרוחני שבמוח שרשו בלא דין וגבו' כלל רק עצם התענוג המושך את כל הנפש אך החדוה יש בה התפעלות מסט' דגבו' אש שבתענוג המורכב בטיפה והיינו כגבור דאיהו דינא שלים בחי' אש התלהבות ממש אבל בהגיע השפע

כז, ד

מ"ד ביסוד שנמתקו הגבו' שבתענוג בחסדים והוא עיקר התגברות התענוג אשר בכלות השפע דוקא (כמ"ש במ"א בענין ותאלצהו) שנק' ששון וז"ש ישיש ביסוד דוקא וגבו' שביסוד הוא רק התגברות החסדים שבתענוג מכח בחי' הדין דוקא שנהפך לחסד שמוסיף כח חמימות התאווה בחסדים להיות הולכין ונשפעין במרוצה גדולה ולהיות יורה כחץ וע"כ נק' גבו' ממותקות כמרירות וחריפות הנמתק במתיקות שאז נק' עריבות כידוע. וגם מה שניכר ומורגש בהתפעלות והתלהבות התענוג הוא כלול הכל בבחי' החסדים לא ניכר בבחי' הדין וכעס רק לגבי המנגד שמונע השפע בעת ההיא דוקא כמ"ש כד ארי' ואריותא קיימין וויי למאן דעבר בינייהו ולהפסיק ביניהון והוא מבחי' הגבורה שביסוד (והוא דוקא בכלות השפע ביסוד אז בחי' הגבו' ודינין לגבי המנגד בדינין גדולי' עד שיבא לכלל קיצור הנפש כמו ותאלצהו בגמר ביאה נשמטה כו'. וכה"ג יש בבחי' חולת אהבה בתענוגים בתחלה כשלא יוכל לפעול גודל המשכת נפשו וחמדת לבו כמו מעשה בא' שהעלה בלבו טינא כו'. וזהו ג"כ מבחי' הגבו' ודינין שבתענוג שמצד ההיפוך [לפי] שלפ"ע גודל התענוג כן יגדל הצער במונעו רק שבסוף ניכר בו יותר כו') וז"ש נטיל כולא כחדא בתאובתא מבחי' אש שבתענוג ורעותא שלים בבחי' החסדים שבתענוג שנכללים כא' ביסוד דוקא וזהו ישיש כגבור שאם לא בחי' הגבו' שבתענוג לא הי' הששון שהוא בחי' התפעלות יתירה המורגש בתענוג רק שהוא בבחי' התגברות החסדים דתענוג ובחי' הגבו' שבתענוג נמתקים בו. וזהו כגבור ולא גבור כמו במונע המנגד שהוא דינא שלים אלא דאמתיק דינא בחסד כו' וד"ל:

(מו) וע"ד לרוץ אורח כד"א הנותן בים דרך כו'. פי' בא לפרש בעיקר הטעם דישיש כגבור שהוא רק כדי לרוץ אורח דהיינו בשביל המשכת השפע למקבל בחי' נוק' שהרי כל עיקר תאובתא דדכורא להשפיע אינו רק לנוק' דוקא ובלא נוק' כשהוא לעצמו אינו מתעורר בתענוג להשפיע מ"ד כלל וכלל וכן בשפע אור שכל וחכ' מרב לתלמידו שאם אין מקבל אינו רוצה להתעורר ברצון ותענוג להשפיע חכ' כלל רק כשימצא מקבלים טובים יתפעל בלבו ומוחו להשפיע כו'. וזה הענין פלאי הוא לכאו' שהרי באמת יש מציאות עונג מורגש בהתפעלות יתירה מצד גופו של השפע מ"ד כשנשפעת הטיפה רוחני' וגשמי' שבמוח לעצמו כו'. גם בלא תאובתא ותענוג להשפיע להמקבל רק שאינו מתעורר התענוג דהשפעת מ"ד זה רק בשביל מקבל שהוא הנוק' וכשהוא לעצמו אינו מתעורר בתענוג כלל וכלל. ושרש הדברים שיש בזה ב' ענינים עונג הא' עונג הנמצא במציאות מורגש ביותר בעצם השפע מ"ד מצ"ע לבד גם בלא מקבל (שהרי גם בלא הרהור בנוק' כלל ימצא תענוג במציאות טיפה רוחני'

כח, א

במוח הגשמי' כמו הקרי הנמצא מחום הדרך או שאר חום מאכל ומשקה וכה"ג כידוע). אמנם הוא עונג גשמי' המורגש ביותר שבא מצד הגשמת הנפש בחום הטבעי במאכל ומשקה כו'. אבל רוח התעוררות התענוג שבמשפיע להשפיע מ"ד בשביל המקבל דוקא ובלא זה לא הי' לו תענוג כלל בעצם השפע זהו עונג הב' הנק' עונג רוחני והוא אשר ימצא בכל משפיע התעוררות התענוג להשפיע שפעו למקבל דוקא והוא המוטבע בכל בריאה שיהי' לו אותו עונג כמו הפרה רוצה להניק כו'. (והיינו ענין הנ"ל באות מ"ד) שבכל משפיע מוטבע כח התענוג להשפיע מלבד התענוג השייך לאותו השפע מצד עצמו כמו שפע צדקה לעני שיתענג בשפע זו מלבד התענוג שמתייחס לעצם השפע להחיות לעני כו'. ואם טרוד בצער לא יהי' לו תענוג זה להשפיע ונק' תענוג לתענוג כו'. וכך הוא בהתעוררות התענוג להשפיע לנוק' אם הוא בצער לא יתעורר בתענוג זה כלל לפי שהתענוג הזה להשפיע הוא נבדל מעצם השפע שמתענג במורגש כו'. ע"כ תלוי בעת טוב לבו שנתעורר בתענוג זה אם מעט או רב כו'. ונמצא מובן מזה בבחי' טבע הטוב להטיב ג"כ יש בטבע זו עונג להיות משפיע טוב מלבד העונג שבשפע זו מצד עצמו כמו שפע שכל וחכ' עמוקה לתלמיד שמטבע הטוב הנק' משפיע שיהי' לו תענוג להשפיע אור החכ' בראותו תלמיד מבין שיוכל לקבל בכי טוב מלבד שיתענג בשפע השכל מצד עצמו לבד שיש בכל שכל תענוג כידוע ע"כ לא יתעורר תענוג במשפיע כ"א כשיש מקבל דוקא אבל לזה העונג המתייחס מצד השפע אור שכל עצמי א"צ למקבלים כלל כו'. וכך יובן הדוגמא במה שנק' בלשון המקובלים בחי' יסוד שהוא הנק' משפיע טוב למקבל שאור התענוג שיש לכל משפיע להשפיע אינו רק בשביל המקבל דוקא כנ"ל בתאוות ההשפעה דדכר לנוק' כו'. ומכ"ז יובן בבחי' צדיק וטוב העליון שנק' משפיע הרי התענוג העליון שבהשפע' הטוב העליון הוא הנבדל מעונג השייך לעצם השפע ועז"א ישיש כגבור לרוץ אורח דעיקר התענוג דישיש כגבור הוא תענוג העליון הנבדל מעונג שבשפע זו שמצד עצמה והוא רק כדי לרוץ אורח בשביל המקבל שהוא בחי' מל' שרש כנס"י למעלה שעיקר התענוג בטבע הטוב הוא להטיב דוקא למקבל ולא בשביל עצמו כו'. וז"ש תחלה ונטיל כולא כחדא בתאובתא ורעותא שלים שהוא התשוקה להשפיע למקבל שזהו מטבע הטוב שנק' בחי' יסוד כו'. וע"ד לרוץ אורח דוקא שכל המרוצה בהשפעתו במהותו הוא רק למקבל דוקא שנק' אורח וד"ל. ומ"ש כד"א הנותן בים דרך כו'. הנה ידוע דהמל' נק' ים. וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים שהים מתקבץ מכל הנחלים ונק' בחי' מקבל מכל שפע מים רבים שבנהרות שיוצאים מג"ע הארץ

כח, ב

כידוע. וכתי' הנותן בים דרך דהיינו מקום מעבר כניסת ההשפעה ששופע והולך מכל הנהרות בים נק' דרך בים (כי מי הים מים מכונסין המה ואשר יקרא בשם דרך בים הוא הילוך כניסת שפע מי הנהר שהולכין בים כנהר קטן שנמשך בנהר גדול שבוקע הילוך שלו ונבדל משאר המים שבנהר) ובאמת הכוונה הוא על קי"ס שנתן בים דרך לעבור בו ביבשה והוא בחי' גילוי דיבשה בתוך הים עלמא דאתכסי' שעשה מן ההעלם גילוי כמשי"ת. ולפי"ז דרך זה מן המשפיע בא במקבל והוא ענין כניסת האור ושפע של המשפיע שנק' גבר במקבל שנק' ים והוא בחי' השפעת הילוך אור השפע דז"א במל' שנק' עלמה וכמו דרך גבר בעלמה דעלמה הוא בחי' המקבל השפע ודרך גבר הוא כניסת והילוך אור השפע דמשפיע שנק' גבר כך דרך גבר דז"א במל' שנק' עלמה כו' ומזה מביא דמיון לפי' לרוץ אורח דכאן שזה בחי' שפע אור דמשפיע למקבל עז"א לרוץ אורח א"כ אורח זה היינו כמו דרך גבר כו'. ודרך בים שהוא דרכו והילוכו של השפע דמשפיע ולא של מקבל דהיינו בחי' שפע דיסוד ז"א ולא של בחי' המל' וע"ז מדקדק הזוהר עוד דא"א לומר דאורח זה קאי על בחי' שפע דיסוד ז"א שהרי יש סתירה גדולה לזה ממה שמצינו בכ"מ דאורח הוא בבחי' הנוק' דוקא. וכמ"ש בזהר במ"א בהפרש שבין דרך לאורח שהדרך הוא בדכורא וארח הוא בנוק' כידוע. ואיך יפרש כאן לרוץ אורח בדכורא ולזה מפרש דבריו לתרץ לזה במ"ש כד"א הנותן בים דרך. ולאשקאה ולאשלמה נהירו דסיהרא בכל סטרין ולמפתח בה ארח לאנהרא לתתא ע"כ. כוונתו במאמר זה לומר דאע"ג דאורח זה מתפרש על בחי' שפע דיסוד ז"א כמו הנותן בים דרך כנ"ל עכ"ז אורח זה בבחי' הנוק' והוא לאשלמא נהירו דסיהרא ולמפתח בה אורח לאנהרא לתתא הרי האורח הזה נפתח בנוק' לאנהרא לתתא בבי"ע כי כל אורח בנוק' הוא אבל עכ"ז לרוץ אורח זה קאי ביסוד ז"א רק שהוא למפתח בנוק' אורח. ולפי"ז גם הנותן בים דרך יתפרש באופן זה ג"כ שנותן בים דרך דהיינו במקבל למפתח בה אורח שהרי ממנו מביא ראי' לפי' ירוץ אורח דכאן דהיינו שבתוך הים נותן דרך ולא אל הים שהדרך אל הים היינו כנ"ל בפי' דרך גבר בעלמה שהוא דרך המשפיע בתוך המקבל ובלרוץ אורח מפרש למפתח בה אורח א"כ הנותן בים דרך היינו ג"כ שבתוך הים עושה דרך ונק' דרך של הים ולא יפלא מהיכן יוכל להיות דרך בים עז"א הנותן בים דרך שהמשפיע הוא העושה זה שהוא הנותן בים דרך זה אבל דרך זה לנוק' הוא שייך כו' וד"ל. וביאור הדברים ידוע דהמל' ללמג"כ רק מה שנותן לה המשפיע שהוא בחי' ז"א דאצי' עד"מ מאותיות הדיבור שכל המדות והשכל מתגלים בדיבור והכל הולך אחר הפה כמו כל הנחלים הולכים אל הים

כח, ג

והים כו'. שהדיבור בית קיבול להכיל הכל. וכמ"ש בס"י וקבען בפה כו' כך כל האורות דמדות דאצי' מתגלים בדיבור העליון אך גם בחי' הדבור הוא בבחי' אלקו' ונק' דבר אלקים ולא הי' נמשך מדיבור העליון השתלשלות עולמות מאין ליש. ולזה צ"ל בחי' המשכה מיוחדת מן המשפיע שיהי' נפתח פתיחת אור השפע לעולמות דבי"ע מבחי' אותיות דיבור העליון שיאיר אור המל' בבי"ע ומי הוא העושה הכח הזה במל' שיהי' נק' מאמר פתוח להאיר למטה בבי"ע בע"מ וכה"ג. הנה ז"ש הנותן בים דרך שדרך זה שנמשך השפע ממל' דאצי' בבי"ע המשפיע שהוא בחי' ז"א הוא הנותן בה דרך זה וכן לרוץ ארח למפתח בה אורח זה לאנהרא לתתא והיינו כמו בקי"ס שעז"א הנותן בים דרך הרי בעלמא דאתכסייא שהוא מאמר סתום בחי' המל' כמו שמקבלת לעצמה בבחי' האצי' נפתח בה בחי' דרך כיבשה ממש שנק' עלמא דאתגלייא מאמר פתוח וכמ"ש תוצא הארץ תדשא הארץ כו' שזהו מבחי' יבשה דוקא. וכמ"ש בזוהר בראשית בפי' ותראה היבשה שנק' ארץ דאפיקת תולדין כו'. והרי מי עשה מבחי' ההעלם שבמל' בחי' גילוי ה"ז בא דוקא מאור המשפיע שהוא ז"א שהפך ים ליבשה כו'. וזהו ג"כ ענין לרוץ אורח למפתח בה אורח לאנהרא לתתא בבי"ע כנ"ל וד"ל:

(מז) אך הנה עדיין אינו מתיישב לנכון דברי המאמר הזה מאחר שהביא דמיון לפי' לרוץ אורח דכאן ממ"ש הנותן בים דרך א"כ לכאורה לפי' הנ"ל הרי דרך וארח זה שניהם בנוק' הוא רק שהנותן דרך וארח בנוק' הוא הדכר וכמ"ש הנותן כו' ולרוץ אורח כו'. והיינו בחי' יסוד ז"א שהוא הנותן דרך בנוק' וגם אורח כו'. ולפי"ז הדרא קושי' לדוכתי' שהרי מבואר בזוהר במ"א שההפרש בין דרך לאורח שהדרך בבחי' דכר וארח בבחי' נוק' (כי דרך ל' זכר כמו בדרך אחד כו' ובארח נא' וארחות ה' ובדרך נא' דרכי ה' כו' וכה"ג). ולפי"ז אין ההפרש בין דרך לארח ששניהם בנוק' רק שהמשפיע נותן אותם כו'. אך הנה להבין אמיתי' הענין הזה ילה"ק תחילה ביאור ענין ההפרש שבין דרך לאורח המבואר במ"א בזוהר והוא שבחי' הדרך הוא דרך הכבושה לכל עובר ושב שכבר נכבשה לרבים ועוברין בה הכל כמו דרך כבושה שהולכין בה רבים מעיר לעיר תמיד והתחברות אנשי מקום זה עם אנשי מקום זה הוא ע"י דרך הכבושה דוקא שהולכין ושבין בה תמיד (ויכולים גם שאר הרחוקים לכוין הילוכם מעיר לעיר עד בואם למקומם משא"כ האורח ושביל שמעיר לעיר לא נודע לרחוקים כלל) אבל האורח הוא השביל הקצר שאינו דרך כבוש לרבים רק הולכים בה אנשים לפרקים ועיתים רחוקים כי אינה כבושה עדיין לרבים ואין עוברין בה הכל רק ליחידים שידוע להם. וגם זאת לפרקים כארח הבא לפרקים ועיתים רחוקים. וכמ"ש נשמו

כח, ד

מסילות שבת עובר אורח כו'. והדוגמא מזה יובן למעלה בהפרש שבין דרך לאורח בבחי' מל' דאצי' ג"כ כשנק' דרך היינו בחי' דרך הכבושה לרבים שהוא בחי' הילוך והשתלשלות אור השפע האלקי' בתמידות ממל' דאצי' לבי"ע כמו לחדש מע"ב בכ"י לכל עולם ועולם לפ"ע לנשמות בג"ע דבריאה ולמלאכים ביצירה עד גלגלים דעשי'. וכמו כן עולין בדרך כבושה הנ"ל מלמטה למעלה כמו בכל חדש ושבת כו'. וכן בכ"י יש עליות העולמות מעשי' ליצי' כו'. כמו שבדרך הולכין ושבין הכל. וכך כל אור אלקי שבמל' דאצי' הולך ונמשך וכל נברא עולה למעלה כו' וזהו הנק' דרך כבושה לרבים אבל בחי' אורח הוא לפרקים שאין עוברים בה הכל דהיינו שלא בכל פעם מאיר אור המל' בבי"ע רק לפרקים ועתי' רחוקים כמו בשבת ויו"ט ובכ"י בק"ש ותפלה וכה"ג שנק' ארח דמל' לפרקי' ורק בחי' אור פרטי שבאצי' ודוקא בר"ח ושבת וג' מועדים וכה"ג (וה"ז כמו יחידים שבעיר שהולכין בארח זה הידוע להם שאין נודע לרוב העולם ואין הולכים בה הרחוקים כלל כו') וזהו עיקר ההפרש שבין דרך לארח והכל בנוק' שהוא בחי' המל' דאצי' והיינו הנותן בים דרך ולרוץ ארח שדרך וארח זה הכל בנוק' בחי' המל' דאצי' והמשפיע שהוא בחי' יסוד ז"א נותן במל' ב' מדרגות הללו דרך וארח הדרך היא הכבושה לרבים שבמל' בבי"ע והארח שבה הוא מה שתאיר לפרקים. אך עדיין אין הקושיא דלעיל מתורצת דא"כ למה הדרך בבחי' דכורא מאחר שגם בחי' דרך הכבושה היא במל' שמאיר בבי"ע מהו ההפרש בין דרך לאורח שניהם בנוק' רק שהדרך תמיד כבוש לכל והאורח לפרקים כו'. ואמנם באמת בחי' דרך שבנוק' היינו בחי' דכר שבנוק' עצמה והוא בחי' מ"ה דב"ן משא"כ אורח הוא בבחי' נוק' לבד ושניהם באו מכח המשפיע שנותן במל' דרך בחי' דכר שבה ובחי' אורח כו'. ולהבין ביאור זה ילה"ק ענין א' המבואר בפי' אמת ואמונה כל זאת וקים עלינו כו'. ולמה אמר קיים לשון זכר מאחר שמתחלה א' כל זאת לשון נקבה. והענין הוא להיות ידוע בפי' כי הוי' הוא האלקים דקאי הכל בבחי' המל' ויש בזה ב' פירושי' הא' דאלקים זה הוא כמו שהמל' בחי' מקבל מז"א לעצמה תחלה בבחי' האצי' ממש ונק' בחי' אלקים לגבי שם הוי' דז"א וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים דאלקים הוא בבחי' צמצום דבחי' המקבל בעלותו לקבל משם הוי' דז"א כמשל תלמיד היושב לפני רבו לקבל שפע לעצמו דאיידי דטריד למבלע לא יוכל לבא בבחי' התפשטות לגבי התחתונים הימנו במדרגה להשפיע להם מה ששואלים ומבקשים ממנו אך לאחר שכבר קיבל לעצמו במילואו אז יוכל לבא בבחי' התפשטות בהשפעה למקבלים ממנו ונק' משפיע לגבי המקבלים אבל באמת מה שהי' תחלה בחי' מקבל

כט, א

וטרוד למבלע לעצמו הוא יותר גבוה במדריגה הרבה ממה שנעשה בחי' משפיע אחר שקיבל לעצמו וע"ד שא' הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים דמה שהוא טפל לאריות הוא יותר גבוה ממה שהוא ראש לשועלים וכמ"ש במ"א בענין ד"ו פרצופים כו' דבהיות המל' בחי' נקודה תחת יסוד שנק' ד"ו כו' הוא יותר גבוה ממה שנבנית אח"כ בבנין שלם בבחי' ראש לשועלים להחיות בע"ג דבי"ע כו' (אך מ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני ונאוה דאזעירת גרמה כנקודה וגבורי כח עושי דברו הוי כמלקדמין זהו בבנין שלם בבחי' אצי' להיות בבחי' פב"פ באצי' שהוא למעלה מבחי' נקודה שבה באצי'. ונמצא ג' מדריגות יש. א' בחי' המל' בבי"ע להיות ראש לשועלים. ואז נק' אימא תתאה או מטרוניתא כתר מל' שבבריאה. והב' בחי' כתר דמל' באצי' שהוא בבחי' אצי' בבחי' נקודה וכמו ענין אזעירת גרמה כו' וכמ"ש בע"ח בפי' לעולם ה' דברך נצב בשמים כו' בחזה דז"א שדבוק שם בחי' כתר מל' שנק' דברך כו'. והג' כשניבנית בפרצוף שלם באצי' כו'). והנמשל מזה יובן ג"כ בבחי' מל' דאצי' שכמו שהיא למעלה באצי' בבחי' מקבל לעצמה (והיינו בחי' ה"ג שמקבלת לצורך בנין עצמה כו') הוא למעלה הרבה ממה שמתצמצמת להיות כתר לבריאה שנק' מטרוניתא או אימא תתאה שהוא בחי' משפיע בחי' דכר וז"ש כל זאת בחי' מקבל כמו שנק' אלקים באצי' ואח"כ נשפלת למטה להיות כתר וע"י דבריאה אז הוא בבחי' דכר משפיע וזהו וקיים לשון זכר והיינו פי' כי הוי' הוא האלקים בחי' הוי' שבמל' הוא בחי' דכר שבה בהיותה נק' משפיע בבי"ע ועולה המל' בבחי' אצי' להיות בחי' אלקי' לגבי ז"א בחי' מקבל כי מה שנק' הוי' בחי' משפיע לגבי העולמות הוא למטה הרבה לגבי עצם מדריגתה כמו שמקבלת לעצמה למעלה בבחי' האצי' כמובן ממשל התלמיד לפני רבו הנ"ל וזהו שלפעמים נק' המל' נו"ן כפופה שכפופה לקבל (והוא בחי' ה"ג שלצורך עצמה כו') ולפעמים נק' נון פשוטה כשמתפשטת בעולמות (והיינו בחי' ה"ג שלצורך בנין העולמות כמ"ש במ"א בענין כוס של ברכה דיתבא על ה' אצבעין בכף היד שכפוף לקבל בה' אצבעות כלפי מעלה ובהיותה בחי' משפיע הרי נא' אף ידי יסדה כו' כמו שפועל אדם בה' אצבעות או כמו שפושט ידו לעני להשפיע שפושט כף ידו) להשפיע והפי' הב' בהוי' הוא אלקים להיפוך דבחי' הוי' שבמל' בחי' משפיע למטה שרשו באלקים דז"א שלמעלה מבחי' אלקים דמל' בהיותה בבחי' מקבל כי מה שנותן לה המשפיע הכח להיות משפיע למטה בבי"ע גבוה הרבה ממה שנותן לה כח לקבל לעצמה ויובן זה ממ"ש במ"א בפי' ההופכי הצור אגם מים כו' אין צור כאלקינו שהוא בחי' צמצום דמל' בהיותה בבחי' מקבל באצי'

כט, ב

ובשעת היחו' דזו"נ נמתקו הגבו' דנוק' ונהפכו לחסדים ע"י התגברות בחי' חסדים דז"א כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ואז נעשה המל' אגם מים מקור החסדים להחיות רוח שפלים דבי"ע דבאמת זהו היפוך טבעה שאל אישה תשוקתה לעלות באצי' לקבל ונהפך טבעה להיות בבחי' מי החסדים ולירד דוקא ולהשפיע לבי"ע וזה בא במל' מכח החסדים שמתגברים בז"א כמ"ש ההופכי הצור דאלקים להיות אגם מים להשקות כו' דאתבסמת נוק' כו' וכמ"ש במ"א. וז"ש כי הוי' בחי' חסדים שבמל' נעשו מגבו' דאלקי' דז"א שנהפכו לחסדים שנק' גבו' שבחס' כמ"ש כי גבר עלינו חסדו כו' (כמו גבו' דאבא נעשו חסדים דאימא וגבו' דאימ' נעשו חסדים דאבא כו' כידוע). ובזה יובן גם כאן ההפרש שבין דרך שהוא בחי' דכר שבנוק' מ"ה דב"ן היינו בחי' החסדים שבמל' להיות אגם מים וכמ"ש והוכן בחסד כסאו עולם חסד יבנה כו' דהגם שבנין המל' עצמה למעלה הוא מבחי' הגבו' דז"א דוקא שתוכל לקבל כמ"ש תנו עוז לאלקים כו' וכידוע דאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי בביאה ראשונה בה"ג דדכורא מבחי' אלקים דז"א והוא בחי' ארח שהוא לעשות בית קיבול דיסו' דנוק' כמ"ש באר חפרוה כו' ואמנם מה שנעשי' אח"כ בחי' משפיע למטה כמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו' וכה"ג הוא בחי' דרך שבנוק' שנק' דרך כבושה שנכבשה ע"י האיש דהיינו בחי' התגברות חסדים דדכו' וז"ש הנותן בים דרך שיהי' עובר כל שפע ממל' דאצי' לבי"ע מבחי' יסוד שבה וזהו למעלה מבחי' אורח שהוא בחי' נוק' לחוד ואעפ"י שא' דאפתח בה ארח לאנהרא לתתא ג"כ אך זהו לפרקים כמו בשבת ויו"ט כנ"ל והיינו כפי' הב' דלעיל דלפי' הא' אורח למעלה מן דרך כנ"ל:

(מח) ולהבין בתוס' ביאור ענין דרך ואורח הנ"ל (באופן אחר) ילה"ק תחילה ענין המבואר בע"ח בביאור המאמר דמל' ללמג"כ כו' דבחי' ה' ספי' הראשונות שבמל' מאירות תמיד מאור דז"א וה' ספירות האחרונות לפעמים מאירות מאור דז"א ולפעמים אינן מאירות כו' ע"ש וביאור הענין הנה ידוע דהמל' נק' סיהרא וז"א נק' שמשא וכמו שהלבנה מקבלת מאור השמש כך בחי' המל' מקבלת מז"א שנק' שמשא כמו דסיהרא ללמג"כ רק מה שמקבלת מאור השמש כך המל' לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מז"א כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים כו' כידוע. והנה ידוע סוף דעת חכמי התכונה האחרונים באופן הילוך השמש והלבנה (בס' נחמד ונעים) שמסיבת אופן מהלכם וסיבובם כך יהי' אופן שינוי שבלבנה במלואה ובפגמה וכן בזמן ליקוי הלבנה מחמת צל הארץ בהעדר אור השמש עליה כי הוחלט הדבר שהלבנה אינה בעצם מהותה בחי' אור ומאיר כלל וכלל גם

כט, ג

לא עצם חשוך אלא עצם ספירי אבל אינה אור מאיר לזולתה כלל וכמו שרואין אותה בשעת ליקוי' מפני צל הארץ שנשארת בעצם מראיתה שהוא אדום ואמנם בלתי תבהיק אור וזיו מתפשט כלל והוא אורה העצמי אך מה שתאיר ותבהיק אור המתפשט בארץ א"ז מאור עצמותה כלל רק אותו האור וזיו של השמש שמאיר בעמדו למולה במהותה העצמי הוא אשר זורח על הארץ וא"כ אין אור זה שתאיר הארץ רק דרך מעבר עבר בה מאור השמש כמו באור העובר דרך מעבר בזכוכי' בהירה אך א"כ לא הי' באור זה השתנות כלל מגוף אור השמש המאיר ביום אלא מוכרח לומר שנשתנה הארת השמש בעברו בכלי כדור הלבנה שאינה רק עצם ספירי אדום כו' ולא השתנות גמורה רק שאין האור צח כ"כ כמו שעבר דרך מסך זך וכה"ג וז"ש בזוהר דסיהרא ללמג"כ שאין הכוונה שאין לה אור עצמה כלל שהרי היא עצם אור ספירי רק שאין לה אור המאיר ומתפשט רק מהאור שקבלה מהשמש הוא המתפשט דוקא ואור זה אינה מאור עצמותה כלל. ובמ"א מבואר שיש בחכמי התכונה שגוזרי' אומר דהלבנה הוא אור משפיע אור עצמותה על הארץ רק שא"א לה להאיר כ"א כאשר קבלה בעצמה אור השמש תחילה ואמנם האור המאיר על הארץ הוא מאור הלבנה דוקא ולזה נשתנה אופן אור הלבנה מאור השמש כי אין זה אור השמש כלל גם לא בדרך הארה דהארה כע"י מסך כו' (והיינו כמו האשה שמקבלת המ"ד ואח"כ תלד מכח עצמה כמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו' וכן הארץ תצמיח מכח עצמה אחר שמקבלת את הגשמים וחום השמש ומזל הרוחני כו'. ולפי"ז מ"ש דסיהרא ללמג"כ היינו רק כח התולדה להוליד אור חדש כ"א שתחילה מקבלת מן השמש). והנה בענין מולד הלבנה ומלוי הלבנה הוסכם אצלם עפ"י מופתים חזקים שהלבנה כדור עיגולית וחצי כדור שבה שעומד למול השמש העליון מגיע ומאיר בה אור השמש ע"כ תאיר שם בכל חצי הכדור הזה אבל חצי התחתון שלה אין אור השמש מגיע לשם כלל ולא תאיר אור בכל חלק חצי כדור זה כלל והנה חצי כדור זה התחתון שאינו עומד למול השמש הוא העומד לצד חלל העולם שאין אור השמש מאיר שם כלל ע"כ בסוף החודש יחשוך חצי כדור זה לגמרי לצד חלל כל העולם כי הארת אור השמש שמאיר בחצי כדור העליון שעומד למול השמש אינו מגיע לצד חלל העולם כלל ואין מגיע לנו מאור זה כלל רק מחצי כדור התחתון שאינו עומד למול השמש משם מאיר אור לנו אבל הוא חשוך לגמרי בסוף החודש אך בתחילת החודש מתחיל אור השמש להאיר גם במעט מחצי כדור התחתון שבה והתחלתו מאיר בה רק כנקודה בעלמא והוא הנק' מולד הלבנה כידוע עד אשר מעט מעט יתוסף אור השמש להאיר בחצי כדור זה שעומד לנגדנו עד אמצע

כט, ד

החודש שיתמלא אור השמש בכל חלק חצי כדור התחתון ונק' מילוי הלבנה כידוע ונמצא חצי כדור העליון שבה מאיר תמיד מאור השמש בלי שינוי כלל אבל חצי כדור התחתון שבלבנה לפעמים מאיר בה בכולה והוא במילוי הלבנה באמצע החודש ולפעמים מאיר רק אפס קצהו ולפעמים חשוך לגמרי והוא בסוף החודש וכך חוזר חלילה בפגימת הלבנה ומילוי הלבנה מידי חדש בחדשו כידוע אבל בחצי כדור העליון שבה מאיר הארת השמש תמיד בלי שינוי כלל וזה אינו מובן שהרי הטעם שחלק חצי כדור מתחיל להאיר מאור השמש מפני שנטה הילוך סבוב הלבנה לגבי מול השמש באופן שיגיע בה אור השמש בחצי כדור זה א"כ זה המעט שהתחיל להאיר כאן ודאי נעדר הארת אור השמש במיעוט ערך שטח כזה בחצי כדור העליון מאחר שלעולם לא יאיר השמש רק החצי כדור הלבנה העומד למולו בלבד ולפי"ז בהגיע מילוי דאור בכל חלק חצי הכדור התחתון שזהו מצד עמידתו בחצי כדור זה בלבד לגבי השמש ממילא מוכרח שהחצי כדור העליון שבה חשוך לגמרי בזמן אמצע החודש אך ההכרח לומר שדעת חכמי התכונה הללו סוברים שיוכל אור השמש להאיר גם בחצי כדור שבה העומד לנגדנו וזה יוצא מהכלל שיש צל המחשיך מכל דבר וזה ודאי שאור השמש אינו מאיר רק בחלק מהלבנה שעומד לנגדו וחצי הב' מחשיך ומיצל. ואמנם מבואר בס' נחמד ונעים שהוסכם אצל כל חכמי התכונה האחרוני' כמבואר למעלה כי יש דעה אחרת להיפוך ממש שחצי כדור העליון שבה אשר עומד לנגד השמש מצד קירובו אל השמש לא יאיר בו אור השמש כו' אלא חשוך הוא לגמרי כמו הלבנה ביום שלא תאיר אור כלל וכמ"ש שרגא בטיהרא מאי אהני כו' כי כל האור המקבל לא יאיר רק בריחוק מקום דוקא מן המשפיע כו' וע"כ כל שהלבנה מתרחקת יותר יותר תאיר ולזה להיפוך הוא שחצי כדור התחתון אשר לנגדנו להיותו מרחוק מן השמש הוא מאיר מאור השמש והוא באמצע החודש במילואו ובסוף חודש מצד קירוב הלבנה לא תאיר הלבנה אור כלל גם בחצי כדור הב' העומד לנגדנו וכל שנתרחק יותר תקבל יותר אור השמש ודוקא בחצי כדור העומד לנגדנו עד אמצע החודש הלבנה במילואה בחצי כדור הב' מצד ריחוקה אז מהשמש אבל חצי כדור העליון שבה העומד למול השמש חשוך לגמרי תמיד ונמצא זהו היפוך גמור מדיעה ראשונה דלדיעה זו חצי כדור העליון חשוך תמיד וחצי כדור התחתון לפרקים מאיר כולו כו' ולדעה הא' נהפוך הוא שחצי כדור העליון מאיר תמיד והתחתון מאיר בשינוים כו' אך עפ"י קבלה האלקי' האמיתי' דיעה ראשונה אמיתי' אעפ"י שגם ע"פ ספרי הקבלה יוכלו לפרש הדברים למעלה בבחי' לבנה העליונה שעז"א בזוהר סיהרא ללמג"כ כו' גם כפי אופן הדיעה השני' הנ"ל אך יותר

ל, א

אמת כפי הנראה ומובן למעיין היטב בכל ספרי הקבלה ובפרט בזוהר כדיעה הראשונה דוקא. וכ"ז לפי דעת האומר דגלגל חוזר ומזלות קבועים אבל לפ"ד האומר דגלגל קבוע ומזלות חוזרים הרי הלבנה והשמש מתגלגלים וא"א [לומר] בלבנה שחצי כדור העליון שבה עומד תמיד לגבי השמש כי ודאי בסיבובה חצי העליון יורד למטה וחצי התחתון עולה למעלה וכן חוזר חלילה בכל רגע ומה שיש שינוי' במילוי הלבנה ופגימת הלבנה היינו מצד סיבובם והילוכם בריחוק וקירוב זה מול זה אבל לא מצד עמידת הלבנה בחצי כדור העליון למול השמש דודאי אין הפרש בזה בין חצי עליון לתחתון רק בריחוק וקירוב תלי' מילתא:

(מט) והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בבחי' שמשא וסיהרא הנזכר בזוהר דבחי' מל' דאצי' נק' סיהרא דללמג"כ אלא מה שמקבלת מז"א שנק' שמשא כנ"ל. והנה בחי' המל' כלולה מע"ס וחלק העליון שבה היינו בחי' ה"ס הראשונות שבה שמקבלים תמיד ההארה מז"א שנק' שמשא וע"כ מאירים בתמידות בלי שינוי כלל כו' להיותם קרובים ועומדים תמיד למול פני השמש עילאה שהיא בחי' ז"א כמשל הנ"ל בחלק חצי כדור העליון דלבנה שעומד תמיד למול השמש שמאיר תמיד מאור השמש בלי שינוי כלל כו' אבל ה"ס האחרונות שבה אינם מאירות תמיד כי אינם עומדים למול פני שמשא עילאה הנ"ל והיינו בחי' חלק חצי התחתון שבמל' שאינם מאירים רק לפרקים כמו בלבנה באמצע החודש שנק' מילוי הלבנה ואמנם מ"ש דסיהרא ללמג"כ כו' קאי בין בחלק חצי העליון שהן בחי' ה"ס הראשונות דמל' ובין בחלק חצי התחתון שהן בחי' ה"ס האחרונות שבה והכל ללמג"כ רק מה שמקבלת משמשא בחי' ז"א רק שזה תמיד וזה לפרקים (וכמבואר למעלה במשל הלבנה שאין אורה בארץ רק מאור השמש כך אור המל' להאיר למטה וגם מה שמקבלת לעצמה בה"ס הראשונות הכל מאור השמש עילאה שהוא בחי' ז"א ולפי פי' הב' דלעיל דאור הלבנה עצמה מאיר בארץ רק שמקבלת תחילה אור לעצמה כו' כך גם בחי' המל' אינה יכולה להאיר למטה בעולמות אם לא שקבלה תחילה לעצמה כו' ומ"ש דסיהרא ללמג"כ היינו כח התולדה וההשפעה למטה כו' כנ"ל) והנה בה"ד יובן עפ"י הקדמה א' הידוע בכל בחי' עו"ע שהחצי עליון שבעלול דבוק בעילה שלו תמיד וחצי התחתון שבו מאיר למטה כי הטבע דכל עלול למשוך א"ע אחר העילה שלו בכל בחי' הפנימי' שבו דוקא כמו תלמיד לגבי רבו שפנימי' שלו ברצון ובמוחין ובמדות נמשך אחר רבו לקבל שפע אור חיותו תמיד ולא נשאר בו רק חלק החיצוני ולזה לא יוכל להיות משפיע לשלמטה הימנו רק בחלק החיצוניי שבו כי בחי' הפנימי' שלו כולו דבק

ל, ב

ונמשך אחר רבו שטרוד למבלע ולקבל לעצמו לא פליט וזהו הנק' חצי העליון כח"ב ודעת שכולל פנימי' חו"ג וחיצוניות חו"ג הכלול בת"ת עם בחי' נהי"מ נק' חצי התחתון שבו (וכמ"ש ביאור זה במ"א באריכו' בענין השוחד שהמדות יוכלו להטות השכל מצד שרש פנימיותם שדבוקים ברצון כו'). אך לפי"ז לא הי' השתלשלות דעו"ע כלל מאחר שנמשך כל הפנימי' לעילתו אמנם מוטבע בכל עלול שיהי' משפיע בחלק חיצוניי שבו לתחתון הימנו וכידוע דכל חלק חצי התחתון שבעילה מלובש בעלול וכ"א מלביש לעליון הימנו עד החצי דהיינו חצי העליון דעלול מלביש לחצי תחתון דעילה וחצי תחתון דעילה מתלבש בחצי עליון דעלול שלמטה הימנו שהוא נק' עילה לגבי' כמבואר בפרד"ס וכמ"ש במ"א באריכות. ובזה יובן ג"כ בה"ס ראשונות וה"ס האחרונות דמל' הנ"ל בהיות ידוע בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים דבחי' אלקי' זה הוא בחי' מל' דאצי' שמשפיע לכל העולמות כמ"ש מל' מל' כ"ע בכלל והוא בחי' כח והתפשטות האור האלקי להחיותם מאין ליש בע"ג כו' כי אלקי' לשון כח הוא והוא כח הפועל האלקי בנבראים שנק' סיהרא בכלל ויש בבחי' מל' ע"ס ובחי' חצי העליון שבה היינו בחי' ה"ס ראשונות שעז"נ ואל אישך תשוקתך שהוא כמו תשוקת העלול לגבי עילתו כנ"ל וכמ"ש בזוהר בפי' אלקי' אל דמי לך דקרי תדיר נהו"ת לנהו"ע ולא שכיך לעלמין וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' דהיינו בחי' ה"ג שבמל' לצורך עצמה להעלות מ"נ בתשוקת הקבלה לעצמה מז"א שנק' שמשא והוא שם הוי' דאצי' ובחי' אלקי' זה מקור הנבראים שנק' נהו"ת קארי תדיר בהעלאת מ"ן לגבי נהו"ע שהוא שם הוי' דז"א דאצי' ולא שכיך לעלמין וכמ"ש אל דמי לך כו' וכן למען יזמרך כבוד שהוא כבוד התחתון בחי' מל' דאצי' שכבוד זה לא ידום בהעלאת מ"ן וכמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לעולם שהן ה"ג דנוק' שמעלה מ"ן תמיד ונק' עולת תמיד כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי והיינו דוקא בבחי' ה"ס ראשונות שבה כנ"ל בכל עלול לגבי עילתו שחצי העליון שבו עולה ונדבק ונמשך אחר עילתו לקבל לעצמו וכמשל התלמיד לפני רבו דטריד למבלע ולקבל בכל פנימי' שבו שהן כח"ב ופנימי' חו"ג ע"י הדעת כו' (שהוא התקשרות השכל וגם פנימי' המדות לגבי המשפיע כנ"ל) ולא יוכל להיות משפיע למטה רק בחלק חצי התחתון שבו שיורד ומתלבש בעלול שלמטה הימנו כו' וכך בחי' המל' נק' מקבל בחי' נוק' לגבי ז"א כמ"ש ואל אישך תשוקתך בה"ס הראשונות דבוקים תמיד למעלה בהעלאת מ"ן תמיד ולא שכיך לעלמין וזהו כמו חלק חצי הכדור שבלבנה העליון העומד למול פני השמש תמיד בלי שינוי ואין לה אור עצמי רק מה שמאירה מאור השמש בתמידית כתלמיד לגבי רבו

ל, ג

שאין לו קיום מצד עצמו רק תמיד אל המשפיע תשוקתו ודביקותו לקבל ועולה ונכלל במשפיע ממש מבלתי היות בחי' יש ודבר בפ"ע כלל ע"כ גם המקבל יאיר בתמידות מהארת המשפיע ששופע בו תמיד (וכמ"ש במ"א [בענין] פני משה כפני חמה פני יהושע כפני הלבנה וכתי' ויהושע נער לא ימיש מתוך האוהל אבל מ"ש ונתת מהודך עליו הוא אשר הי' יהושע איש אשר רוח בו להשפיע לכאו"א כו' נק' משפיע אחר שקיבל לעצמו באהל משה) אבל בחי' ה"ס אחרונו' שבמל' הוא אשר בחי' המל' נק' מקור משפיע אור וחיות אלקי לעולמות להיות ראש לשועלים להחיות רוח שפלים יש מאין כו' (וכנ"ל בפי' אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו') וזהו כדמיון חלק חצי כדור התחתון שבלבנה שמאיר על הארץ לגבי חלל העולם שאין אור השמש מגיע לשם כלל רק אחר שקבלה לעצמה בחצי העליון לבד וחצי התחתון חשוך לגמרי ומתחיל להאיר בחצי התחתון ג"כ מעט מעט עד שתתמלא כולה באמצע החודש אבל בסוף חודש חשוך לגמרי ואין מאיר בעולמות רק בבחי' צמצום והעלם גדול דהיינו רק בבחי' אחוריים דשם אלקים והוא בחיצוני' המדות שאין בהם מאו"פ דרצון ושכל ומדות כלל (וכמשל הנ"ל בתלמיד שנק' עלול שחיצוני' שבו מובדל ואין בהם אור הפנימית כלל) והוא הנק' פגימת הלבנה או מיעוט הירח ומה שבאמצע החודש תתמלא היינו שמפני תוקף אור השמש בחצי עליון יומשך גם האור בחצי התחתון מעט מעט עד דקיימא סיהרא באשלמותא בכל חלקי' גם בחצי התחתון באמצע החודש ונק' מילוי הלבנה וכך למעלה סיהרא עילאה היינו כל י"ס דמל' גם בה"ס אחרונות שבבי"ע מאירים מאור השמש שהוא בחי' הוי' דז"א דהיינו שגם בחי' ההשפעה דמל' בבי"ע מאיר בה מבחי' הפנימי' כמו בה"ס הראשונות ולא בבחי' חיצוניות ואחוריים בלבד וכמו בימי שלמה וכה"ג דקיימא סיהרא באשלמותא שהוא בכל קומת בנין המל' גם [במל'] דמל' דעשי' בהיכל ק"ק דעשי' הי' מאיר שם הוי' דז"א כמו בראש הבריאה וכמו בה"ס ראשונות שבמל' דאצי' בהיותה בבחי' אצי' דמקבלת לעצמה ממש כו' וכן גם עכשיו בכל שבת ויו"ט יש גילוי אור הוי' גם בסוף מדריגות המל' בעולם העשי' או בניסים וכה"ג וד"ל (אבל לפי דעה הב' שבחכמי התכונה שחצי העליון חשוך מפני אור השמש יתפרש להיפוך דמה שנק' משפיע בה"ס אחרונות יותר נעלה כי הוא תמידי יותר מבחי' ה"ג שלעצמה בהיותה בקירוב שאז לא קיימא סיהרא באשלמותא בחצי העליון כ"א מרחוק דוקא אז מאיר אור השמש גם בחצי העליון שבה וזהו נק' באשלמותא כו' וה"ז כענין פי' הב' בהוי' הוא אלקים דלעיל בסוף אות מ"ז):

(נ) ואחכ"ז יובן בתוס' ביאור שרש ענין ההפרש בין אורח לדרך ומ"ש הנותן בים דרך

ל, ד

ולרוץ ארח דשניהם בנוק' הוא והנותנם הוא בחי' ז"א כנ"ל דהנה מבואר למעלה בהפרש שבין דרך לארח שהדרך הוא הכבושה לכל דהיינו שהוא תמידי לכל עובר ושב כו' והיינו ה"ס ראשונות שבמל' דאצי' שמאירים בתמידות מאור שמשא בחי' ז"א נק' דרך כבושה שכבר נכבשה מאור המשפיע ששופע עליה בתמידות והוא כמו הארת חצי העליון שבלבנה שנכבשה תמיד מאור השמש וזהו הנותן בים דרך שבחי' דרך כבושה זה שבמל' בה"ס ראשונות שבה הוא ניתן מכח המשפיע מצד תמידי' אור שפעו וים הוא בחי' מל' דאצי' בבחי' האצי' בחלק חצי העליון שעולה ונכלל במשפיע והוא מ"ש ואל אישך תשוקתך שזה התשוקה התמידי' שבה אל המשפיע הוא שנק' דרך כבושה שנעשה מסיבת תמידות אור שפע מ"ד דמשפיע והיינו בחי' רוחא דשביק בגווה באור שפעו שעשאה כלי בביאה כו' וזהו ג"כ דרך גבר בעלמה בביאה ראשונה שכורתת ברית למי שעשאה כלי בה"ג דדכורא שקבלה לצורך עצמה כנ"ל בענין באר חפרוה כו' אלא שהשפעת ה"ג דדכורא נק' דרך גבר ואחר שנעשה מכח דרך גבר זה בחי' תמידי' תשוקתה אל אישה נק' דרך דנוק' שנתן בה המשפיע והוא הנק' דרך כבושה שעז"א הנותן בים דרך (ובענין קי"ס ה"ז להיפוך שהדרך בים הוא הנק' יבשה עלמא דאתגלייא בחי' ה"ס אחרונות דמל' שנק' משפיע למעביד תולדין כמ"ש תוצא הארץ כו' ופסוק זה דנותן בים דרך דוקא בקי"ס הוא ובכאן הרי עיקר ההפרש בין דרך לאורח דאורח הוא לאנהרא לתתא גם בה"ס אחרונות להשפיע למטה ודרך הוא ה"ס ראשונו' שעולה למעלה ואינו יורד למטה כלל והוא היפוך ביאור הנ"ל (באות מ"ז) בין דרך לארח שהדרך הוא הנשפע למטה כו' אך מוכרח לומר דב' פי' מחולקים הללו תלוי' בב' פי' מחולקים בקי"ס שבין הזוהר ובין כהאריז"ל המבואר במ"א (כמשי"ת בעזר"ה) אבל בחי' ארח היינו בחי' חצי התחתון שבמל' שהן ה"ס האחרונות שבה שמשפיע למטה בבי"ע כנ"ל שלפעמים אינם מאירים כלל כמו ענין פגימת הלבנה בסוף חודש רק בבחי' אחוריי' וחיצוני' בלבד כנ"ל אבל מפנימי' אור הוי' באלקים שבה"ס ראשונות אינו מאיר שם כלל אך לפרקים ועיתים מיוחדים כמו במילוי הלבנה באמצע החודש ובמועדים ורגלים וכמו בזמן הבית דקיימא סיהרא באשלמותא גם בה"ס אחרונות שבה כנ"ל ע"כ הארה זו שלפרקים נק' בשם אורח כארח הבא לפרקים משא"כ מבחי' ה"ס ראשונות ששם האור דהוי' בתמידות הרי משם אור ושפע פנימי' לנשמות ומלאכים בתמידות כמו בג"ע דבריאה ויצי' כו' שזיו השכינה מאיר להם בתמידות כו' (ומה שבשבת וחודש ויו"ט עולין לפני הוי' היינו לפני הוי' ממש בבחי' ז"א עצמו) מאחר ששם אור השפע דז"א מאיר תמיד בבחי' פנימי' גם מה"ס הללו כל אור שנשפע מהם אינו בא רק בבחי' הפנימי' לנשמות וכן

לא, א

גם בשבת ויו"ט מאיר מפנימי' הוי' דז"א עצמו וכמו עולי רגלי' בג' מועדי' דכתי' יראה כל זכורך את פני הוי' כו' משום דפני הוי' דז"א שורה אז בהיכל ק"ק דעשי' שבבהמ"ק כו' שאעפ"י שזהו לפרקים אינו נק' ארח דנוק' כי בבחי' דכורא הוא משא"כ גילוי אור דמל' בה"ס אחרונות שבה ג"כ היינו מה שמאיר גם בחיצוני' מבחי' הפנימי' כמשי"ת זהו בחי' ארח לנוק' בלבד כו' וזהו פי' אורח שהוא לנוק' בלבד כי הנה בחי' ה"ס אחרונות שבמל' הוא עיקר ההשפעה שבאה מבחי' המל' בבי"ע דהיינו לנשמות ומלאכים שבחיצוני' העולמות שיקבלו גם המה מבחי' הפנימי' דוקא ולא מבחי' האחורים וחיצוני' בלבד וא"ז אלא לפרקים בלבד כנ"ל ע"כ נק' אורח והוא לנוק' בלבד דהיינו רק בבחי' השפעה דמל' בעולמות בלבד משא"כ בחי' דרך שבה"ס ראשונות הוא מה שאל אישה תשוקתה כו' שאינו בבחי' נוק' לבד אלא הוא כח הדכר שבנוק' כנ"ל וד"ל. וזהו שמביא דמיון לפי' לרוץ אורח מנותן בים דרך דהיינו כמו שבחי' אור דה"ס ראשונות מבחי' ז"א הוא בא כך בחי' ארח שהן הארת ה"ס אחרונו' שמאיר ג"כ מבחי' הפנימי' כנ"ל שלרוץ ארח זה הוא בא מכח המשפיע בחי' ז"א שנק' שמשא כשמאיר בכל עיגול כדור הלבנה גם בחצי התחתון שבה כנ"ל ונמצא הדרך ואורח שהן ה"ס הראשונות וה"ס האחרונות שניהם הוא הנותן כא' בבת א' כמו בזמן מילוי הלבנה שהוא בזמן הבית כנ"ל רק שבנוק' מתחלקים לב' מדריגות דרך וארח וחצי העליון וחצי התחתון כו' וד"ל. ובכ"ז יתבאר לשון המאמר הזה במ"ש וע"ד לרוץ ארח כד"א הנותן בים דרך ר"ל ששרשם מז"א בהארה א' באים כא' רק שבנוק' מתחלק לב' מדריגות דחצי העליון שבה בבחי' ה"ס הראשונות נק' דרך לאשקאה לרוות צמאון פנימי' התשוקה דמל' כמ"ש אל אישך תשוקתך כו' ומ"ש עוד לאשלמא נהירו דסיהרא בכל סטרין דקדק לומר בכל סטרין לרבות גם בחי' ה"ס אחרונות שבה ג"כ שזהו בחי' ארח שהוא לנוק' בלבד כנ"ל וז"ש בכל סטרין שבה ואזי בזה יש כח למפתח בה ארח לאנהרא לתתא ג"כ והיינו גם לבחי' חיצוני' העולמות שיקבלו גם הם מבחי' הפנימי' דוקא כנ"ל שזהו נק' לאנהרא לתתא דוקא כמ"ש בתחילת המאמר נהיר לכל גוונין נהירין דלתתא שעז"א לרוץ ארח דוקא לפי שא"ז רק לפרקים כמו בזמן הבית ובשבת ובמועדים (וכמו נשמו מסילות שבת עובר ארח דקאי בזמן הגלות וכה"ג דמל' הוא בהסתר הפנימי' לגמרי כו') ואמר למפתח בה ארח מפני שהכח הפותח בנוק' ארח זה הוא בא מכח המשפיע דוקא והיינו מחמת תוקף גבו' ההשפעה דיסוד ז"א דנהיר בנוק' כמ"ש למעלה בפי' ישיש כגבור כו' שמפני תוקף המרוצה יאיר אורו בכל קומת בנין המל' גם בה"ס האחרונות שבה דהיינו מ"ש בתחילת המאמר ואיהו נהיר

לא, ב

בכל אינון גוונין נהירין דלתתא שמקבלים מחיצוני' ואחוריים שנק' גוונין נהירין דלתתא ג"כ שיקבלו גם הם מבחי' הפנימי' דוקא משא"כ בחי' דרך שאינו בא להאיר רק בפנימי' דמל' בה"ס הראשונות בלבד כנ"ל ולכך א' לרוץ ארח דוקא ולא דרך אעפ"י ששרשם א' הוא מבחי' ז"א כנ"ל וד"ל. אך מבואר למעלה בהיפוך בפי' דרך שהוא מ"ש ההופכי הצור אגם מים דחסדים דדכורא שזהו בחי' דכר שבנוק' להשפיע למטה שהוא למעלה בשרשו מבחי' ה"ג שלעצמה כו'. ושרש ב' הפי' מחולקים הללו תלוי' בב' פי' דקי"ס שעז"א הנותן בים דרך כידוע דבזוהר מפרש שרש קי"ס בבחי' העלאה מלמטה למעלה שבחי' אור הבריאה עולה למעלה באצי' כמ"ש במ"א באריכות בביאור ענין המאמר כד סליק ימא גלגלוהי כו' והיינו בחי' הדרך דיבשה שהוא בים עלמא דאתכסיא שזהו עליות העולמות שמקבלים מה"ס האחרונות שעלו בבחי' ה"ס ראשונות שנק' ים וזהו בפי' הנ"ל דדרך הוא בה"ס ראשונות שנק' דרך כבושה כו' אבל בכהאריז"ל מפרשים שרש קי"ס בבחי' ירידה והמשכה מן ההעלם לגילוי שזהו בחי' לידה כו' דהיינו שבחי' האצי' שנק' העלם נעשה בבחי' גילוי דדרך ביבשה וז"ש הפך ים ליבשה שמעלמא דאתכסיי' דוקא בה"ס ראשונות נעשה בחי' עלמא דאתגליא כו' וכענין ברוך ה' מן העולם ועד העולם (וכדמיון הניסים שלמעלה מן הטבע המאיר בטבע לעשות היפוך הטבע וזהו דרך גבר בעלמה כו' וכמ"ש במ"א בפי' מאמ' הזוהר ע"פ שאל לך אות העמק שאלה כו' והוא כי הנה העלמה הרה כו') וזהו בחי' דרך שבים שמשפיע למטה דוקא ונק' דרך כבושה לרבים דוקא בנהירין דלתתא בבחי' ה"ס אחרונות עד מ"ח צירופים האחרונים דאלקים כו' ולפי"ז בחי' ארח הוא בה"ס ראשונות דמל' שהוא לפרקים בכל יחוד דזו"נ בלבד כמו במועדים וכמו בזמן הבית שהי' יחוד פב"פ כו' וארח זה לנוק' בלבד היינו רק מה שמקבלת בשביל עצמה ולא לצורך השפע לעולמות (והוא ג"כ עליות הנשמות מג"ע לג"ע כו' שנק' ארח לפרקים משא"כ זיו המל' התמידי בג"ע נק' דרך כו') ולפי"ז לא יתפרש לשון מאמר זה במ"ש לאשקאה ולאשלמא בב' מדריגות אלא קאי אלרוץ ארח דוקא שהוא לאשקאה להמתיק הגבו' דנוק' בחסדים דדכורא כמ"ש ההופכי כו' שיהי' נק' בבחי' דכר להשפיע למטה לאנהרא בכל סטרין דוקא ומ"ש למפתח בה ארח לאנהרא לתתא זהו מפרש לבחי' דרך שא' תחילה ולא בבחי' ארח דלנוק' בלבד וד"ל: