ותקופתו על קצותם

לב, ד

(נג) ותקופתו על קצותם. דסחרא בכל אינון סטרין קדישין (דאתחזון) לאתנהרא ולאתשקאה ולנצצא מיני' ע"כ. פי' מתחלה אמר בשרש מוצאו דבחי' יסוד ז"א שנק' שמשא דנפיק בסופא דגופא בקצה השמים עילאין בבקיעת יסוד אימא (דהיינו בחזה דת"ת דז"א שב' שלישי' העליונים מכוסי' ושליש ת"ת האחרון האחרון מגולה בחסדים [מגולים] שבוקעים מאור אימא והיינו מזרח שהוא בבחי' ת"ת שמשם זורח השמש וכמ"ש וזרח השמש כו' הולך אל דרום כו') ועתה מדבר בהקפתו על כל קצוות דשמים דהיינו שהוא מקיף וסובב לכל בחי' ו"ק דז"א מזרח ומערב צו"ד כו' כמ"ש הולך אל דרום כו'. ולכאורה אינו מובן דאיך ביכולתו להקיף כל קצוות דשמים עילאין מאחר ששרש תחלת מוצאו אינו רק מסייפי דשמים עילאין שהוא בסיום יסוד אימא כו'. אך הענין הוא משום דביסוד ז"א מלובש מבחי' יסוד אבא שהי' נעלם באימא ושרש מוצאו דיסוד אבא הוא בבחי' יסוד דע"י שבפנימי' אבא כו' שכולל לכל ו"ק דשמים עילאין שהן מדות שבחו"ב אש ומים כו'. לזה יש גם ביכולת יסוד ז"א להקיף כל קצוות דשמים דז"א ממזרח למערב כו' שהן בבחי' ו"ק דז"א כי כוללם יחד וכמ"ש למעלה דנטיל כולא וכולהו בי' כו' וד"ל. ובה"ד ידוע בענין התלבשות יסוד אבא ביסוד ז"א דוקא כי בחי' יסוד אבא הוא הברקת נקודת המושכל כמו שהוא בעצם טרם שיבוא בהשגה והסבר וכאשר נעלם בהשגה דבינה אינו מאיר במדות שבלב רק מאשר בא האור בהתפעלות המדות שבבינה ע"י בחי' יסוד אימא הנק' כלי הקליטה שבמוח כנ"ל. אך לאחר שיצא מהעלמו ללב כנ"ל הרי עיקר משכנו ביסוד ז"א שהוא בחי' התקשרות הלב והרגשתו במושכל נקודה זאת דיסוד אבא שזהו כמו ענין ראיית הלב שרואה בבחי' ראי' דנקודת חכ' וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכ' והוא עין השכל דבלבא כו' (דכמו שהלב שומע בבינה שבלב שהוא מבחי' יסוד אימא ונק' אודנין דלבא כנ"ל כך הלב רואה ראי' השכל והוא בחלל הימני שמקבל ממוח החכ' ממש. וכמ"ש לב חכם לימינו כו' ונק' חכם לב והוא מה שהלב רואה ראיית השכל שבבחי' יסוד אבא כמו שהוא ממש במוח החכ' טרם שיתעלם בהסבר והשגה דבינה וכמו בכל לבי דרשתיך וכה"ג וכמ"ש במ"א וכן לבי ובשרי ירננו כו' וכמו הניגון שיוצא מהבל החזה ובו מלובש תמצית נקודת הכוונה הפנימי' שבמוח החכ' כו'. וז"ש בר"מ דבעין השכל דבלבא אתחזי כו'. ואמנם א"א שיתלבש נקודת יסוד אבא רק ביסוד ז"א שהוא בחי' התקשרות המורגש שבלב ולא במדות שבלב כי