ותקופתו על קצותם

לב, ד

(נג) ותקופתו על קצותם. דסחרא בכל אינון סטרין קדישין (דאתחזון) לאתנהרא ולאתשקאה ולנצצא מיני' ע"כ. פי' מתחלה אמר בשרש מוצאו דבחי' יסוד ז"א שנק' שמשא דנפיק בסופא דגופא בקצה השמים עילאין בבקיעת יסוד אימא (דהיינו בחזה דת"ת דז"א שב' שלישי' העליונים מכוסי' ושליש ת"ת האחרון האחרון מגולה בחסדים [מגולים] שבוקעים מאור אימא והיינו מזרח שהוא בבחי' ת"ת שמשם זורח השמש וכמ"ש וזרח השמש כו' הולך אל דרום כו') ועתה מדבר בהקפתו על כל קצוות דשמים דהיינו שהוא מקיף וסובב לכל בחי' ו"ק דז"א מזרח ומערב צו"ד כו' כמ"ש הולך אל דרום כו'. ולכאורה אינו מובן דאיך ביכולתו להקיף כל קצוות דשמים עילאין מאחר ששרש תחלת מוצאו אינו רק מסייפי דשמים עילאין שהוא בסיום יסוד אימא כו'. אך הענין הוא משום דביסוד ז"א מלובש מבחי' יסוד אבא שהי' נעלם באימא ושרש מוצאו דיסוד אבא הוא בבחי' יסוד דע"י שבפנימי' אבא כו' שכולל לכל ו"ק דשמים עילאין שהן מדות שבחו"ב אש ומים כו'. לזה יש גם ביכולת יסוד ז"א להקיף כל קצוות דשמים דז"א ממזרח למערב כו' שהן בבחי' ו"ק דז"א כי כוללם יחד וכמ"ש למעלה דנטיל כולא וכולהו בי' כו' וד"ל. ובה"ד ידוע בענין התלבשות יסוד אבא ביסוד ז"א דוקא כי בחי' יסוד אבא הוא הברקת נקודת המושכל כמו שהוא בעצם טרם שיבוא בהשגה והסבר וכאשר נעלם בהשגה דבינה אינו מאיר במדות שבלב רק מאשר בא האור בהתפעלות המדות שבבינה ע"י בחי' יסוד אימא הנק' כלי הקליטה שבמוח כנ"ל. אך לאחר שיצא מהעלמו ללב כנ"ל הרי עיקר משכנו ביסוד ז"א שהוא בחי' התקשרות הלב והרגשתו במושכל נקודה זאת דיסוד אבא שזהו כמו ענין ראיית הלב שרואה בבחי' ראי' דנקודת חכ' וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכ' והוא עין השכל דבלבא כו' (דכמו שהלב שומע בבינה שבלב שהוא מבחי' יסוד אימא ונק' אודנין דלבא כנ"ל כך הלב רואה ראי' השכל והוא בחלל הימני שמקבל ממוח החכ' ממש. וכמ"ש לב חכם לימינו כו' ונק' חכם לב והוא מה שהלב רואה ראיית השכל שבבחי' יסוד אבא כמו שהוא ממש במוח החכ' טרם שיתעלם בהסבר והשגה דבינה וכמו בכל לבי דרשתיך וכה"ג וכמ"ש במ"א וכן לבי ובשרי ירננו כו' וכמו הניגון שיוצא מהבל החזה ובו מלובש תמצית נקודת הכוונה הפנימי' שבמוח החכ' כו'. וז"ש בר"מ דבעין השכל דבלבא אתחזי כו'. ואמנם א"א שיתלבש נקודת יסוד אבא רק ביסוד ז"א שהוא בחי' התקשרות המורגש שבלב ולא במדות שבלב כי

לג, א

המדות שבלב מקבלים עדיין מהתבוננות דבינה דבינה עד הוד אתפשט' להוליד המדות שבלב אך כשנבקע יסוד אימא זהו מה שמסתלקים לנה"י דאימא למעלה והוא ענין ביטול כל ההשגה שבאריכות ונעשה קיצור מופלג רק להיות למוחין בהתפעלות המדות ומזה הטעם יכלה גם התלהבו' התפעלו' הלב בעת הסתלקו' אור ההשגה כו' אך בחי' יסוד [אבא] שהוא עצם המושכל מתחיל להאיר אז בבחי' יסוד שבמדות שבלב דוקא אחר כלות כל התפעלות המדות שבלב שבא מכח ההשגה כי אין אור אבא יוצא רק אחר הסתלקות אור אימא בבקיעת היסוד (כמבואר במ"א בפי' חגרה בעוז מתניה כו' דנה"י דבינה מסתלקי' וז"ש וראיתן על האבניי' שהירכיי' מצטננות בשעת לידה כמ"ש בע"ח ונמשכי' נה"י חדשי' שבאי' מבחי' גדלות ג"ר דבינה כו' וז"ש כאן ותקופתו על קצותם לפי שמוצאו מקצה השמים שהוא יסוד דאימא). ובכ"ז יובן הטעם למ"ש בפי' ותקופתו על קצותם דמקיף לכל ו"ק דשמים עילאי' דזהו מצד שרשו ביסוד אבא שכולל ו"ק דאבא והתלבשות דיסוד אבא הוא ביסוד ז"א דוקא כנ"ל. ע"כ גם בחי' יסוד ז"א שנק' שמשא תקופתו על כל ו"ק דז"א כי הוא מצד הארת יסוד אבא שבו מקיף הוא לכולם יחד וכמו שנראה בחוש שבהתפעלות הראי' שבשכל שמורגש בלב כולל כל מיני התפעלות המדות שבלב אוי"ר שמסתעפי' מן ההשגה דבינה בהקפה א' לכולם יחד כו' וד"ל. וז"ש דסחרא בכל אינון סטרין קדישין שהן מזרח מערב כו'. ושרש ו"ק דז"א הוא בו"ק דאבא שנק' סטרין קדישין ונק' קצותם דשמים עילאין (וכפי המבואר במ"א בפי' צדיק כתמר יפרח כו'. דיסוד ז"א שרשו הראשון ביסוד דע"י עד יסוד דא"ק ולמעלה מעלה ביסוד דמל' דא"ס זהו פי' תקופתו על קצותם שסובב מקצה השמים דלעילא בטה"ע שנק' שמי השמים עד קצה התחתון בבחי' יסוד דמל' שבמערב והוא לפי שמקצה השמים שרש מוצאו ע"כ תקופתו כו'). ומ"ש לאתנהרא ולאתשקאה ולנצצא מיני' הזכיר ג' מדרגות לאתנהרא בבחי' חב"ד ולאתשקאה בבחי' חג"ת ולנצצא בבחי' נה"י והן ג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י שבכל ספי' וגם ביסוד יש ג' מדרגות הללו שהן מושכל מורגש ומוטבע בחי' המושכל שביסוד [חז'] ז"א הוא ראי' השכל שבלב. והמורגש הוא חג"ת הוא התפעלות שכלי שבלב. ומוטבע הוא בלא התפעלות מורגשת כלל אך שנמשך לבו אחר השכל אלקי שרואה לבו בלא הרגשה מצד טבע הלב וכנראה בחוש שגם באיש פשוט כמו בחי' טבעי' בהבל לבו להמשיך אחר כל מושכל אלקי שבלבבו יכיר כו' אעפ"י שאין מבין בהשגת שכל כלל וכלל כו' וד"ל. ומ"ש לאתנהרא כו'. הכוונה להאיר ולהשפיע למקבל ואמר ג' מדרגות באופן ההשפעה למקבל לאנהרא ולאתשקאה ולנצצא כו'. הענין הוא דכל בחי' הארה והשפעה למקבל א"א כ"א ע"י בחי' הכלים

לג, ב

דוקא והיינו ג' מיני כלים לנגד ג' מיני אורות חב"ד חג"ת נה"י. והנה ידוע דמריבוי האורות מתהווה הכלים וכל שהאור אינו מאיר בריבוי רק במיעוט אין הכלי שלו רק במיעוט וכל שיתרבה האור יתרבה הכלי כי האו"כ הוא כמו חומר וצורה כו' כידוע שהכלי הוא בחי' הישות כו' וכל שהצורה נתוסף אורה בהכרח שיוכן לה חומר בריבוי והוספה לפ"ע תוס' האור וראי' לזה מימים ושנים של התינוק שיתרחב חומר הכלי מוח ולב לפ"ע הרחבת הצורה שהוא גידול אור השכל והמדות כמ"ש לפי שכלו יהולל איש. וכמ"ש במ"א (ואעפ"י שמבואר בע"ח דבנין הכלים נבדל מבנין האורות וכמ"ש למעלה בביאור המאמר אינהו מנהרי בגרמייהו כו'. גם זה אמת דהחומר נבנה תחלה בשביל השראת הצורה אבל אם לא הצורה לא הי' בנין החומר כלל וכמו יצי' האדם בבטן שהוכנו בט"ח מעט מעט כל איבריו לפ"ע הצורה הנגדלת בעיבור ט"ח כו') ודוקא בחי' תוס' וריבוי האור גורם ריבוי הכלים (ע"ד דוגמא כאשר התינוק יגדל בשכלו יותר מוכן חומר כלי מוחו להיות קולט היטב וכן במדות שבלב כו'). והנה ידוע שיש ג' כלים פנימי' ואמצעי' וחיצוני'. פנימי' הכלי לקבל אור דחב"ד. ואמצעי' לקבל אור דחג"ת וחיצוני' לקבל נה"י. ונק' סת"ר סו"ף תו"ך רא"ש וכמו אור החסד או אור החכ' שכלול מג' אורות חב"ד חג"ת נה"י בהכרח שימצא ג' מיני כלים שהן בחי' חומר לקבלת הצורה לחב"ד דחסד וחכ' והחומר שלו הוא נק' פנימי' הכלי' כמו אותיות המח' לגבי השכל או חסד שבלב ולבחי' אור חג"ת דחכ' או חסד יש כלי אמצעי חומר מיוחד לבחי' צורה דחג"ת שבשכל וחסד והוא כמו אותיות הדבור ולצורה הג' שהוא נה"י דשכל וחסד שהוא אור הנמשך ונשפע למקבל כו' יש כלי חיצוני' שהוא החומר חיצוני מיוחד אל זה דוקא. וכך יובן בג' מדרגות דחב"ד חג"ת נה"י דיסוד ז"א שהוא בא להאיר במל' בכל ע"ס דמל' והיינו מלמ"ד כלים דז"א שכלולים ביסוד ז"א בבחי' חומר לג' אורות חב"ד כו' שבו כנ"ל (והן שלשים הגבורים שהיו לדוד שעזרו לבחי' המל' בלא לב ולב. שזהו מאור יסוד אבא שביסוד ז"א כו'. וזהו האשה נקנית בג' דרכים דיסוד ז"א ובבחי' הכלים המה שלשים מעלות כו'. וכשהן בחג"ת דז"א נק' ששים גבורים כו') וכידוע. וז"ש לאנהרא למל' בבחי' כלים דחב"ד דיסוד ז"א בפנימי' הכלים שבמל' שנעשה בחי' נשמה דבריאה וגם לאתשקאה בבחי' אמצעי' הכלי' דחג"ת דיסוד כו' ולהיות בבחי' רוח דיצי' ולנצצא מיני' בבחי' חיצוני' הכלים דנה"י דיסוד שנעשה בחי' נפש דעשי' ואין לך איש מישראל שאין לו נפש דעשי' עכ"פ שהקב"ה נותן כו'. ששרשו הוא בחיצוני' הכלי' דנה"י דיסוד ז"א שהרי ידוע כללי' הו"ק דז"א כולל ס"ר שרשים דנש"י כידוע. וזהו ותקופתו על קצותם שאור

לג, ג

השמש שהוא אור הזרוע לצדיק יסוד ז"א בחי' סוכ"ע דמל' דאצי' בבי"ע היא שמאיר עד גם היותר אחרון שבישראל ששרשו רק בבחי' עקביים שהוא מל' דמל' דעשי' כי כל ישראל בני מלכים מבחי' מל' ול' כלים שביסוד נעשי' נר"נ בבי"ע ולזה הטעם האוכל חמץ ונכרתה הנפש מיום הראשון עד יום כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ולהיפוך גם הקל שבקלים לא נפסק אור שרש נשמתו לגמרי דאע"פ שחטא ישראל הוא גם ישראל מומר וכה"ג כידוע ולכך כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אפי' פושעי ישראל וכמ"ש במ"א ע"פ אספו כו' כידוע וד"ל: