מ, ב

כתר שבכתר כו' ומז"א נמשך למל' בכל תושבחי' אילין שבא בבחי' הדיבור במל' וכמו"כ ממילא נמשך כ"ז לכנס"י למטה ששרשם בבחי' מל' דאצי' כידוע בענין כל ישראל בני מלכים הם והיינו בחי' נשמה יתירה שמאיר בכאו"א מישראל בשבת ששרשה בעצמות התעה"פ שנק' שעשועי המלך בעצמותו כו' שנמשך בשבת דוקא מטעם המבואר לעיל בענין ב' שבתות כהלכתן כו' שהוא מבחי' כשב"כ ומתחיל בשבת ברכות הללו שהן תושבחא דאתקינו אנכה"ג כפי הסוד למע' בשרש דכנ"י בזו"נ דאצי' כו' ובתפילת מוסף בקדושת כתר נגמר. ע"כ מענוגין דישראל בסעודת השבת מתענג למעלה כו' (ולזה אין העונג בתבשיל שבת מזיק כלל דגם המותרות נבלע בקדושה כמ"ש במ"א) ובמנחה דשבת אז עיקר שלימות הארה הזאת כמ"ש ועל מנוחתם יקדישו את שמך ששורה בבחי' יחידה שבכאו"א שבכחו למסו"נ על קה"ש דוקא וזהו כי מאתך ממש מנוחתם דכאו"א מישראל כי עי"ז יקדישו את שמך במס"נ והוא מצד שרשם בבחי' העצמות ממש כידוע וזהו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו כו' דמעון דתפלה למשה הוא מלמטה למעלה ומזה נמשך נועם ה' העצמי' מלמעלה למטה על כללות נש"י וכמו שמסיים אורך ימים יום שכולו ארוך כו' ואראהו בישועתי כו' בחי' ישועה עצמי' ממש וד"ל: