מא, ג

דסיהרא מן שמשא שהוא בחי' ז"א שהוא על ידי אתערותא דמדות דז"א בבחינת חו"ג שבו לקבלא לה לבחינת המל' שהוא בחינת הדיבור כידוע וד"ל ומה שאמר כגוונא דעגלות סלקין לבית שמש לכאורה א"ז דומה לזה כלל שהרי א' בפי' הושיעה לו דקא באתערותא דמשפיע אל המקבל ועגלות דסלקין הוא בחי' עליי' המל' ע"י המרכבה כו' אך פי' כגוונא זה הוא בדומה לבחי' העלאת מ"ן דמל' במרכבה שלה שהן עגלות ופרות דסלקין כמ"ש הלוך וגעו בבחי' ביטול גדול שכלול מאהוי"ר יחד שזהו התכללות דחו"ג כתגבורת גדולה כמו והחיות נושאות את הכסא כך נמשך בחינת חו"ג דז"א מלמעלה למטה לקבלה לה לבחינת המל' (ואף על פי שסיבת עליי' המל' רק משמשא בא דאל"כ למה נק' שיר חדש הל"ל שירה חדשה כנ"ל וא"כ איך א' כגוונא דעגלות סלקין לפי אופן העלאה שלהם כך נמשך כו' הרי נהפוך הוא דכגוונא דאתערותא דחו"ג דז"א כו' כך העגלות סלקין בהעלאה לבחינת המל' הענין הוא שיש הפרש בין העלאת מ"ן דמרכבה לעלות למל' להעלאות המל' עצמה דעליות המל' בא מכח אור דז"א כנ"ל אבל העלאה וביטול היש לאין דמרכבה בא מכח עצמה ומ"מ השיר שלהם בעלותם נקרא שיר חדש וכמ"ש וישרנה ולא א' ותשרנה ל' נקבה משום דהוי אמרו מזמור זה והעלאה שבא מכח המקבל עצמו נק' שירה חדשה הרי כבר מבואר [למעלה] שיש ב' מיני ביטול היש א' ביטול היש בהיותו בריחוק כו' ומה שאמר כאן כגוונא דעגלות כו' הוא מדבר בריחוקם עדיין אבל כאשר הלכו אל בית שמש אמרו שירו לה' שיר חדש ע"ש חידוש האור דשמשא בסיהרא שזה שיר חדש גם מטעם דקדוק הא דלא תדיר קאמרי לשיר כזה (וא"ז מתיישב לפי הפשט). ובגין דשבת איהו סליקו דכורסייא לעילא פי' בחינת עליי' המל' שבבריא' בבחינת האצי' ממש ע"כ תיקונא דתושבחתא דא בשבת דוקא לפי שכל התשבחות הללו אינם רק בשביל בחינת עליי' המל' כמש"ל ובשבת הוא עיקר עליית העולמות כמ"ש בפע"ח (ודוקא עליית פנימית העולמות ולא חיצוני' ולע"ל יהי' עלי' גם בחיצוני' כמו חיצוני' הדבור והמדות והמוחין כו' שאם הי' עלי' ושביתה גם בחיצוני' לא הי' השפע אלקי' נמשך כלל בעולמות בשבת ע"י הדבור ואנו רואים שמצמיח תבואות ומוריד גשמים כו' לפי שהדיבור נמשך בחיצוני' כמו בחול רק הפנימית עולה ועד"ז עד רום המעלות כידוע וד"ל):