מו, ד

בענין הכל תלוי במזלא אפילו ס"ת בהיכל שהוא יחוד חו"ב תרין רעין דזיווגייהו תדיר כי תמיד הרי נמשך מאין דחכ' לבינה וז"ש מחדש בכל יום מעשה בראשית בראשית בחוכמתא ואבא א' לאימא כמ"ש ויאמר אלקים ל"ב ויאמר היינו בחי' ל"ב נ"ח בבינה שנמשך בכל יחוד חו"ב שבק"ש כו' אבל ענין כבוד דיום השבת הוא בחי' היחוד דאו"א לצורך עצמיות פנימיות' שלא לצורך שפע למטה (וכמ"ש ממצוא חפצך כו') שזה נמשך מבחי' פנימית הכתר דחו"ב שנק' כבוד דשבת (דהיינו פנימי' ע"י שמלובש בפנימי' אבא) ובזה יש יתרון מעלת מוחין דשבת על מוחין דחול מצד (שהוא בחי' פנימי' המוחין דאו"א כמו שמקבלים לעצמם שהוא מפנימי' התענוג שנק' תענוג הפשוט הנעלם בלתי מורגש והיינו אין אמ"ר כאמ"ר דחול גם ביחו"ע דק"ש באו"א) משא"כ ביומין דחול הגם שנמשך ממוחין דאו"א לזו"נ ביחו"ע דק"ש ה' אלהינו ה' כו' כנ"ל אבל זהו רק מבחי' קטנות המוחין דאו"א שמתייחדין לצורך שפע למט' כו' ולא בשביל עצמם ואע"פ שנק' גדלות המוחין לגבי המוחין דז"א שאינו רק שכל השייך להתחייבות המדות חו"ג שנבדל בערך מעצם המוחין דאו"א כידוע וד"ל. וז"ש וכל אינון תושבחין דשבת כבוד דיום השבת דאיהו תושבחא עילאה על כל שאר יומין פי' בא לתרץ בזה דגם מה שבשאר יומין יש יחוד דאו"א בק"ש אבל הן בבחי' הקטנות דאו"א לצורך חידוש העולמות בלבד אבל תושבחתא דא שהוא בחי' כבוד דיום השבת בפנימית הכתר דאו"א עילאה הוא על כל שאר יומין וכמו התושבחין דמהשמים מספרים עד מזמור שיר ליום השבת שכולן הן בבחי' פנימי' המוחין דאו"א להיות בפנימי' המוחין בזו"נ וד"ל. ויובן זה בתוס' ביאור ממה שמצינו ראי' לד"ז כמ"ש בפע"ח בענין תפלת ערבית דשבת דבחי' צ' דצלם הוא בחי' הקטנות דמוחין בכלל (דמ"ם דצלם הוא כחב"ד כידוע במ"ם סתומה דלמרבה המשרה כו' ולמ"ד דצלם בחי' חב"ד דגדלות וצ' הוא חב"ד דקטנות ומ"ש אך בצלם יתהלך איש שכניסת המוחין באיש תחלה צ' דצלם קטנות דחב"ד כמו מי"ג עד כ' שכל מדה כלול מי"ס אך הן ט"ס בלבד שהוא צ' ואח"כ נתוסף הכתר בפרט ויש כח"ב ג"ר למ"ד ואח"כ מכתר הכללי שהוא מ"ם כחב"ד והוא בע' שנה זקן שקנה חכ' בגדלות דכתר כמ"ש הריני כבן ע' כו' וכמ"ש במ"א) והנה בתפלת שחרית דחול הגם שאז מאיר בז"א מגדלות דכח"ב ביחו"ע דק"ש באמרו ה' אלקינו נמשך צ' דצלם ובש"ע מלמ"ד מ"ם דצלם ובק"ש דערבי' מאיר במל' צ' דצלם למ"ד מ"ם כו' הנה בשבת שהוא עליות העולמות הרי מבחי' גדלות דתפלת שחרית דחול נעשה רק בחי' תפלת ערבית דשבת מפני שבשבת נק' גדלות דחול בשם קטנות וע"כ תפלת ערבית דשבת שהוא בבחי' המל' שהוא קטנות דיום השבת הרי בחול הוא בחי' גדלות דתפלת שחרית והיינו מטעם הנ"ל דבשבת עיקר ההארה