ומעשה ידיו מגיד הרקיע

י, א

(יח) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. פי' בזוהר שם וז"ל. ומעשה ידיו ההוא טלא עילאה דנהיר מכל סטרין גניזין דאיהו מעשי ידיו ותיקונא דילי' דמתתקנא ביומא דא מכל שאר יומין ע"כ. פי' טלא עילאה הוא הנק' ג"כ בשם בחי' טלא דבדולחא שנחשב מז' תיקונין דגלגלתא כידוע. ולהבין עניינו יש להקדים ענין ההפרש בין טל למים דהנה המים נק' גשם על שם ההגשמה כי מהות המים נתפס במישוש ובראי' והגם שמציאות התהוותם הוא מכח האידים הדקים שעולין מן הארץ הנק' קיטור הארץ הדק ורוחני אך בעלותו עד שיעור נ"א מיל בגובה חוזר ויורד ומתעבה והן העבים שיורדים מטר וגשם מן השמים כידוע אבל עכ"פ מתגשם בירידתו מגבוה לנמוך אך מהות הטל הוא רוחני בתחלת מציאותו כי הלא אין הטל נראה לעין ולא נתפס במישוש היד כלל וכלל רק אנו רואים לחלוחית הטל בהגיע לארץ ממש (ובאמת הנה יש ב' מיני טל האחד העולה מן הארץ וגם הוא דק ורוחני אבל נק' קיטור עכ"פ מורכב מחלקי רוחניות היסודות ארמ"ע שבארץ ואין זה אידי הארץ הגשמיי' העולים כקיטור ממש עד נ"א מיל שזה קיטור גשמי שעולה מחלקי יסודות הגשמי' לפי העת והזמן דקיץ וחורף וכה"ג שממנו נתהוה העבים כנ"ל אבל בטל נא'

י, ב

לשון ירידה ולא לשון העלאה כמו שאומרים מוריד הטל שהוא כירידת הגשם ממש וכמ"ש בכתובים הרבה והוא להיות שהטל הזה שבא דרך ירידה הוא כח רוחני לגמרי והוא בחי' כח הרוחני ששופע מלמעלה ליתן כח ועוז בכח הצומח ובכל חלקי היסודות הרוחני' שבארץ שתתן יבולה ותעלה אידים וקטורים אח"כ ובלעדי ההשפעה הרוחני הזאת לא הי' כח בארץ להצמיח מאומה גם לא הי' עולה אידים כו' ודוגמא לזה מה שמצינו בדרז"ל דאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל דזה כמו פלא לכאורה אם העשב כבר צומח הוא מכח הצומח שבארץ מה צורך למזל שיכהו ויאמר לו גדל ואם אין בכח הצומח להצמיחו מה יועיל ההכאה של המזל אך הענין ידוע דהמזל הוא הכח הרוחני השופע מלמעלה מגלגל המזלות במרכז הארץ להשפיע כח בכח הצומח שבארץ שיצמיח והוא ענין בחי' ההכאה שמכהו המזל הרוחני ואומר לו גדל כו' כמ"ש במ"א וכך הוא בענין ירידת הטל הרוחני הזה לעורר ולחזק כח הארץ בכלל שתתן יבולה (ובלשון המקובלים נק' כח המעלה מ"ן כו' כמ"ש במ"א) וירידת טל הרוחני הזה אינו מושג לכל שכל אנושי כלל בכל חכמי הגוים רק מן הכתובים מובן שבא לכלל גשם עכ"פ כמו במעשה דגדעון שנמצא הגיזה מלאה מים מן הטל וכה"ג שמזה מובן שיש בטל כיווץ והתפשטות כמ"ש במ"א אך זה ודאי שהטל היורד מלמעלה רוחני הוא ועיקר ענינו הוא שהוא בחי' ההשפעה שבא בבחי' ההעלם במקבל לא בגילוי כגשם שמרוה הארץ כו' כנ"ל במזל המכה ומגדל כו' והוא תמידי בלתי נפסק כמשארז"ל דטל לא מיעצר וז"ש אהי' כטל לישראל כו'. ויובן ביאור הענין יותר ע"ד הנ"ל במזל המגדל העשב כו' הרי כך אמרו דמזל מחכים מזל מעשיר כו' והוא כמו ארץ מגדלת חכמים או גבורים ועשירים כו' שתלוי במזל הארץ הזאת הרוחני השופע דרך פרט בכל פרטי מיני שפע על חלקי דצח"מ שבאותו אקלים והענין בדרך פרט הרי זה כמו שאמרו טפה זו מה תהא עליה חכם או טיפש כו' שהוא כח המזל המחכים ולא בכל אשר יפנה במושכלות יחכים רק במושכלות מיוחדות דוקא בחכ' זו או באומנות מיוחדת או בלימוד מיוחד וכידוע שיש ריבוי מינים שונים בהצלחת שכליים בדבר פרט דוקא אעפ"י שנדמה מצד שכלי מוחו מסוגל רק לזה דוקא באמת גם זה פלא מהיכן ימצא חילוק רב זה במין א' בכמה בעלי שכל כו' אלא בהכרח צריך לומר שהמזל מגדל כלי שכלו לדבר זה בפרט כמו שמגדל לעשב ע"ד הנ"ל שהוא משפיע בהעלם ולא בגילוי דהיינו מה שיהי' כלי שכלו מוצלחים מאוד בחומר ההיולי שלהם לכל צורת השכלות הללו הפרטים כשיעסוק בהם ואם לא שפע המזל הרוחני הזה הנק' מזל מחכים לא הי' כח כלל מצד עצם חומר וצורה שבכלי שכלו להגיע גם לחלק היו"ד

י, ג

מיו"ד להשגות המושכלות הפרטי' באיזה דבר חכ' (או בהצלחת כח וגבורה או עושר וכה"ג) גם שהי' מיגע ביגיעה רבה ועצומה בכל כח שכלו כי ההתחכמות שמתפשטת מעצם כח השכל נמשל למים שהולכים ונמשכים ממעין הנובע שיש שיעור רק כפי כח העצם אבל מה שיוגבר כח העצם יותר מכפי שהוא זה אינו בא בבחי' חומר וצורה בהתפשטות אור התחכמות כו' רק בבחי' ההעלם דוקא והוא רוחניות המזל הנעלם המגדל ומוסיף כח העצם דהיינו כמו שאנו רואים בגידול כח עצם השכל בתינוק מיום ליום שהוא בא מכח הנעלם מ"ם דצלם כו' שמכה ומגדל בהעלם לכח עצם שכלו שיהי' יותר מוכן ומוצלח להמציא מיני התחכמות יתירה מכפי כח עצם שכלו הראשון כמ"ש ימים ידברו כו' כידוע וכך הוא מ"ש יהיב חכמתא לחכימין להוסיף כח עצם חכמתו והוא משפיע בבחי' ההעלם במה שנמצא חומר היולם הפשוט מוכן ומוצלח ביותר כו' וכמו וה' נתן חכמה לשלמה שהוא בא בכללות כח גדול המגביר לעצם חכמתו שיצליח לכל מקור מוצא חכ' כו' שמצא א"ע מוכן בתכלי' בכל אשר יפנה להשכיל ישכיל עד אין שיעור למעלה ולמטה כו' וכמ"ש ותרב כו' וכידוע ומבואר במ"א שזהו בחי' הלחלוחי' הרוחני' שהיא באה מעצמות פנימי' התענוג הרוחני שבטיפה במוח המוליד כו' והוא מקור לזה הכח הנעלם הגובר להיות כמעיין המתגבר להמציא מקור כל חכמות בלי שיעור כו' והוא ג"כ הנק' טלא דבדולחא כו' כמו הטל המלחלח בהעלם וברוחני' כו' כך בחי' הלחלוחי' הרוחני' הנעלמת שבכלי המוח מקור כללי משפיע בהעלם לגדל כלי המוח להעמיק כל מקור שכל כו' והלחלוחי' הרוחני' הנעלמת הזאת הוא בחי' כלי מחזיק מקור כל ברכה שבה וע"י דוקא נמשך ברכת המזל המחכים או מעשיר (או כח הגבו' כרוח גבו' דשמשון) כמ"ש ונחה עליו כו' רוח חכ' עצה וגבו' כו' והכל ע"י בחי' הטל שכולל הכל ומתחלק דרך פרט כפי הדבר שצריך להיות אם חכם או גבור כו' וכמו שצ"ל בדבר פרט כך נעשה מסוגל כלי מוחו וע"י הלחלוחי' הרוחני' הנעלמת הזאת מתברך ברכה ושפע דמזל הרוחני' כו' מהעלם לגילוי והיינו שגוזר המלאך על הטיפה שבאה במוח מעצם כח המוליד ההיולי שתהי' מוכנת לקבל אור מזלה בדבר פרט אם חכם או גבור או להיפוך וד"ל. וזהו שהטל בא לכלל הגשמה כמו הצלחת כח דגבורה או כח הצלחת החכ' וכמו שיש בטל התחלקות לחלקים ללחלח בחלקי הארץ דרך פרט וראי' מעובדא דגדעון כנ"ל וד"ל:

(יט) והנה הנמשל מכל הנ"ל בהפרש שבין טל למים מרומז הוא במאמרז"ל במ"ש כנס"י שאלה שלא כהוגן ויבא כגשם לנו והקדב"ה השיבה כהוגן אהי' כטל כו' דהגשמים הוא בחי' מי החסדים העליונים והגם שנק' גבורות גשמים היינו מפני שיורדי' בגבורה והוא

י, ד

בהתגברות שבחסד כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ונק' גבורה שבחסד כידוע וז"ש גשם נדבות תניף אלהי' שממתיק לגבו' דשם אלקים כידוע ולפי"ז לכאורה אינו מובן מ"ש דשאלה שלא כהוגן בזה שאמרה ויבא כגשם לנו כו' אך הענין מובן עפ"י הנ"ל בהפרש שבין טל למים דהנה גשם היורד מן השמים בא מכח אידים שבארץ העולין מן הארץ וכמ"ש מעלה נשיאים מקצה הארץ כו' וכנ"ל ולמעלה היינו בחי' אתדל"ת שנק' העלאת מ"נ שמזה עצמו נמשך בחי' חסד אתדל"ע שנק' מ"ד בחי' מי החסדים הממתיקין הגבו' וז"ש ויבא כגשם כו' (וכמ"ש במ"א בענין מוריד הגשם דש"ע כו') וע"כ לפעמי' הגשם נפסק כאשר אין אידי' עולים כו' ולמעלה היינו כשאין אתדל"ת כלל לעורר אתדל"ע כו' אבל הטל יורד מעצמו שלא מאמצעו' אידי הארץ כלל כנ"ל (בענין הטל הרוחני שיורד ללחלח חלקי הארץ שתוציא כל כחה בצמיחה והתפשטות שזהו בחי' השפעה ההיולית בהעלם ליתן כח ועוז לכח הצומח שבארץ כמו ענין הלחלוחי' שבמוח שמגדל בהעלם כח השכל או כח הגבו' כו' להיות מזל מחכים כו' כנ"ל באריכות ואז הגשם אינו רק סיבה להיות גילוי העלם כח הצומח כמ"ש בגשם והרוה את הארץ והולידה והצמיחה הרוה זה אין לו ערך ללחלוחי' הנעלמת הרוחניו' דטל הרוחני המשפיע כח בהעלם לכח הצומח שיגבר כחו כו' שהוא הכח ומקור רוחני המתעלם בהעלם רוחניו' דכח הצומח הרוחני' ואין ללחלוחי' הגשם הגשמי שמלחלח גשם עפר הארץ ערך אליו כלל וכלל רק שהגשם הזה מוציא לצמיחה גשמיות מן ההעלם הרוחני' כנ"ל בפי' אין לך עשב שאין לו מזל שהמזל בהעלם מכה בו ואומר לו גדל כו' ואם לא הטל הרוחני לא הי' הגשם מועיל כלל וע"כ הטל אינו נפסק להיותו מקור עצמי ותמידי לחזק כח הצומח הרוחני שבארץ כמו ע"פ מאמר תדשא הארץ דשא שנמשך ממאמר זה כח בהעלם הרוחני' לכח הצומח להצמיח הדשא תמיד כו'). והנה מלבד יתרון מעלה זאת שזה נפסק וזה אינו נפסק הנה הטל מקור הראשון הרוחני העצמי ברוחניות כח הארץ והגשם אינו רק התפשטות חיצוני' ביסוד המים שבארץ להיות מזה התפשטות גילוי הצמיחה מן כח ההעלם כו' וכדוגמא זו יובן גם בטיפה הגשמי' שבמוח דידוע שהתהוות רוחני' הטיפה במוח הגם שנחשבת רוחני' לגבי גשם הטיפה שיוצא לחוץ אבל לגבי מקורה ברוחני' התענוג העצמי שבנפש המוציא התהוות טיפה רוחני' זו נק' גשמיות גם בעודנה במוח ונק' מי חסדים דאבא כו' ע"ש מים בלבד הגם כי רוח יזרעו אבל עיקרו בחי' מים כגשם מים שיורד מגבוה לנמוך (וכמ"ש במ"א בענין מוריד הגשם דש"ע) (ונק' טיפת אבא כו') אבל מקור הראשון אל מוצא התהוות טיפה זו במוח באה מכח התענוג הרוחני' דעצמות הנפש שהוא בחי' פנימי' התענוג העצמי

יא, א

הרוחני שבעצמיות ופנימי' הנפש ע"כ תוליד הנפש בדומה לה בשכל ומדות כו' הוא כמו בחי' לחלוחי' רוחני' דטל שבארץ שבאה בבחי' ההעלם דוקא בלתי נרגש כלל וכלל וכאשר נרגש במציאות תענוג גשמי במוח הוא בחי' מים שבטיפה גשמי שבמוח הנ"ל וכמו שהטל הוא כח רוחני הראשון להגביר כח הצומח שבארץ כנ"ל כך בחי' פנימיות אור עצם התענוג הנעלם הרוחני שבעצמות הנפש הוא מקור העצמי ותמידי להגביר ולעורר כח המוליד להוליד בדומה לו כו' והוא בא ונמשך בו בהעלם גדול ומה שמתהוה אח"כ טיפה במוח ה"ז כמו גשם המים שבארץ שאינו עושה רק בחי' גילוי התפשטות הצמיחה מאין ליש כו' וד"ל. (ולזה אמר בע"ח דפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י כמ"ש צדיק כתמר כו') וזהו ששאל' כנס"י שלא כהוגן דהגשמי' נפסקים ועוד שאינן מבחי' מקור הראשון העצמי שאינו נפסק והוא השיבה כהוגן והוא הטל שאמר אהיה כטל כו' (ופי' שאלה הוא העלאת מ"נ והשיבה הוא בחי' המשכת מ"ד וכמ"ש יעננו כו') (וכן ימלא ה' כו') והוא הנק' ג"כ טלא דבדולחא שנחשב מז' תיקוני' דגלגלתא כנ"ל והיינו ענין ובחי' ירידת האור הכח והשפע הנעלמת העצמות הגנוזה בהעלם עצמות המאציל ובאה מעצמות למטה בבחי' ההעלם לנאצלים להיות שם מקור לכח המשכת מ"ד בבחי' החסדים כו' כמשל הטל הרוחני שבארץ שאין ירידתו נראה לעין רק בהגיעו לארץ כך בחי' טלא עילאה זה אינו מושג לנאצלים (וכמו שראשי נמלא טל מההוא טלא דנטיף מע"י כו' וכמ"ש במ"א) והוא אינו נפסק לעולם כנ"ל אבל בחי' המשכת המים הוא ירידת אור חסד עליון דהגם שהוא בא ג"כ מעצמות המאציל מגבוה לנמוך שעליו עיקר בנין עולם הנאצל כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והיינו ג"כ בחי' חפץ חסד שבעצמות כו' כידוע אבל הוא נמשל למים שנק' גשם ע"ש ההגשמה שיש בו תפיסה לעין ומורגש כו' וכך גם בחי' חפץ חסד העצמי' שבעצמי' בא בבחי' השפעה מורגשת בגילוי גמור מגבוה לנמוך וע"כ מושג הוא למקבלים שהן אורות הנאצלים מאחר שהוא מקור בנין יסודם מפני שע"י נמשך כל גילוי אור בנאצלים (וכמו חכ' דאצי' שמאין תמצא הרי בא ע"י בחי' החסד שבעצמו' וגם הרצון העצמי הפשוט כשעלה ברצונו כו' הרי הוא בא ע"י חפץ חסד שבא בגילוי) משא"כ בחי' השפעה נעלמת מן הנאצלים לגמרי הוא בחי' ירידת הטל העליון הבא מעצמיות המאציל בגלגלתא דא"א כו' (ומ"ש שראשי נמלא טל כו' היינו בבחי' ז"א) הנק' טלא דבדולחא כו' והוא ענין המאמר הזה בכלל כמ"ש בפי' ומעשה ידיו דהיינו טלא עילאה דנהיר מכל סטרין גניזין דלכאורה סותר דבריו דאם גניזין בהעלם איך אמר נהיר מכל סטרין גניזין

יא, ב

אך זהו כמו הטל שבבואו למטה בארץ נראה לחלוחי' שלו שהי' בהעלם תחלה כו' כך נהיר ומתגלה קצת למטה בבואו בנאצלים מעצמות מקורו שבא מאור הנעלם הגדול כמו שהוא בהעלם העצמות ממש שכל המדרגות הכלולי' שם הכל נק' סטרין גניזין בהעלם העצמות ממש שנק' סדכ"ס דלימחתבי"כ אפי' מח' דא"ק כידוע וד"ל:

(כ) דאיהו מעשה ידיו ותיקונא דיליה פי' מעשי ידיו לשון נסתר קאי בבחי' ידים העליונים דא"א שנק' יד הגדולה ויד החזקה (כידוע בענין ד' ידות בז"א ויד הרמה הוא בחי' ת"ת וז"ש ולכל היד החזקה כי הוא בהתכללות ימין ושמאל שבתורה שנאמר מימינו אש דת למו כו') וכידוע בענין ויוציאנו ה' משם ביד חזקה כו' שהן בחי' חו"ג דא"א שמתלבשים בנאצלים חסד דא"א מלובש באור אבא וגבורה באימא וכמ"ש אני בינה לי גבורה כו' וכללות בחי' ז"ת דא"א מתלבשים בנאצלים ומהם עיקר יסוד בנין כל עולם הנאצלים בע"ס אורות וכלים כידוע והן בחי' ג' קוין דנאצלים חח"ן מימין מבחי' חסד דא"א ובג"ה משמאל מגבורה דא"א כו' וקו האמצעי דת"י מת"ת דא"א (כמ"ש בפרד"ס ג"כ בשער הצינורות ומבואר במ"א בענין הגדול הגבור כו') אבל בחי' ג"ר דא"א וע"י מובדל ומרומם בלתי מלובש בנאצלים כלל וע"ז אנו אומרים המלך המרומם לבדו כו' המתנשא מימות עולם כו' ולזה נק' בחי' ז"ת דא"א שמלובשים בנאצלים בשם מעשה ידיו ונק' ששת ימי בראשית הראשונים כמ"ש כי שאל נא לימים הראשונים כו' וביאור הדברים ידוע שהן בחי' מדות עליונות שבכתר שנק' רצון ותענוג שלמעלה מן החו"ב שבגילוי ומתלבשים בחו"ב להיות טעם גלוי לרצון הנעלם כו' והוא התחלקות הקוין באצי' חח"ן מימין כו' עד שנמשך למדות שבלב שהוא בחי' ז"א והן ששת ימי בראשית דאצי' שהן שרשים ומקורים לשיתא אלפי שני דהוו עלמא מאין ליש כמ"ש כי ששת ימים עשה כו' ונק' ימות עולם בבחי' אצי' ובי"ע כו' אך הנה אמרו דגם בחי' רישא דמלכא שהוא בחי' ג"ר וע"י וא"א בחו"ג אתתקן ויש בזה ב' פי' א' חו"ג דז"א והב' חו"ג דא"א והן בחי' מעשי ידיו הנ"ל דהיינו שע"י בחי' התקון דמעשה ידיו דא"א באבי"ע אתתקן גם בחי' ג"ר דא"א וע"י המובדל ומרומם כו' ולפי"ז יתפרש פי' המאמר הזה שאמר דאיהו מעשי ידיו ותיקונא דילי' פי' דילי' תיקונא דבחי' טלא עילאה שהוא בחי' פנימיות ג"ר דע"י וא"א שהוא אתתקן ע"י תיקוני דמעשה ידיו ולפי"ז פי' מעשה ידיו לשון נפעל דהיינו מה שנפעל ונעשה ע"י מעשה ידיו דא"א הוא המתקן לבחי' טלא עילאה זה שבפנימיות א"א וע"י כו' ומטעם זה יותר יתכן לשון זה שאמר דאיהו מעשי ידיו דקאי איהו זה על בחי' הטל

יא, ג

שנק' מעשי ידיו לפי שנתתקן ע"י הידים כנ"ל וד"ל. אמנם יש עוד פי' ב' להיפוך ממש והוא שמעשה ידיו מעשה זה לשון מפעיל שמפעיל ומתקן לבחי' הידים וקאי על בחי' טלא עילאה הנ"ל דאיהו מעשה ידיו פי' איהו מתקן לבחי' ידיו דא"א המתלבשים בנאצלים ומ"ש ותיקונא דילי' לשון יחיד ר"ל תיקונא דילי' הוא זה שמתקן במעשה ידיו ובלעדו לא הי' המעשה כלום (לפי פי' הא' תיקונא דילי' היינו מה שהוא מתתקן ולפי' זה היינו מה שהוא מתקן) אך באמת שני הפי' אמת ולא סתרי אהדדי כלל אלא אדרבה מתאחדים בסגנון וכוונה אחד ממש והא בהא תלי' רק בפי' הלשון דמעשה ידיו מחולקים אבל המכוון אחד הוא ממש והא בהא תלי' כמשי"ת בעזר"ה. אך תחילה יש להקדים ענין אחד להבין מתוכו ביאור שני הפי' הללו ושהן ענין אחד ממש והוא אשר ידוע ומבואר במ"א בשרש ההפרש שיש בין שני העניינים שנראים לכאורה סותרים זה את זה האחד הענין הנ"ל אשר בחי' חו"ג דא"א מתלבשים באו"א כו' והב' אשר בכמה דוכתי בזוהר וע"ח נזכר דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר ואימא ממזל הי"ג ונקה כו'. וב' מזלות הללו הן בבחי' מו"ס דא"א וע"י (והגם שנמשכו דרך שערות הרי שרשם בחי' פנימי' דמו"ס דא"א דוקא כידוע) וזהו הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל שהוא יחוד פנימיות דחו"ב דאצי' וא"כ ודאי זהו למע' הרבה מהתלבשו' חו"ג דא"א שלמטה הם ממו"ס דא"א שמתלבשים בנאצלים ואיך אמר דרישא דמלכא בחו"ג אתתקן הלא ודאי העיקר תלוי במזלו' דא"א הנ"ל אך שניהם אמת ומבואר במ"א ביאור הדברים הללו עד"מ מהתלבשות הרצון בשכל אדם למטה להטות הרצון כלפי חסד מפני הטעם הכמוס לרצון (שנק' ח"ס דא"א כו') כמו השוחד שיעור כו' שמפני פנימי' עצם רצונו לטוב ימצא בהעלם טעם לרצון להטות הרצון לזכות ונק' חסד שברצון וזהו רק בדבר ענין פרטי להיות בחי' התפשטות פרטי' מעצם כח המשכיל (שנק' ח"ס) להטות הרצון כלפי זכות ברצון ענין פרטי זה והנה מבחי' חסד הנוטה ברצון מתלבש להיות שכל וטעם גלוי לזכות כמו בר"י שאמר אי בעי טעין הכי כו' וזהו הנק' רק בשם התלבשות עליון בתחתון לפי שעה שהוא רק בבחי' התפשטות דעילה בעלול כו' ולא מבחי' העצמות כלל משא"כ ענין אור אבא יונק ממזל הח' ונוצר כו' קאי על הגדלת עצם אור החכ' שמתגדל בעצם כחו ממקור חוצבו והוא ממו"ס שנק' כח עצם המשכיל להשכיל כל מיני שכל בגילוי זהו הנק' יניקה כתינוק ששכלו נגדל בעצם ולא בבחי' התפשטות לפי שעה לבד כו' וע"כ הגם שאין זה מאיר רק מבחי' מזלא שהוא יניקת גומא ממותרי מו"ס אבל שרשו בא מפנימי' עצם כח המשכיל כו' וה"ז כענין הנ"ל בפי' מזל מחכים שמשפיע בהעלם לחזק עצם כח המשכיל להיות תוס' חיזוק בעצם

יא, ד

כח השכלות הגלויות ולא בבחי' התפשטות לפי שעה כו' וא"כ זהו בחי' הטל המלחלח חלקי הארץ להוסיף עצמיות הכח בעצם כח הצומח כו' וגם כאן מ"ש הכל תלוי במזל כו' הוא בבחי' פנימי' דג"ר דא"א וע"י והוא למעלה הרבה מבחי' התלבשות דחו"ג דא"א בחו"ב דאצי' שהוא בא רק בבחי' התפשטות לפי שעה מג"ר במדות להטות לזכות כנ"ל וד"ל. ואעפ"כ ע"י סיבת בחי' התפשטות דחו"ג מג"ר בחו"ב דאצי' יוכל להיות סיבת תוס' אור מרובה על העיקר גם במזלות דא"א שבפנימי' מו"ס כו' כשי"ת בעז"ה ועפ"י כ"ז מובן היטיב ב' הפירושי' הנ"ל איך דהא בהא תלי' וד"ל:

(כא) דהנה ארז"ל ע"פ כי טל אורות טליך כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו' וי"ל מהו טל תורה ולמה אין טל תורה מחיה בתחה"מ רק למי שעוסק בתורה עכשיו דוקא. אך הנה ידוע דהחכ' נק' עדן וכמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' והוא בחי' התענוג הנעלם שבח"ע (שהוא פנימי' ע"י שבפנימי' אבא) שע"ז נאמר עין לא ראתה כו' רק לע"ל בתחה"מ והוא הנק' ג"כ בשם טל תורה כידוע דאוריי' מחע"נ ובחי' טעמי תורה הוא בחי' השעשועי' העליונים שבחכמתו העצמי' שבתורה כמ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועים כו' ובהיות שהתו' נק' לחם ומזון כמ"ש לכו לחמו כו' וכתי' ותורתך בתוך מעי כו' והוא בבח' הנגלה שבתו' שבאה בהתלבשות למטה בדצח"מ גשמי' ע"כ ה"ז כמו חיים הגשמיי' שבגוף גשמי כי הוא חיינו כו' כידוע בפי' כי לא על הלחם לבדו יחיה כו' כי ע"כ מוצא פי ה' הן דבר ה' שבתורה (ונק' מזונא דחכמתא כמו המן שהי' בשביל קבלת התורה כמ"ש למען אנסנו הילך כו' וכמ"ש במ"א כו') אך א"כ למה נק' התו' חיי עולם דמשמע לחיי העוה"ב ותחה"מ שאין בו אכילה גשמי' וא"כ ודאי ג"כ בחי' לחמה ש"ת לע"ל לא יהי' כמו שהוא עכשיו כמזון לנפש ממש אלא הענין הוא דלע"ל יהי' התגלות בחי' פנימי' אור התורה שהוא בחי' התענוג העליון שבח"ע דאורייתא שנק' טל תורה וכמארז"ל ע"פ ישקני כו' דטעמי מצות יתגלו לע"ל ולא [תבוא] בהתלבשו' גשמי' בבירור דעה"ד טו"ר כו"פ כמ"ש בר"מ מאחר דאילנא דטו"ר יתעבר מעלמא וכמ"ש ואת רוח הטומא' אעביר כו' (וכמו שלמלאכי' לא נתנה תורה דכלום יש רציחה בהם וכה"ג) אך מי שעוסק בתורה הנגלי' עכשיו בבחי' התלבשות ח"ע בבירורי' דעה"ד טו"ר כו"פ כו' הוא יזכה לבחי' טל תורה לע"ל שהוא בחי' פנימי' [אור] דתורה עליונה דאצי' שנק' עדן שעין לא ראתה כו' (רק למחכה לו בחיך הטועם למאן דדייק במילי דאורייתא כמ"ש בזוהר). והנה כמו הטל הגשמי שהוא יורד מגבוה לנמוך מאד כי שרש הטל רוחני הוא למעלה ונק' טל

יב, א

השמים ויורד הוא למטה בארץ כמ"ש ויתן לך מטל השמים כו' וכה"ג כך בחי' טל תורה שהוא גבוה מאד נעלה למעלה בבחי' פנימי' התענוג עליון שבעצמות חכמתו כו' הוא יורד למטה [מטה] להחיות נפשות בגופי' כמ"ש בזוהר ע"פ כי טל אורות כו' שהוא בחי' טלא דנטיף מע"י כו' להחיות המתים והוא ג"כ הנק' טל תורה מטעם הנ"ל רק שבא דרך ירידה והשפלה למטה מטה להחיות הנפש בחומר המוכן לה וז"ש רז"ל העוסק בתורה הגשמיות עכשיו בבחי' מזון לגוף טל תורה מחיה לנשמתו בבחי' חיי עולם היותר עליון שהוא חיי עוה"ב שאין בו אכילה כו' רק נהנין מזיו השכינה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. אך זה גופא י"ל למה תלה חיי טל תורה לע"ל בעוסק בתורה עכשיו דוקא דלכאורה אין זע"ז ערך ויחוס גם לא כגשם עם הרוחני כו' אמנם יש להקדים תחילה בשרש ענין התורה שהוא בבחי' שם מ"ה דתיקון כי בחכ' דוקא איתברירו והוא בבחי' ההתכללות דג' קוין ימין ושמאל ואמצע שהוא לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כמ"ש מימינו אש דת כו' כי הגם שעיקר התורה להבדיל בין טמא כו' הבדלה זו עצמה באה בבחי' התכללות דבר והיפוכו לא חסד לבד בלתי שיתוף דין כי לא ימצא בכל התורה כולה שלא יוכלל הדין בחסד וחסד בדין כי גם בטמא פסול וחייב יש דינים מחולקים באופנים שונים שיטהר הטמא ויכשר הפסול ויזכה החייב ולהיפוך גם בטהור וכשר וזכאי ימצאו הרבה דינים מחולקים באופנים מיוחדים שיטמא הטהור כו' ולמעלה הוא עיקר בחי' החכ' דשם מ"ה דתיקון לעשות בחי' התכללות דימין ושמאל כו' ולא יהי' כ"א מובדל לעולם מהיפוכו. אך הנה לפי"ז לא יתכן לקרותו בשם בירור שהוא בחי' ההבדלה להבדיל ולהפריד היפך ההתכללות ועיקר התורה הוא להבדיל בין טמא כו' ואיך אמר על החכ' שבתורה שהוא המברר דבחכ' איתברירו כו' אחר שהחכ' שבתורה הוא מבחי' שם מ"ה דתיקון בחי' ההתכללות. והתירוץ לזה ידוע דאדרבה מבחי' ההתכללות הוא בא עיקר הבירור דשם מ"ה המברר ומחלק ומבדיל בתכלית לתערובו' עה"ד טו"ר כו' ועד"מ מי שירצה לברר דבר מדבר צריך שיעיין בשניהם ולמצא בכ"א חלקי הסותר מכל פרטי חלקי שכנגדו לתכלית הבדלם וכן להיפוך בכל חילוקי פרטיי' המתכללים ומתאחדי' כא' עם היפוכו עד שיוכלו להתאחד ממש ואח"כ יבחין בשכלו אמית' הבדלם זמ"ז וריחוקם ואמיתת קירובם והתאחדותם כמו מי שירצה לבוא לעמק השוה מב' צדדים בדיעות מחולקי' בדין א' מדיני התורה יעיין בכ"א חלקי הסותר דוקא ואח"כ יעיין וימצא מה שימצא בכ"א המשתווה להיפוכו כי מצד התחלקות סברות שונות שבזה שמטה כלפי חסד ימצא בהן עצמן סברות רבות להטות כלפי דין ולהיפוך בהתחלקות סברות [רבות] שבזה שמטה כלפי דין ימצא מזה סיוע ממש

יב, ב

להטות כלפי חסד שזהו הנק' בחי' התכללות כמו בחו"ג שבחסד וחו"ג שבדין בכל פרטיהם שעפ"י דעת נוטה כמ"ש במ"א ונמצא ב' דברי' הפכים יש כאן הא' הריחוק בכל חלקי הסותר בתחילה בכל פרטיהם דוקא והקירוב אח"כ באופני פרטי ההתכללות והחיבור להיות כדעה א' ואמנם באמת באחת משתי אלה א"ז בירור הדין כי זה לתכלית הריחוק וזה לתכלית הקירוב ובהכרח שיהי' הדבר א' מבורר וא' מהן כזב ודאי ולזאת עיקר הבירור בא מאמצעות שניהם דוקא דהיינו אחר תכלית חלקי הסותר ואחר תכלית חלקי הקירוב ימצא מבין שניהם דבר הממוצע באופן הקירוב והריחוק בכל פרט ופרט והוא הנק' דבר מבורר בודאי והיינו בחכ' איתברירו באופן ההבדלה דוקא וד"ל. ונמצא שמאופני הקירוב אחר הריחוק יבוא הממוצע הכוללם יחד והוא האמיתי וכמו נפק מילתא מבינייהו כו' שזה הי' נוטה להיפוך בתכלית מזולתו ואם הי' מרוחקים לא הי' נולד אמיתי' דבר אמת המבורר כלל אך מפני שנתקרבו ונכללו זע"ז כמו תלמידי א"י שנוחין זע"ז כו' ונפק תולדה חדשה הנכללת מבין שניהם והוא האמיתי והוא המבורר באופן הריחוק והקירוב כפי האמת ולא יוסיף ולא יגרע משא"כ בלעדי קירוב וריחוק שבכ"א משונים הם וגם קירוב וריחוק דיעות שניהם הרי הפכיים הם בדעת המעיין אמנם לדעת המכריע לוקח קירוב דעת שניהם וריחוק דעת שניהם במזיגה נכונה הוא הנק' בירור והבדלה אמיתי' בין טו"ר שלא יפול בו כזב ותמורה ושינוי לעולם וכ"ז להיותו בא מבחי' השלימות של הדעת הנוטה שמחבר ומקרב לב' הפכים ומחלקם ומבדילם אח"כ כראוי שהרי אם אין דעת אין הבדלה כו' והוא בחי' שם מ"ה דתיקון שרש התורה לאכללא שמאלא בימינא כו' והוא עיקר ההבדלה להבדיל בין טמא כו' וד"ל:

(כב) והנה כתיב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע כו' הנה י"ל למה נק' התורה בשם משל דוקא ומשל הקדמוני דוקא ואם מפני שארז"ל שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה ע"כ נק' קדמוני הלא התורה נתנה בזמן ומקום דוקא ואיך נאמר שקדמה לעולם שהוא קודם לזמן ומקום וכן מארז"ל בראשית בשביל התו' שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני ר"ד וכן מ"ש ואהי' אצלו אמון וכו' וידוע ההפרש בין קדמון לראשית שקדמון אין לו שני וראשית יש לו שני כו' וגם י"ל היכן נמצא בתורה ענין זה דמרשעים יצא רשע כו' ה"ז מ"ש והאלקי' אינה לידו בהורג בשגגה ולמה שינה כאן לשון התורה בלשון אחר לומר מרשעים יצא כו' אך הנה להבין כ"ז ילה"ק בפי' המאמר שקדמה לעולם כו' דהנה ידוע בביאור ענין חכה"ק בעצמות אא"ס שנק' קדמון לכל הקדומים היינו שהוא בחי' מהו"ע חכמתו ית' כמו שהוא טרם שתתפשט אור חכמתו להאיר בשביל ההשתלשלו' דאבי"ע ונק' ג"כ מחה"ק

יב, ג

או רצון הקדום שכלול בעצמותו ממש כמו עד"מ איש חכם שחכמתו כלולה בעצמותו בלתי נודע במציאות אור ושפע עדיין לחוץ מעצמותו כלל ומ"מ לפי שאח"כ נודע ונגלה מציאות אורה למקבלים הרי כל מה שבא בגילוי בכל פרטי פרטיות הכל הי' כלול בעצם חכמתו תחילה ע"כ נק' בשם חכה"ק שקדמה למה שבא אח"כ בגילוי אור התפשטות ולמעלה יובן מזה שזהו ענין מה ששיער בעצמות חכמתו בכח מה שעתיד להיות בפועל ההמשכה מן ההעלם לגילוי כו' שזהו למטה במדרגה מבחי' החכ' העצמי' ממש כמו שהיא בעצם קודם ששיער בה גם ענין העתיד להאיר ממנה שלא יתכן לקרותו גם בשם קדומה דודאי ענין הקדימה יש לו שיתוף וחיבור עם מה שעתיד להיות אחריו אלא שאין לו שני כי לא האיר מחכמתו בגילוי עדיין משא"כ כשהחכ' נק' ראשית שהוא ראשית הגילוי שיש לו שני כמו המדות כו' וכמ"ש במ"א ונמצא ג' מדריגו' יש כאן הא' חכ' העצמיות ממש שהוא חכ' דא"ס ממש טרם ששיער בחכמתו כו'. והב' חכה"ק שזהו מה ששיער בחכמתו מה שעתיד אלא שעדיין לא האיר בבחי' שפע כלל והיינו בחי' טה"ע דגליף גליפו מה שעתיד להמשיך [ב]בחי' הקו והג' בחי' טה"ת דא"ק שבראשית הקו שנק' אדה"ר ומה שנק' א"ק היינו לגבי בחי' הנאצלים שנחשב מבחי' העלם רצון העצמי' הקדום אבל לגבי העצמי' נק' ראשית הגילוי כו' וד"ל. (וגם ענין ג' רישין יתפרש עד"ז אך מ"ש בשם סדכ"ס היינו בחי' החכה"ק שיש לו חיבור עם העתיד לבוא בגילוי אבל בחי' העצמי' ממש גם סדכ"ס לא יתכן לומר כי אין לו חיבור גם עם בחי' ההעלם דחכה"ק להיות נק' סדכ"ס מפני שהוא נבדל לגמרי מהיות גם בחי' מקור למקור גם להשפעה שבהעלם דהיינו להיות שיעור בעצמו כו' וד"ל) ולפי"ז מ"ש שהתורה קדמה לעולם היינו מה ששיער בעצמות טה"ע מה שעתיד להאציל ע"י בחי' קו שנק' עולם בכלל וכל מה שבא בגילוי התפשטו' מבחי' ראשית הקו עד סופו בעקביים דא"ק בסוף עולם העשי' הכל הי' כלול בחכה"ק ששם שרש התורה וע"כ נק' משל הקדמוני שקדמה לעולם כמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' וגם נק' ר"ד כשבא בגילוי כו' וכמ"ש במ"א בענין יו"ד הדברות שהן בחי' הצורה להדיבור דיו"ד מאמרות ולהיות כן נק' בשם משל דוקא כי אין לה ערך עם עצמי' החכ' ממש שלמעלה מהיות מקור למקור כו' רק כערך המשל לגבי נמשל בלבד. ויובן זה ע"ד דוגמא כמשל לנמשל שנק' חומר לצורה אבל א"ז כשאר חומר וצורה שיש לצורה שיתוף וחיבור קצת לחומר כמו או"כ שהכלי מעין האור ככלי העין החומרי לגבי אור הראי' כו' אבל המשל אין לו דמיון בערך ויחוס גם לא מעין ודוגמא דדוגמא לגבי הנמשל כי המשל הוא מדבר זר לגמרי שלא מערך דערך עומק דקות השכל והחכ' הנמשל

יב, ד

ואעפי"כ הרי מביני' ומשיגים קצת אור הנמשל מתוך ענין הזר של המשל לפי שבעל החכ' עשה בעצם כח חכמתו זה המשל וחידה באופן שיובן מתוכו הנמשל וה"ז כמו הרואה אור דרך המסך מפני שלא יוכל להביט בעצם האור הבהיר ומבהיק ביותר בלתי מסך כו' וכמ"ש במ"א כך יובן למעלה בשרש התו' דכתי' בה עוטה אור כשלמה דוקא שזהו נק' משל הקדמוני להיות מבואר למעלה בחכ' עצמי' ממש שהוא נבדל לגמרי מהיות גם מקור למקור שבהעלם דהיינו גם מהיות שיער בעצמו כו' אך מ"מ הרי מחכ' העצמי' הוא שבא לכלל בחי' שיער בעצמו מה שעתיד כו' שנק' חכה"ק כו' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא מאין האמיתי כו' וכלשון שאמרו גליף גליפו בטהירו כו' אך זהו כמו ענין החכ' היותר עמוקה שבלתי יכולת המקבלי' לקבל בלי לבוש המשל לעוצם עומקה והמשל כמו זר נחשב כו' כך מתצמצם אור חכ' העצמיי' דא"ס להיות נראה למטה בבחי' אותיות שבטהירו כו' שנק' חכ' הק' ולזה נק' בשם משל הקדמוני כמשל לגבי הנמשל אבל מתוך המשל יכולים להשיג קצת בנמשל וז"ש עוטה אור כשלמה דרך לבוש דוקא ולפי"ז משל הקדמוני קאי גם לגבי העצמיות שהוא משל אל בחי' העצמיות שנק' קדמון לכל הקדומים או שנק' משל לגבי המקבלים שמתוכו ישיגו לעצמיו' אא"ס ומ"ש אלפים שנה קדמה לעולם היינו בבחי' שנים קדמוניות כידוע דשית אלפי שני ישנם עד רוהמ"ע עד גם בבחי' שנים קדמוניות ואלפי' שנה דשנים קדמוניות קדמו לעולם שהן בחי' המדות כמו שקדמו חו"ב למדות ולכך הן אלפים דוקא אאלפך חכ' כו' כמ"ש במ"א וד"ל:

(כג) ומעתה יובן ג"כ מ"ש בזוהר בפי' ואהי' אצלו אמון כו' אומנא דאסתכל באורייתא וברא עלמא כו' וכן עולם הנאצל ולמעלה הכל עפ"י מאמר קו המדה שמודד הכל והוא עפ"י חכה"ק שבעצמיות המאציל כמ"ש למעלה בפי' כאשר יאמר משל הקדמוני שקדמה התורה לעולם וכמ"ש ה' קנני ר"ד (גם באופן מדידה ושיעור ששיער בעצמו בכח בעצמיות אא"ס שנק' טה"ע קודם הצמצום מה שעתיד להיות בפועל ההמשכה דקו וחוט בכל ההשתלשלו' כו' הכל עפ"י חכמתו הקדומה בעצמותו ממש) כי שרש התורה היא כבר ברורה בבחי' בירור באופנים מיוחדים דוקא כמ"ש כל אמרת אלוה צרופה כו' (וכמ"ש במ"א בפי' מי מדד כו' מי הקים כו' וז"ש מה שמו מה שם בנו מ"ה דחכ' דתורה כו') (וכמשל הרואה בלוח ובונה שעז"א בחכ' יבנה בית דבראשית כו' אך הנה התורה ירדה בכל עולם ועולם להורות אופן ההמשכה מרצה"פ או כך או כך כמו להורות המשכת רצוה"פ להאציל עולם האצי' באופנים שונים באו"כ וכן להמשכת רצונו בעולם הנברא כו' עד כל אשר חפץ עשה בעשי' גשמי' הכל

יג, א

עפ"י התורה כידוע וירידה זו היא כמו בחי' ירידת החכ' של האומן לעשות ולתקן בהתכללות אופנים שונים ולהבדיל ולהפריד ולהעמיד כ"א על מקומו כו' שבהכרח שיהי' הכל בתכלית הבירור (כנ"ל במשל המברר דבר מתוך דבר שמפריד ומחבר בבחי' ממוצע כו') וכשנעשה שלימות המלאכה לתכליתה בזה דוקא נשלם כח חכמתו אשר בעצם כידוע עד"מ מי שחכמתו עמדה לו להתחכם במעשה שקונה שלימות בעצמו מצד טוב מעשהו פעולת החכ' כשמתקן דבר מה בחכמתו וכך כתיב אשר ברא אלהים לעשות לתקן כו' (וכמו"כ מה שבחכ' שבתורה אתברירו לחבר ולקשר ימין ושמאל ביחודים עליונים שע"י רמ"ח מ"ע ולהפריד הרע בשס"ה ל"ת שכ"ז מבחי' התיקון דשם מ"ה באופן הממוצע בקירוב וריחוק דכו"פ כנ"ל שהוא שם מ"ה מלגיו דאיהו אורח כל האצי' בעליות וירידות ויחודים פרטים כו' שזהו שרש אופן בנין העולמות דאבי"ע שעפ"י התור' כנ"ל להורות המשכת הרצון כך או כך כנ"ל וכמ"ש בי מלכים ימלוכו כו' כמ"ש במ"א הרי עי"ז [שורה] בחי' שלימו' עצמו' חכמתו הקדומ' שבעצמו' אא"ס ממש כמשל שנשלם עצם כח החכ' מצד שלימות פעולת חכמתו כנ"ל וז"ש יצאו מ"ח דח"ת שבחכ' איתברירו אל הים הקדמוני חכ' העצמיות שבטה"ע קודם שירדה בקו"ח לבנות בנין העולמות כמ"ש במ"א) וכידוע שבכ"מ שיש שלימות למטה שורה בזה משלימות העליון שנק' שלימותא דכולא והוא כמו בחי' ההתכללות דתיקון שנק' אדם כללא דדו"נ משפיע ומקבל שורה בזה מעצמיות השלימות שיולידו ביחודם כמ"ש ויקרא שמם אדם ויברך אותם כו' וכמאמרז"ל איש ואשה שכינה ביניהם וכן אמרו ג' שותפים כו' כי בשלימות זה בחיבור ב' הפכי' חו"ג דזו"נ שורה בזה מעצמיות השלימות כו' (וזהו פי' אדם אדמה לעליון וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו כי התורה נק' אדם כמ"ש זאת תורת האדם וכמ"ש בזוהר ע"פ אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי כי אורייתא פרקין ושייפין כו') ויובן זה ג"כ בענין הנ"ל בבחי' הממוצע הנולד מאמצעות ב' הפכי' שזה בא מעצם שלימות החכ' דוקא (משא"כ כשבא ונמשך דרך פרט בנטיה לצד א' כו') ובכ"ז יובן ג"כ שרש ענין טל תורה הנ"ל דהנה בחי' שעשועי המלך שבעצמותו ממש הוא פנימי' ומקור לשעשועים שבחכ' שבתורה גם בתוה"ק הנ"ל וכמ"ש ואהי' אצלו אמון וכו' שעשועים כו' שזהו כמו המשתעשע באיזה שעשועים פרטים כו' שהוא רק חלק א' מעצמיות השעשועים שבעצמותו ממש והוא הנק' טל תורה אך בחי' ההמשכה מטל השמים העליונים שעשועי' העצמי' שנמשך בחכ' הק' שבתו' הוא בבחי' עצמות עדיין וז"ש כי טל אורות טליך ממש אבל יורד הטל הזה למטה בחכ' שבתור' כמשל הלחלוחי' שבכלי כח המשכיל להגדיל עצם כח השכל כנ"ל וכמשל הטל המלחלח בארץ שמוסיף כח בארץ כו' הוא

יג, ב

הנק' בחי' טלא דבדולחא כו' והוא בבחי' פנימי' ע"י (שהוא פנימי' אבא בחי' המזל מחכים הנ"ל) והוא ג"כ בחי' גבורה דע"י שבח"ס שרש הטל לתחה"מ כו' והוא בחי' התענוג שבחכ' שבתור' שנק' עדן ג"כ כנ"ל והוא טרם ירידת כח החכ' לברר בירורי' דעה"ד כו' וגם טרם ירידתה להיות אמון אומנא באבי"ע כנ"ל אלא כמו שהוא בעצם כח החכ' דא"א וע"י ובחי' טל העליון דעצמי' השעשועי' יורד ללחלח כו' שהוא המוסיף כח העצם דמשכיל כו' שהוא עדיין בבחי' קרומא דאוירא כו' ומשם נמשך מזל ונוצר מחיצוניו' מו"ס להיות תוס' אור לאור אבא כנ"ל בענין הכל תלוי במזל כו' שזהו למעלה הרבה מבחי' התלבשות דחו"ג דא"א בנאצלים כנ"ל וד"ל. ואמנם הנה ע"י סיבת טוב פעולת כח חכ' שבתורה לברר בירורים דעה"ד ע"י שם מ"ה דתיקון (ע"ד הנ"ל בשרש בחי' ההבדלה שלאחר ההתכללות כו' שהוא לאכללא שמאלא כו' להפריד ולברר כו') הכל בבחי' שלימות מב' הפכים יחד וכן ע"י בנין העולמות דאבי"ע שע"י החכ' לעשות בחי' ההתכללות בבחי' מאמר קו המדה כנ"ל עי"ז נמשך ושורה מעצמי' השלימות שזהו מבחי' שעשועי המלך שבעצמותו שנק' שלימותא דכולא כו' ונשלם עי"ז גם בחי' פנימי' התענוג שבחכ' שבתורה שנק' טל תורה שירד מעצמות השעשועים (וכנ"ל בפי' חצים אל הים הקדמוני כו') ולכך העוסק בתורה הנגלית לנו עכשיו לברר בירורי' דעה"ד כו' והוא בבחי' התיקון דשם מ"ה כו' יזכה לטל תורה דלעתיד שהוא בבחי' פנימי' ע"י ופנימי' אבא כו' כנ"ל בפי' כי טל אורות טליך טלא דנטיף כו' והוא הנק' חיי עולם שבא מסיבת חיי הגשמי' שנתן טרף לנפשו האלקי' במזון התורה הנגלי' דוקא מטעם כל הנ"ל וד"ל. וזהו מאמ' רז"ל העוסק בתורה טל תורה מחייהו לשרש נשמתו שבבחי' מזלא דא"א כו' ובכ"ז מובן ג"כ ענין הנ"ל במה שחו"ג דא"א מתלבשים באו"א כו' שנק' מעשה ידיו הוא סיבת תוס' אור מרובה על העיקר גם בבחי' שרש המזלות דא"א שבפנימי' מו"ס כו' מטעם כל הנ"ל וד"ל:

(כד) ואחר כל זה יובן בענין ב' הפי' הנ"ל במעשה ידיו איך ששניהם אמת ואדרבה הא בהא תלי' כנ"ל דהנה המשכות הטל הזה הוא מעולם הא"ס עצמו כמ"ש אהי' כטל כו' והוא מ"ש בטלא עילאה זה דמליא מכל סטרין גניזין כנ"ל עד"מ ירידת הטל מעליון לתחתון שמתקן לתחתון כמו הטל שמלחלח כו' אך אחר שנתקן התחתון ממנו הנה נתתקן הטל עי"ז בתוס' אור מרובה ממקור חוצבו בעצמות עולם הא"ס שנק' סטרין גניזין שהוא בחי' שעשועי המלך שבעצמותו ממש כנ"ל והוא מטעם הנ"ל [ד]כאשר נמצא שלימות למטה בתיקון מעשה ידיו שע"י הטל כו' עי"ז מתעורר מעצמות המאציל להאיר בתוס' אור מרובה [מ]בחי' שלימותו העצמי' עד

יג, ג

שבחי' טל העליון הזה שירד מן העצמו' נתתקן בתוס' אור זה שבא מן העצמיות ממש כנ"ל בענין טל תורה כו' והוא ענין הנ"ל בפי' הא' דמעשה ידיו לשון נפעל דמה שעשה ונתתקן ע"י מעשה ידיו דא"א בהתלבשות ז"ת שלו בנאצלים אעפ"י שמקבלי' הכח מבחי' טל זה אבל מצד שלימות התיקון דמעשה ידיו זה נמשך מעצמיות השלימות ונתתקן הטל ג"כ כנ"ל וא"כ הרי מעשה ידיו מתקנים לבחי' הטל הזה עד שנק' טל זה בשם מעשה ידיו לפי שנתתקן ע"י ידיו וז"ש דאיהו מעשה ידיו דקאי איהו זה על הטל שהוא נק' מעשה ידיו לפי שנתתקן בחי' פנימי' ג"ר דע"י וא"א מן התלבשות ידיו דא"א באבי"ע כנ"ל מטעם כל הנ"ל. והיינו ג"כ ביאור ענין המאמר דרישא דמלכא בחו"ג אתתקן בבחי' מעשה ידיו דא"א שהן חו"ג שמתלבשים באו"א עד חו"ג דז"א כידוע בהן אתתקן בחי' רישא דמלכא שהוא בחי' ג"ר דע"י וא"א (או יתפרש כפשוטו גם בג"ר דז"א זהו כמשל פנימי' כח חכמתו העצמי שנשלם בטוב מעשה ידיו בתיקון חכמתו דבר מה כנ"ל) וז"ש דאיהו מעשה ידיו ותיקונא דיליה פי' תיקונא דהאי טלא כו' וד"ל. וענין הפי' הב' הנ"ל במעשה ידיו לשון מפעיל שמפעיל ומתקן לבחי' הידים העליונים ומ"ש דאיהו מעשה ידיו ר"ל דטל זה מקור התיקון של כל בחי' מעשה ידיו שנתתקנו ע"י הטל הזה דוקא ובלעדו לא הי' המעשה כלום וכן מ"ש ותקונא דילי' ר"ל היות כל התקונים שבמעשה ידיו דילי' הוא שהוא המתקן (משא"כ לפי' הא' תיקונא דיליה היינו מה שהוא מתתקן ע"י מעשה ידיו כנ"ל ולפי' זה תיקונא דיליה היינו מה שהוא מתקן כל תיקון כו') וב' הפירושי' הללו אמת והא בהא תלי' דודאי בחי' טלא זה הוא היורד ומתקן לבחי' מעשה ידיו דא"א שמתלבשים בנאצלים כו' ע"י הארתו דוקא במו"ס דא"א כמשל הטל שיורד למטה כנ"ל בפי' טל תורה שהוא התענוג הנעלם שבח"ע שנק' עדן ונק' טלא דבדולחא כו' (וממנו צומח מזל ונוצר להאיר בתוס' אור לחכ' דאצי' כנ"ל בענין מזל מחכים וכו') ואמנם כאשר נשלם פעולתו בחכ' שבמדות דא"א שמתלבשים בנאצלים שנק' מעשה ידיו עי"ז נתתקן גם בחי' הטל הזה מעצמות השלימות שהוא מקור חוצב הטל הזה ולפי שסיבת הירידה מאור העצמות באה רק ע"י סיבת התיקון של מטה א"כ הגם שהטל מתקן למעשה ידיו כנ"ל מ"מ ע"י שלימות התיקון דידיו נתתקן הטל ע"י דוקא בבואו אליהם מעצמות שלימות המאציל וז"ש דאיהו מעשה ידיו ותיקונא דיליה לשון יחיד ולא אמר תיקונא דלהון לשון רבים דהרי גם הוא נתתקן ע"י התיקון שלהם ונמצא פי' מעשה ידיו ותיקונא דיליה סובל ב' הפירושים דהא בהא תלי' (כי נתחב"ס וסוב"ת וכמ"ד שמים וארץ כאחד נבראו דהא בהא תליא ולא כמ"ד שמים קדמו דודאי סוף מעשה עבמח"ת ולא כמ"ד ארץ קדמה מצד סוף מעשה מאחר שלא נשלם

יג, ד

בפו"מ אלא כא' נבראו כנ"ל וד"ל). ובכ"ז יובן היטב סוף דברי המאמר הזה שאמר דאיהו מעשה ידיו ותיקונא דיליה דמתתקנא ביומא דא מכל שאר יומין עכ"ל ומ"ש מכל שאר יומין יש בזה ב' פרושים הא' דמתתקנא יותר ביומא דא מכל שאר יומין כפשוטו והב' דמה שמתתקן בתיקון זה לא בא לתיקון זה רק משאר יומין דכל השבוע דוקא כמשי"ת בעז"ה ושני הפירושי' אמת והמכוון אחד. והנה יובן בהקדים תחלה ביאור הפסוק דוירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהיתרון דכל אשר עשה כו' כל דוקא מדוקדק הוא וגם מ"ש טוב מאד דוקא ומבואר הענין למעלה בענין שתי שבתות כהלכתן כו' דשבת דמע"ש היא עליית העונג מכל אשר עשה דוקא והוא מכל וי"ו ימי המעשה בכלל דוקא שהוא בחי' שלימות כללי ולא שלימות פרטי וביאור הדברים ידוע שיוכל למצוא שלימות הכלול מב' הפכים גם דרך פרט ופרטי פרטיות כמו בוי"ו ימי המעשה הרי בכל יום יש בחי' שלימות של אותו היום בלבד כמו יום א' בחי' חסד וכלול ודאי מב' הפכים חו"ג וממוצע המחברם הוא בחי' ת"ת שבחסד ונק' שלימות בפרט שבמדת החסד וכן בשילוח השפע בבחי' נו"ה דחסד זה יש שלימות בבחי' יסוד דחסד שכלול מנו"ה כו' ותחלת שלימות זה הוא במוחין שבמדת החסד זה שכללותו בחי' הדעת פרטי שכולל חו"ג בשכל השייך למדה זו בלבד וכידוע בענין ג' מדרגות מושכל מורגש מוטבע ישנם בפרט בכל מדה ומדה וכמו"כ ביום הב' בחי' דין כלול מחו"ג ונו"ה ובחי' הדעת הכולל למוחין דחו"ג שבו כו' ועד"ז בכל הימים עד יום הוי"ו בחי' יסוד גם הוא יש בו שלימות דדעת ות"ת ויסוד בדרך פרט שבו בלבד (והוא אלף הששי בכלל כידוע) אבל בחי' שלימות כללי מכל הוי"ו ימים הוא דוקא בתשלום הכל שבודאי בגמר הכל אז נשלם כל השלימות דדעת ות"ת ויסוד בכללות דוקא ולא ד"פ (והוא בחי' אדם בכלל כי ג' מיני אדם דדת"י נק' שלימות דאדם בפרט אבל אדם בכלל למעלה מג' מיני אדם דבי"ע והוא למעלה מבחי' מושכל ומורגש ומוטבע שבמדות כו' שאינו רק שלימות בפרט אלא שלימות המוחין העצמי' שהיא בחי' ג"ר עצמן טרם שיתפשטו למטה במוחין שבמדות כו' כנ"ל בענין עולת שבת כו') וז"ש וירא את כל אשר עשה דוקא שהוא בחי' שלימות כללי אעפ"י ששלימות זה כללי מן כל הפרטים שבמדות בלבד אבל כאשר נמצא שלימות למטה באדם התחתון שהוא חכ' דמ"ה שבמדות עי"ז שורה משלימות העצמות שלמעלה הרבה גם ממוחין דג"ר דאדם זה כו' לפי שע"י שלימות שלמטה נשלם שלימות דג"ר מצד עצמות השלימות כנ"ל ולזה אמר מאד בהיפוך אדם שזהו הרמז לעצמות אא"ס שנא' בו כי לא אדם הוא כו' אמנם מה שע"י שלימות דכל אשר עשה שנק' טוב מאד ועי"ז נתעורר בשלימות העצמות להוסיף שם אור כנ"ל

יד, א

בענין עולת שבת כו' הוא הגורם בחי' ירידת האור בתוס' מרובה הבא מעצמות השעשועים לבחי' טל זה דוקא לתקן בתוס' ברכה וז"ש ברכת ה' היא תעשיר דא שבת כו' וכמ"ש וישבות כו' ויברך אלהים את יום השביעי כו' וזהו ענין שני הפירושים דמתתקנא טל זה ביומא דא יותר משאר יומין להיותו בחי' שלימות כללי ופי' הב' דמתתקנין משאר יומין דהיינו מכל אשר עשה מפני שהמה עשו השלימות הכללי והכל א' דאין שבת בלא וי"ו ימי המעשה והא בהא תלי' כנ"ל בב' הפי' דמעשה ידיו והכל ענין א' העולה בסוף כוונת המאמר הזה וד"ל. (ועי' לעיל בסוף אות י"ז בפי' מתעטרין שמים יתיר כו' בענין דכל אשר עשה כו' גם לענין התענוג שנבדל מבחי' מעשה התיקון דחכמה מוסיף אור בעצמות התענוג כו' רק מצד שלימות רצונו כו' וכאן מדבר בבחי' תיקון דחכ' מצד המעשה דוקא כו' והכל עולה לענין א' כמובן למעיין הטיב):