נשמת כל חי

מז, א

(עד) נשמת כל חי הא חברייא אתערו בי' מלין דקשוט אבל אית לן לאדכרא האי נשמתא דפרחא מחי העולמים ובין דאיהו דילי' דמיני' נפקין כל ברכאן כו' ואשקי ומברך לתתא האי נשמתא דנפקין מיני' אית לה רשו לברכא להאי אתר וע"ד פרחא נשמתא מחה"ע ע"כ. הנה בא כאן לברר ולפרש היטב מ"ש נשמת כ"ח דאין הכוונה שנשמה זו היא של כל חי כפשוטו וא"כ לא הול"ל נשמת כ"ח דוקא אלא משמעו שהוא נשמה שיצאה מבחי' ומדרגה שנק' כ"ח והיינו נשמתא דפרחא מחה"ע דחה"ע נק' כ"ח ונשמת כ"ח דנפקי מכ"ח ולא שהיא מקור כ"ח ולפי שיש נשמה שאין מקור חוצבה מבחי' כ"ח הזה ע"כ דקדק לומר נשמת כ"ח דוקא שמקור חוצבה נחצבה מבחי' ומדרג' הנק' כ"ח אך א"כ יוצא מידי פשוטו שמשמעות שנשמת כ"ח הוא מקור כ"ח וכמו שנא' בחוה אם כל חי אבל הענין הוא לפי שקשה לבעל המאמר עוד והוא במ"ש נשמת כ"ח תברך את שמך כו' וידוע בפי' שמך שהוא בחי' מל' דאצי' בחי' מקור כל חיות הנבראים בע"ג להחיותם מאין ליש ונק' כח הפועל האלקי בנפעל כידוע וא"כ איך יתכן לומר שהנשמה בע"ג ותכלית שנבראת ממקורה בחי' המל' תברך לשמך