נג, א

כידוע. וגם כאן הנה א' סמיכת גאולה לתפלה דבעי לאתאחדא כו' שזהו עליות המל' כנ"ל שמתקשרים במ"נ [דמס"נ] כמו אליך ה' נפשי אשא ולאשתעי עמי' בלחישא ברזא שהוא בעוצם ההתכללו' והביטול כמ"ש אדני שפתי תפתח כו' כמו אין מלה בלשוני כו' וזהו צלותא דבלחש דוקא וכמש"ל דבעוד דאיהו עמי' ברזא לא שביק לי' לאתרחקא כו' והיינו שזהו עיקר התועלת שמדברי' עמי' ברזא ובלחישו עי"ז לא שבקא לאתרחקא כו' מפני שבבחי' עצמו' התקשרות דלחישא ורזא זה ממשיך ג"כ מלמע' בחי' עצמות ההתקשרות שלא יוכל לשכוח ולשבוק לכנס"י להפר בריתו אתם וזהו עיקר האות בהתקשרות העצמו' האמיתי' במה דלא יתרחק מנן ולא נשתבק מנן כמו בגלותא דקוב"ה אסתלק לעילא עכ"ז מיד אהדר לאתרי' מצד התקשרות העצמו' כו' וכ"ז פועל הלחישו ורזא שאינו לפי העת והשעה הזאת שבקירוב בלבד אלא פועל תמידי' התקשרות לעולם שלא יתרחק שזה יותר אמיתי' מהקירוב לפי העת והזמן כידוע וזהו שמסיים ואתם הדבקים בה' כו' כי הדבקות האמיתי' בה' ממש הוא בחי' התקשרות העצמי' דבצלותא בלחש כנ"ל. והאות לזה הוא מה שמסתעף מזה דחיים כולכם כו' משום דלא יתרחק לעולם ע"כ גם בהיות כנס"י בגלות בעול פרנסה לא יופסק אור חיות נשמתם ממקורם. וז"ש חיים כולכם היום משום דאתם הדבקים בה' כו' וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כו' כמ"ש בזוהר ע"פ שימני כחותם כו' דאע"ג דאזל הכא והכא דיוקנא בחי' הכתר ממש אשתאר בך שהוא בחי' יחידה דכנס"י שדבקי' בה' ממש ע"כ חיים הם לעולם שאין למות דקליפה אחיזה שם כלל וד"ל: