נשמת כ"ח

נג, א

(פד) הנה מבואר בזוהר דלעיל בפי' נשמת כ"ח שהוא נשמתא דפרחא מחה"ע כו'. והוא בחי' נשמה יתירה שבכאו"א מישראל בשבת וכמש"ל. אך הנה להבין פי' המלות בפרטיות וסדר הדברים דנשמת כ"ח תברך כו' ורוח כ"ב תפאר ותרומם כו'. הנה פי' כ"ח הגם שמפרש בזוהר לתיבת ח"י בחה"ע אבל לא נת' דרך פרט לאיזה טעם נק' ח"י והוא כידוע שהוא בחי' ח"י חוליות דשדרה שכלולי' ומתאחדים ביסוד כשמשפיע אורו ושפעו בהמשכת מ"ד להוליד ולד והטיפה שבמוח הולכת דרך חוט השדרה שבח"י חוליות וכל בחי' התכללות עצמותו בטיפה זו מכללות כל הכחות שבנפשו וכללות כל רמ"ח איברים כנ"ל באריכות היינו ע"י בחי' ח"י חוליות שכוללי' כל קומת אדם מראשו לסופו בכל בחי' פרצוף אדם שכלול מחב"ד חג"ת נה"י שהן בחי' ט"ס בכלל (ולפי שכ"א כלול מט' הרי פ"א בכל א' וג' מיני כלים ג"פ טפ"ט הוא רמ"ג וה"ח המגדילים הוא רמ"ח שזהו עיקר בנין האדם והוא ע"י החוליות שכלולין ממוחין וחג"ת כו' ונק' רוב בנין האדם לגבי טומאת אוהל דאדם לפי שמעמידין כל בנין הגוף כו' דהיינו כח המחבר לחבר הכל יחד בציור קומה