נג, ג

אלקי בכאו"א מישראל בכל ליל שבת כמ"ש בזוהר ע"פ כי בו שבת וינפש כו'. וע"כ יש ביכולת נשמה יתירה זו לברך לשמך כו' דהיינו להביא תוס' ברכה והמשכה בשמך שהוא בחי' המל' שבא במדה וגבול להיותה בב"ג ומדה מפני שנמשך מחה"ע שלמעלה מבחי' הצמצום דשם אלקים כנ"ל. וזהו נשמת כ"ח תברך לשמך נשמת כ"ח דוקא ולא נשמה אחרת זולתה ששרשה רק בבחי' מל' שבאה בגבול שאין ביכולתה להמשיך בחי' תוס' ברכה כו' וד"ל. אך א"ז מובן עדיין איך יכול להיות הארת אור דחה"ע הנ"ל בנשמה למטה שהיא באה בבחי' גבול מאין ליש גמור ולהיות נק' בשם נשמה יתירה. אמנם הענין הוא מצד בחי' יחיד' שבכל ניצוץ הנברא שמאיר בה שרשה הראשון בבחי' אור הזרוע לצ"ע במל' כמו בחי' המל' שנק' נשמה כללית שבחי' כתר שבה שדבוק בז"א נק' נשמה יתירה בכלל מטעם וינפש כו' וד"ל. וכאשר מצינו הרבה נשמות גבוהות שהי' שרשם רק מאור הזרוע לצ"ע בלבד כנשמת יוסף שהוא מעלמא דדכורא לבד ע"כ הי' משפיע לשבטים שהן מעלמא דנוק' וכמ"ש במ"א בענין קמה אלומתי כו' וכן בכל דור ביחידי סגולה שנק' צדיק יסוד עולם בבחי' צ"ע כמו נשמת רה"מ סבא וכה"ג שנק' נוני ימא רבא שהוא בעלמא דאתכסיי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא בבחי' המל' וכן נשמת רשב"י שא' עליו בזוהר מאן פני האדון כו' דכר מדוכרניתא כו' שהוא מבחי' דיסוד ז"א שנק' אדון כל הארץ שלמעלה מבחי' אדנ"י כמ"ש מלפני אדון חולי ארץ דאתבסמת נוק' כו' וד"ל: