נד, ב

כמ"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה כו'. וזהו בחי' בנימין צ"ת נפשו קשורה בנפשו ממש שלא הי' בו רק חלק העצמו' דאב ולזה ביקש יוסף לשום עיניו עליו כמ"ש במ"א וד"ל. ובכ"ז יובן תפאר ותרומם כו' כי בחי' רוח כ"ב זהו בחי' רוחא דשביק בגווה שהוא בחי' הרוח שביסוד ז"א הנ"ל שמהגשמתו יבוא ציור חומר הולד והרוח זה תפאר ותרומם זכרך מלכנו פי' בחי' העלאת מ"ן שביסוד דנוק' שנק' זכרך מלכנו שבכח דרוח זה הנק' רוח כ"ב לפאר ולרומם אותו שתוכל להעלות מ"ן תמיד באצי' יותר משהיתה עולה ע"י העלאת מ"ן די' בנים כנ"ל. ומ"ש תפאר ותרומם תפאר היינו מבחי' ת"ת שביסוד ז"א שעשאה כלי וכמ"ש באר חפרוה שרים כרוה כו' ומה שכורתת ברית בתמידות העלאת מ"ן למי שעשאה כלי היינו מ"ש תרומם פי' שתוכל להתרומם תמיד מבי"ע לאצי'. וזהו תרומם זכרך מלכנו והוא ע"י רוח כ"ב רוחא דשביק בה בעלה וד"ל. ונמצא [נשמת] כ"ח בחי' פנימי' האור הזרוע לצ"ע תברך מוחין חדשים למל' למעלה למטה ורוח כ"ב בחי' החיצוני' שבאור הזרוע הנק' רוחא דשביק בה כו' כנ"ל תפאר ותרומם להיות בחי' עליות המל' תמיד שהוא כח המעלה מ"ן במל' תמיד כנ"ל וד"ל: