ורוח כ"ב

נג, ג

(פה) ורוח כ"ב תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד כו'. הנה נשמת כ"ח ורוח כ"ב הכל קאי בבחי' אור הזרוע לצ"ע בחי' יסוד ז"א שכלול כנ"ל ובתחילה א' דנשמת כ"ח תברך לשמך בבחי' מוחין חדשים דמל' מטעם הנ"ל בבחי' נשמה יתירה ואח"כ ורוח כל בשר הנמשך ביסוד ז"א תפאר ותרומם זכרך מלכנו שהוא בחי' יסוד דמל' כו' וביאור הדברים הנה ילה"ק תחילה שיש בבחי' אור ושפע הנמשך מיסוד ז"א ב' מדרגות הא' בבחי' אורות והב' בבחי' הכלי' שנק' צורה וחומר בחי' הנשמה היא בבחי' האור והרוח בבחי' הכלי כמו בכ"מ בנשמ' ורוח דהיינו צורה וחומ' בחי' הנשמה הוא בבחי' צורה דמוחין ורוח במדות כו' (וכמו שמצינו במלאכים שכלולים מחומר וצורה הרי כלולים מרוח ואש כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט כו' אלא שהרוח הוא בבחי' פנימי' וצורה והאש הוא בבחי' חיצונית וחומר לפי שעיקר בחי' המלאכים הוא בבחי' רוח ונפש בלבד כמ"ש בע"ח אבל הנשמות עיקרם בבחי' נשמה ורוח ע"כ בחי' האור והפנימי' הוא הנשמה ובחי' הכלי וחומר החיצונית שלהם הוא הרוח וכמ"ש אכן רוח כו' ונשמות כו') והענין הוא להיות כי אנו רואים בהתהוות המציאות במקבל שהוא בחי' הנוק' כמו כשמצטייר הולד בבטן ט"ח הרי יש בו צורה וחומר במציאות מורגש

נג, ד

(כמוחין שבראש שכוללין חיות כל הגשמות האברי' הנק' אדם פנימי ואדם חיצוני כמ"ש במ"א להיות שתחילת הצורה היא במוח כו') וא"כ בהכרח לומר שכבר קדמו חומר וצורה זו באור ושפע דמשפיע טרם בואו למקבל והוא בחי' טיפת יסוד שהוא כח המוליד בדומה לו מאחר שיש בכח ושורש בטיפה זו מכל מה שעתיד לבא בבטן הנוק' בצורה וחומר (כמו חכ' או כו' כנ"ל), הרי וודאי יש בטיפה זו בבחי' כח ושרש היולי לשניהם לצורה וחומר דהיינו מפני שבטיפה זו יש בחי' פנימי' וחיצוני' חומר וצורה שנק' אור וכלי ומבחי' הפנימי' האור שבה נעשה כח ושרש ההיולי להוליד התפשטות האור והצורה בגילוי אח"כ ומבחי' חיצוני' החומר שבה נעשה כח ושרש להתפשטות החומר שיהי' אח"כ והיינו בחי' נשמה ורוח הכלולי' בכל נשמה בהולד' בצורה וחומר כנ"ל שקדם לזה בשרשם הראשון בכח המולידם שהוא בטיפת יסוד ז"א שנק' אור הזרוע לצדיק כנ"ל שכלול מבחי' צו"ח שהוא בחי' נשמה ורוח שביסוד המשפיע בחי' הנשמ' שבו מקור המוליד לבחי' הצורה בחי' הנש' שבא בציור בבטן המל' ובחי' הרוח שבאור זרוע זה מקור להתפשטו' החומר דנשמות שבבטן המל' (ומ"ש אין הולד נולד אלא מן הברור שבטיפה היינו לענין השליא שנעשה מחיצוני' ופסולת המ"ד ומשם הי' שרש הנפילים כו'). וזהו ענין נשמת כ"ח ורוח כ"ב שניהם באור הזרוע לצדיק בחי' יסוד בחי' נשמת כ"ח הוא בחי' האור והפנימי' ובחי' רוח כ"ב הוא בחי' החיצוני' שבאור זה שממנו נמצא מציאות הנשמה בכלי וחומר בהיותו בבטן המל' דמה שמצטייר הנשמה בכלי הוא בא דוקא מבחי' הרוח שביסוד והוא הנק' רוח כ"ב דהיינו בחי' אופן התפשטות אור הזרוע לצדיק להמשיך לבחי' האוב"כ וחומר דוקא ואך אליהו שא' חי ה' אשר עמדתי כו' דאשתהא בבטן המל' יב"ח שכל המתעכב יותר יותר נקלט ונעשה לו חומר גבוה בבחי' ערך המל' שנק' צ"ת לכך עלה בגופו כו' כמ"ש במ"א ומובן דהתהוות החומר מכח הנוק' דוקא שמציירת הולד ברמ"ח אברים כמ"ש בפי' ומגבעות אשורנו מסט' דאימא אתמתח כו'. הרי גם זה ע"י בחי' ה"ג שבה שקבלה מבחי' הרוח שבטיפת יסוד שנק' רוחא דשביק בה כו' כמשי"ת. ומעתה י"ל הטעם שנק' כ"ב דוקא ומ"ש תפאר ותרומם זכרך מלכנו כו'. דהנה ידוע שבחי' המל' נק' כ"ב שכוללת כל בחי' התהוות חומר הנבראים (כדמיון אשה כי תזריע וילדה דאודם דאשה ממנו בשר וגידין וכל חומר הולד כו' וכן כח הארץ שתוציא הכל בבחי' החומר שלהן דוקא כמו תוצא הארץ נ"ח ותדשא הארץ כו' וגם חומר נפש האדם עפר מן כו' וכמ"ש קץ כ"ב בא כו' שהוא גבו' קשות דנוק' דלפתח חטאת רובץ כו' וכמ"ש בזוהר) וכתי' אל אלקי הרוחות לכ"ב פי' רוחא דכ"ב היינו בחי' רוח דשביק בגווה והוא בחי' רוח של בעלה דשביק בגווה כידוע שאין אשה כורתת ברית אלא

נד, א

למי שעשאה כלי בביאה ראשונה דוקא שהוא בחי' הרוח שביסוד דמשפיע שהמשיך בה ונשאר בה לעורר בה תמיד העלאת מ"ן לבעלה כמ"ש ואל אישך תשוקתך שתשוקת המקבל תמיד אל המשפיע ומאין באה לה תשוקה זאת ה"ז אינו מצ"ע כלל רק מכח אותו רוחא דשביק בגווה בביאה ראשונה שלזה כורתת ברית בתשוקה תמידי' בלי הפסק כלל כ"א הי' עצם התשוקה מכח התעוררות עצמו' המקבל הי' לו הפסק לפרקים אך כאשר כל עיקר עצם תשוקתה אינו אלא מכח רוחא זה דבעלה שביק בגווה שמעורר בה תמיד התשוקה והעלאת מ"ן דאעפ"י דגופו של העלאת מ"נ משלה הי' דאשדי מיין כו' אבל סיבת כח התעוררות מ"ן שלה אינו רק מכח דרוחא זה שנק' כח המעלה מ"ן בתמידות בלי הפסק (וכידוע ביאור ענין זה מענין התשובה דכתי' עד יערה עלינו רוח ממרום דמצד עצם דכנס"י לא הי' מתעורר בתשוב' רק לפרקים רחוקים אך מרוח דמשפיע בכנס"י שנק' רוח ממרום יערה עלינו כו' ליתן כח התעוררות להעלות מ"ן התעוררו' תשובה בגילוי וכמ"ש השיבנו ה' אליך ואז ונשובה התעוררות מעצמנו וזהו הכוונה בברכת השיבנו בש"ע כידוע בענין ב"ק מכרזת בכ"י שובו בנים ובכל חצות לילה בטיש בגדפוהי דתרנגולא כו' שהן בחי' ה"ג דדכורא שמעוררי' לנוק' וכענין כנור תלוי למעלה ממטתו של דוד ורוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו שהן ה"ג דרוחא דשביק כו') וז"ש אש תמיד תוקד לא תכבה מצד ה"ג דדכורא שניתן לה כו' וכן למען יזמרך כבוד ולא ידום וכן אלקים אל דמי לך כו' קרא תדיר בהעלאת מ"ן כו' וזהו והנפש אשר עשו בחרן דאעפ"י שאינו מוליד ביחוד מ"מ ע"י רוחא דשביק בגוה שתמיד מעלה מ"ן הרי בחי' המל' עולה תמיד ובכחה להעלות מ"ן תמיד מבי"ע לאצי' ואעפ"י שלכאורה זהו ודאי יותר נעלה כאשר יוליד תולדות ולד ביחוד דמ"ד ומ"ן משלא נולד מאומה מ"מ הרי מצינו להיפוך ממש שאלקנה א' לחנה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים והבנים הם יחוד מ"ד ומ"ן כמ"ש והי' לבשר א' כו' ואנכי טוב יותר מהם וזהו פלא לכאורה דוודאי הבנים יעלו מ"ן מצד חיבור עצמו' האהבה בהם הרבה יותר אלא ר"ל אנכי בחי' רוחא דשביק בה שהוא מבחי' עצמותו ממש ומה שנולד ממנה ולד אינו רק הסתעפות כח עצמותו ע"כ אנכי טוב לך להעלות מ"ן הרבה יותר מהעלאת מ"ן דיו"ד בנים שאין בהם בחי' עצמיות ממש וגם לבד זה הנה טוב לך שהוא לרומם לבחי' המקבל ע"י הרוחא דשביק בה שנק' אנכי תרומם הרבה יותר מע"י י' בנים וכמ"ש במ"א בענין אם יגאלך טוב יגאל שהוא יסוד יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי מה שאין בכח התולד' דיסוד לגאל כו' כי ע"י רוח עצמו' דבעלה תרומם המל' הרבה יותר משתוליד י' בני' וראי' מלאה ורחל דלאה ילדה ו' בנים ואמרה הפעם יזבלני אישי ורחל מצד רוחא דשביק בה כלתה נפשה ונכללה בו

נד, ב

כמ"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה כו'. וזהו בחי' בנימין צ"ת נפשו קשורה בנפשו ממש שלא הי' בו רק חלק העצמו' דאב ולזה ביקש יוסף לשום עיניו עליו כמ"ש במ"א וד"ל. ובכ"ז יובן תפאר ותרומם כו' כי בחי' רוח כ"ב זהו בחי' רוחא דשביק בגווה שהוא בחי' הרוח שביסוד ז"א הנ"ל שמהגשמתו יבוא ציור חומר הולד והרוח זה תפאר ותרומם זכרך מלכנו פי' בחי' העלאת מ"ן שביסוד דנוק' שנק' זכרך מלכנו שבכח דרוח זה הנק' רוח כ"ב לפאר ולרומם אותו שתוכל להעלות מ"ן תמיד באצי' יותר משהיתה עולה ע"י העלאת מ"ן די' בנים כנ"ל. ומ"ש תפאר ותרומם תפאר היינו מבחי' ת"ת שביסוד ז"א שעשאה כלי וכמ"ש באר חפרוה שרים כרוה כו' ומה שכורתת ברית בתמידות העלאת מ"ן למי שעשאה כלי היינו מ"ש תרומם פי' שתוכל להתרומם תמיד מבי"ע לאצי'. וזהו תרומם זכרך מלכנו והוא ע"י רוח כ"ב רוחא דשביק בה בעלה וד"ל. ונמצא [נשמת] כ"ח בחי' פנימי' האור הזרוע לצ"ע תברך מוחין חדשים למל' למעלה למטה ורוח כ"ב בחי' החיצוני' שבאור הזרוע הנק' רוחא דשביק בה כו' כנ"ל תפאר ותרומם להיות בחי' עליות המל' תמיד שהוא כח המעלה מ"ן במל' תמיד כנ"ל וד"ל: