מן העולם ועד העולם

נד, ב

(פו) מן העולם ועד העולם אתה אל. פי' מן העולם הוא עולם הא"ס עצמו ועד העולם הוא עולם הנאצל שהוא סוף עולם הא"ס אתה אל כו'. והענין הוא כידוע דעולם הנאצל נק' עולם כדוגמא עולם שלנו שכלול מדצח"מ והאדם שבו הוא העיקר ודצ"ח שבו הוא הטפל וכמו כת"ת אדם לשבת בית כך בבחי' האצי' בעולם הנאצל הכל בבחי' אצי' כלול מדצ"ח ובחי' אדם שבו הוא בחי' האדם דאצי' וכמו האדה"ת דעולם העשי' ויש בו בחי' מוחין ומדות לאלקו' המהווה עולם העשי' והאדם כו' כך בדוגמא בבחי' אדם דאצי' בחי' המוחין ומדות שבו הוא לגבי עצמות המאציל שהאציל עולם האצי' כו' וכדוגמא דתפילת האדם דלמטה כך א' דהקב"ה מתפלל ומתעטף בטלית כו'. וכידוע שהקב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' שכלול מע"ס חב"ד וחג"ת כו' והקב"ה יושב ושונה כו' וכה"ג וכ"ז לגבי עצמו' המאציל שהוא עולם הא"ס עצמו דהנה ידוע שיש בחי' ע"ס בעצמות אא"ס ונק' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל (כמשל כחות הנפש הכלולי' בעצם הנפש ממש טרם בואם באו"כ רצון בעצם ושכל [ומדות] בעצם שהם בבחי' היולי עדיין כו' כמ"ש במ"א) ומאחר שגם בא"ס עצמו יש ע"ס אלא שהם בבחי' א"ס כמו חכ' שבא"ס וחסד שבא"ס עד מל' דא"ס א"כ גם שם נק' עולם כדוגמא דעולם העשי' ועולם הנאצל שכלולי' מדצ"ח ובחי' אדם כנ"ל אלא שנק' עולם הא"ס והוא בחי' עלמא דאתכסיי' בכלל סדכ"ס או עלמין סתימין כו' וכה"ג מאחר שהכל הוא בעצמו עדיין רק בחי' מל' דא"ס שבקו"ח שנעשה בחי' כתר דא"ק נק' עלמא דאתגליי' בכלל וגם