מן העולם ועד העולם

נד, ב

(פו) מן העולם ועד העולם אתה אל. פי' מן העולם הוא עולם הא"ס עצמו ועד העולם הוא עולם הנאצל שהוא סוף עולם הא"ס אתה אל כו'. והענין הוא כידוע דעולם הנאצל נק' עולם כדוגמא עולם שלנו שכלול מדצח"מ והאדם שבו הוא העיקר ודצ"ח שבו הוא הטפל וכמו כת"ת אדם לשבת בית כך בבחי' האצי' בעולם הנאצל הכל בבחי' אצי' כלול מדצ"ח ובחי' אדם שבו הוא בחי' האדם דאצי' וכמו האדה"ת דעולם העשי' ויש בו בחי' מוחין ומדות לאלקו' המהווה עולם העשי' והאדם כו' כך בדוגמא בבחי' אדם דאצי' בחי' המוחין ומדות שבו הוא לגבי עצמות המאציל שהאציל עולם האצי' כו' וכדוגמא דתפילת האדם דלמטה כך א' דהקב"ה מתפלל ומתעטף בטלית כו'. וכידוע שהקב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' שכלול מע"ס חב"ד וחג"ת כו' והקב"ה יושב ושונה כו' וכה"ג וכ"ז לגבי עצמו' המאציל שהוא עולם הא"ס עצמו דהנה ידוע שיש בחי' ע"ס בעצמות אא"ס ונק' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל (כמשל כחות הנפש הכלולי' בעצם הנפש ממש טרם בואם באו"כ רצון בעצם ושכל [ומדות] בעצם שהם בבחי' היולי עדיין כו' כמ"ש במ"א) ומאחר שגם בא"ס עצמו יש ע"ס אלא שהם בבחי' א"ס כמו חכ' שבא"ס וחסד שבא"ס עד מל' דא"ס א"כ גם שם נק' עולם כדוגמא דעולם העשי' ועולם הנאצל שכלולי' מדצ"ח ובחי' אדם כנ"ל אלא שנק' עולם הא"ס והוא בחי' עלמא דאתכסיי' בכלל סדכ"ס או עלמין סתימין כו' וכה"ג מאחר שהכל הוא בעצמו עדיין רק בחי' מל' דא"ס שבקו"ח שנעשה בחי' כתר דא"ק נק' עלמא דאתגליי' בכלל וגם

נד, ג

שם עדיין נחשב מבחי' העלם העצמו' להיותו בחי' הרצון הק' שעדיין לא בא לגילוי כו' ונק' מחה"ק כידוע רק מבחי' נה"י דא"ק ולמטה מתחיל כללות דכל השתלשלות דאבי"ע וכידוע דכל השתלשלות דאבי"ע אינו מלביש רק לנה"י דא"ק כו' כי ממל' דא"ק נעשה כתר לע"י וא"א כמ"ש בשער הכללי' בקיצור ע"ש. והנה לפי סדר ההשתלשלות בכלל הרי עולם הא"ס עצמו הוא בחי' מקור הראשון לכל ההשתלשלו' דקו"ח כו' וסוף עולם הא"ס הוא בסיום הקו בבחי' עול' הנאצל שנק' עולם האחרון דכמו שעולם דאצי' הוא מקור הראשון להשתלשלו' עולם הנפרד בי"ע עד עולם העשי' ובחי' יסוד ז"א משפיע למל' דאצי' להשפיע מקור חיות דבי"ע כידוע כך בחי' יסוד דא"ק שהוא מעולם הא"ס שבבחי' עצמי' עדיין משפיע למל' דא"ק להיות כתר ומקור לע"י וא"א שהן שרשי עולם הנאצל כידוע דנה"י דא"ק מתלבשי' באו"א כו' ומאו"א נמשך מוחין לז"א שנק' אדם דאצי' כו' וד"ל. וזהו מן העולם ועה"ע מעולם דא"ס עצמו ששם הכל בבחי' עלמין סתימין בהעלם העצמו' כנ"ל עה"ע הנאצל היותר אחרון בהשתלשלות דקו כו' ששם בחי' עלמין דאתגליין באו"כ המגבילים האור אתה אל פי' הכל הוא בבחי' א"ס עצמו עדיין משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי שבאצי' חד כידוע וזהו אתה אל בחי' הח' מקור החכ' כי חסד אל כו' דאל נהירו דחכ' כמ"ש החכ' מאין תמצא מבחי' רב חסד כו' והיינו אותו בחי' חפץ חסד שבעצמותו שמחמתו עלה ברצוה"פ להאציל כו' שנק' רצו"פ זה שבעצמו' א"ס בחי' כתר שבחכ' דא"ס הוא היורד ומשתלשל עד סוף עולם הנאצל בחסדי' שביסוד ז"א שמשפיע למל' דאצי' שהוא ג"כ מצד עצם טבע הטוב להטיב וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והוכן בחסד כסא ומשום דאיהו עצמותו ממש וחיוהי וגרמוהי כו' אורות הנאצלים מעצמותו כו' עד סוף עולם האצי' כולא חד בבחי' א"ס ע"כ מעולם העצמו' דא"ס עד עולם האחרון שבסוף אצי' אתה אל בלי שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי וכ"ז הוא רק באצי' דוקא שלא נפסק שם הארת הקו אבל מאצי' לבריאה המסך מפסיק רק ע"י שמל' דאצי' מתלבש בבי"ע עד מל' דמל' דעשי' יש הארת מל' דא"ס שבקו כמשי"ת בסמוך בעז"ה וד"ל. ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל כו'. עד אין לנו מלך אלא אתה. פי' כידוע בפי' ראו כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וכן ומבלעדי אין אלקים כו' דקאי בבחי' מל' דא"ס עצמו שנק' אני ראשון שהוא בבחי' מחה"ק דאנא אמלוך כשעמ"ח זו ברצה"פ שבעצמותו ממש כמ"ש [במ"א] ואני אחרון הוא במל' דמל' דעשי' בבחי' מל' דעולם הגלגל היותר אחרון שאין למטה הימנו כו'. ואני אני הוא לא שניתי שאין חילוקי מדריגות בזה כלל משום דאצי' ועשי' שוין קמי' עצמותו ממש וסוף מעשה עלה במח' הקדומה כו' ע"כ אני אני הוא ממש כמו נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' שמחמת זה עבמ"ח ברצוה"פ שבעצמותו ממש

נד, ד

אנא אמלוך כו' כמ"ש במ"א וזהו ומבלעדי אין אלקים דמל' מל' דא"ס מכ"ע דאבי"ע (ואעפ"י שהארת עצם הקו אינו מאיר בבי"ע אבל ע"י התלבשות דמל' דאצי' בכתר עד מל' דמל' דעשי' יש חיבור למל' דא"ס במל' דעשי' ועוד אפשר דמל' דא"ס שלפני הקו מאיר גם בסופו דכל דרגין במל' דעשי' מטעם הנ"ל אעפ"י שאין אור הקו שם). וזהו פי' ומבלעדיך אין לנו מלך פי' מבלעדי מל' דא"ס אין לנו מלך כמ"ש אין אלקים כו' משום דמלכותך מל' כ"ע מטעם הנ"ל. וגם בסוף כל דרגין דעשי' אין לנו מלך מבלעדיך (ויותר נכון לפרש בהיפוך דגם מל' דא"ס אין לנו מלך מבלעדיך בעצמות רצונך כמ"ש לך ה' הממלכה כו' וכידוע בענין אמרו לפני מלכיות בר"ה דצריך לעורר מחדש לרצוה"פ לעלות במח' אנא אמלוך כו') גואל ומושיע כי גואל הוא בחי' יסוד ז"א כידוע בפי' אם יגאלך טוב יגאל כו' ובתחילה א' מלך שהיא בחי' המל' ששרשה ג"כ ממקורא דכולא כנ"ל. ועתה מדבר גם בבחי' יסוד שהוא המשפיע למל' שנק' גואל וכידוע בענין סמיכת גאולה לתפילה הנה גם בו א' שמבלעדי אין לנו גואל משום דעיקר כח הגאולה דגואל זה ג"כ ממקור הראשון בא והוא מבחי' יסוד דמל' דא"ס שהרי א' אם יגאלך טוב יגאל טוב זה יסוד וא"ל יגאל מפני שאין בחי' החס' שביסו' מספיקין לגאל וגאלתיך אנכי מי שאנכי שהוא בחי' הכ' שבמל' דא"ס וכמ"ש בש"ע ומביא גואל לב"ב כו' וד"ל. ומ"ש גואל ומושיע הוא בחי' החס' שביסוד הנק' גואל וכמ"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל כידוע דבחי' היסוד כלול מריבוי החס' מאוד והוא מכללות כל החס' שבכל האורות העליונים מרכ"ד ועד סוף הכל מאחר שבחי' יסוד הוא המביא הכל לידי השפעה מגבוה לנמוך א"כ בהכרח שכלול מכללות כל בחי' החס' שיש בפרט שבכל מדה וספי' עד חפץ חסד העצמו' ממש כו' וד"ל: