וה' הנה לא ינום

נה, ג

(פח) וה' הנה לא ינום ולא ישן המעורר ישינים כו' הנה ילה"ק תחילה בשרש ענין השינה שהוא הנק' דורמיטא כידוע והוא בחי' הסתלקות המוחין כו'. ובה"ד ידוע עד"מ בשעת השינה אנו רואים שאור השכל שבכלי המוח מסתלקים ונעלמים והעינים נסגרו' משום דעינים שרשם במוח הראש וכאשר תגבר על האדם אונס שינה זהו בא מצד כלי המוח שהוא הקרום החופה עליו שתכבד בכלי המוח ההבלים והאידים שעולים שם מן המאכלים או מחלישת כלי המוח להכיל כו' או השכל והעיון היותר מכפי יוכל שאת או כאשר יטרד בכלי מוחו הרבה יותר מכפי יוכל שאת או מרוב יגיעה וטרחה רבה ירדם בשינה שהוא הסתלקות הצורה השכלי' מכלי המוחין עד שלא ישיב ולא יענה לקוראיו וגם אם [יניעוהו] לא ירגיש

נה, ד

גם בזבובי' וכיוצא שהולכים על פניו לא ירגיש (ויש בזה חילוקי מדריגות הרבה שיוכל להיו' שלא ירגיש גם בצער וכאב והוא הנק' תרדמה כמשי"ת בסמוך) ולא אור השכל בלבד נסתלק אלא גם המח' והרהור ולא נשאר רק כח המדמה בחינת אחרונה שבמח' (וגם הוא כוזב כדמיונות החלומות). והנה אנו רואים שגם באור השכל דמוחין שבראש שהמה באין ונמשכים במדות שבלב להחיותם כידוע גם הם בהסתלקות במדות שבלב בשעת שינה וגם מגוף המדות שבלב באהוי"ר וכה"ג נסתלקו בשעת שינה ולא נשאר מהן רק בחי' קיסטא דחיותא שהוא בחי' הקטנות שברוח החיים הדופק בלב שהוא רק מחיצוני' האור וחיות שבלב בהקיץ כידוע שאינו בא רק בשביל כח התנועה שבאיבריו וגם כח הרגשה שהוא לא נסתלק בשינה (רק תנועה חיצוני' והרגשה נגלי' לא יש בשינה רק בהעלם) אמנם הנה כ"ז אינו בחי' הסתלקות גמורה שא"כ אינו נק' חי אלא חי הוא ממש כמו בהקיץ רק שכל כחותיו הפנימי' כאור הרצון ואור השכל והמדות עלו בבחי' התכללות בעצם נפשו ושורים עליו בהעלם והמה בכחם לגמרי רק שאינם בגילוי שהרי מיד שיקיצוהו יאיר אור השכל במוח והמדות בלב במציאות' הראשון כמו שהי' רק בשינה שורים כולם בהעלם ולא בהסתלקות כלל אדרבא ישנם במציאות כמו שהן כו' וכמ"ש במ"א בפי' אני ישינה בגלותא וכך יובן הדוגמא למעלה באדה"ע דאצי' דאעפ"י שאין לו גוף ולא דמות הגוף כו' אבל דברה תורה בלשון בנ"א כו' שנמשל בבחי' אדם וכתי' בו עורה למה תישן כו' וכן ויקץ כישן כו' וכה"ג בחי' שינה זו הוא בחי' הסתלקות המוחין באדם דאצי' שנק' דורמיטא דהיינו מפני שמוחין דאו"א חו"ב דאצי' שמאירים במדות שנק' ז"א גם הם נסתלקו מכלי המוח שהוא מוח החכ' ומוח הבינה וכה"ג וכנ"ל במשל השינה שנסתלקו צורת אור השכל מכלי המוח כו' וממילא גם במוחין המצומצמים שבלב יש הסתלקות וגם בגוף המדות דז"א יש הסתלקות כל הפנימי' שלהן ולא נשאר רק בחי' הקטנות שבהן שהוא בחי' נפש ונק' קסטא דחיותא שזהו רק בחי' היותר חיצוני' להיו' מקור להנהגות העולמו' שמקבלים מבחי' קטנות המדות שהוא רק מבחי' נפש דרוח החיים שבלב שהוא המתפשט בכח המעשה והתנועה בלבד כמ"ש במ"א באריכות וד"ל. וכ"ז בימי הגלות דוקא שאז אין שפע העולמות מקבלי' רק מבחי' קטנות המדות שבבחי' נפש כנ"ל משום דבגלותא קוב"ה שהוא בחי' ז"א אסתלק לעילא [לעילא] פי' בבחי' הסתלקות המוחין שנק' דורמיטא והוא בחי' שינה כי הגלות נק' שינה כמו בשוב ה' כו' היינו כחולמים כו' וכן ויקץ כישן כו' והיינו הסתלקות המוחין דהיינו לעילא בבחי' הכתר ולעילא לעילא דגם הכתר דחו"ב אסתלק בעצמו כו' וכמ"ש אלכה ואשובה אל מקומי כענין הן הן גבורותיו גוים מרקדים בהיכלו והוא שותק

נו, א

כו' לפי שבזה"ג הוא בבחי' שינה ודורמיטא כו' וכמו עד"מ שלא ירגיש הישן בזבוב שעל פניו וכה"ג וכשיקיץ יאירו המוחין במדות ויכול להקפיד על הזבוב שבקצה הבית וכך כתי' וידע אלקים שהרגיש בצרתם כמ"ש ויקץ כישן כו' וכן עורה למה תישן כו' והיינו כמשל הנ"ל שזהו מפני שלא נתבררו רפ"ח ניצוצי' מהיכלות דנוגה ומעורבים זהו כמשל השינה שאז נתעכל המאכל וכמ"ש במ"א בפי' ותקם בעוד לילה דוקא שהוא הגלות ותתן טר"ף רפ"ח עם הכולל כו'). אך הנה כ"ז דוקא בבחי' ז"א דאצי' שנמשך לו מאו"א ויתכן בחב"ד שלו בחי' שינה ודורמיטא שהוא הסתלקו' המוחין ממדות מצד הסתלקו' מוחין דחו"ב כו' מצד קרומא דחפי' על מוחא כו' וכנ"ל אבל בבחי' א"א וע"י שהוא בחי' הכתר בכלל בבחי' מו"ס דא"א לא שייך שם בחי' שינה ודורמיטא שהוא הסתלקו' המוחין כלל להיותו למעלה מבחי' המוחין דאו"א ונק' מו"ס דלית קרומא דחפי' כו' ונק' קרומא דאוירא כו' שנחשב מז"ת דגלגלתא כמ"ש במ"א שהוא הקרום הדבוק לגולגלת והוא חלל סתום שלמעלה מכלי המוחין שהן בחי' או"כ חומר וצורה כמוח החכ' קר ולח ומוח בינה חם ויבש וכה"ג שם שייך בחי' שינה שהוא הסתלקות האור והצורה מן החומר לפי שאין חומר המוחין מוכני' לקבל הצורה השכליי' כו' כמו מכל אונס שינה שבא רק מצד כלי המוחין או מצד יגיעה או מצד אידי המאכל או חלישת כנ"ל. אבל בבחי' מו"ס שהוא בחלל הריקן שלמעלה מקרום המוח כו' אינו בא בחומר כלל וכלל כי שם הוא עצם כח המשכיל ההיולי שממנו מקור כל מוצא ההשכלות ע"כ לא שייך בו שינה כלל רק שבהקיץ מאיר מהעלם כח המשכיל לגילוי אור בכלי המוחין ובשינה אינו מאיר ומתפשט למטה אבל בעצם כח ההעלם שבו לא שייך בו הסתלקות ושינוי כלל (מאחר שנק' שכל מופלא או שכל הנעלם מכל רעיון כידוע) וכידוע דאור אבא דאצי' אינו מקבל רק מחיצוני' ומותרו' דא"א ע"י מזל ונוצר כו' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא מאין דח"ס דא"א (שהוא כח המשכיל ההיולי הנ"ל כמ"ש במ"א בענין סבא דעתי' סתים כו') ולזאת לא יפול לו שינה ודורמיטא כלל אדרבה תמיד יאיר אורו העצמי' בלי שינוי והסתלקו' לעולם ועז"נ וה' הנה לא ינום ולא ישן כו'. שאין בחי' שינה והסתלקות המוחין לעולם ובו אין הפרש לזמן בהמ"ק לזה"ג כלל לא ינום ולא ישן בגלותא ג"כ שומר ישראל בעינא פקיחא דלא נאים כלל (כי מה שעינים נסגרים בשינה משום דשרשם בכלי המוחין דלובן שבעין שרשו במוח שבראשו עצמו כו') וכמ"ש בע"ח דשרש העינים בנו"ה דאבא ולכך נק' החכמים עיני העדה כידוע דראי' אור החכ' מתלבש בראי' בעין (ובזקן שמוחו חלש עיניו כהות אבל משה שרשו בפנימי' מקור החכ' לא כהתה עינו כו') אך בבחי' מו"ס שלמעלה מכלי המוחין כנ"ל שם אין שרש לעינים ותרין עיינין אתהדרין לחד ונק' עינא פקיחא דלא נאים כלל שלא נסגר כלל כי הסגירה דעיינין

נו, ב

הוא ע"י הגבינין דמכסין על עיינין ושם לית לגבינין דמכסין כו' אלא תמיד פתוח ולכך נק' עינא פקיחא בפתיחה תמידי כמו פקח עיניך חסר כתי' וכמ"ש במ"א וכן בראי' דעיני דחכ' נא' יהי' עיניך פקוחות שזה ביקש שלמה שיהי' השגחתו עינא פקיחא גם בעיני' דחו"ב וכמ"ש עיני ה' אלקיך בה כו' והיו עיני ולבי שם כו' ומ"ש קוב"ה בגלותא בבחי' שינה היינו רק בבחי' ז"א שמוחין דאו"א מלובשים בו ולפעמים הן בבחי' הסתלקות כמו בגלותא דגבינין מכסין כו' אבל בא"א וע"י בבחי' מו"ס אין הפרש בין זמן בהמ"ק לזה"ג דלעולם לא ינום ולא ישן שומר ישראל והיינו ההשגחה בעינא פקיחא דלא נאים כלל שנחשב מז"ת דגלגלתא דא"א וע"ז אנו מבקשים פקח עיניך כו' וזה קאי בבחי' עצמות אא"ס שבפנימי' א"א וע"י שלמע' מכל ההשתלשלו' דע"ס שישגיח בבחי' עינא פקיחא כו' וכמו הנה עין ה' אל יריאיו עין א' שהוא בחי' עינא פקיחא הנ"ל דהיינו רק טוב וחסד בלי דין כלל כמ"ש אך טוב לישראל ונק' טוב עין כו' דתרין עיינין אתהדרו לחד (וכמ"ש במ"א בענין ארדה נא ואראה דאשכחן ראי' לטב כו' שהוא בחי' ב' עיינין חו"ב כו'):

(פט) וזהו וה' הנה לא ינום ולא יישן כו' שבשבת הוא עלי' העולמו' בכלל ועולה שרש המוחין דחו"ב במו"ס דא"א וע"י שאין שם בחי' שינה ודורמיטא כלל לפי שפנימי' אבא הוא בפנימי' דא"א וע"י כידוע עכ"א וה' כו' והוא בשרש שם ה' דחכ' כמו שהוא בבחי' אין דכתר כו' (ששם א' וכי יש שינה לפני המקום כו' ומ"ש עורה למה תישן כו' וכה"ג זהו בגלות דוקא). אך הנה י"ל מעתה מ"ש המעורר ישנים ומקיץ נרדמים כו' דהיינו מלבד שבעצמו הוא מושלל מכל בחי' שינה בהסתלקו' המוחין מטעם הנ"ל אלא נוסף בו מעלה ומדריגה עוד שהוא המעורר גם ישנים שכבר הם בבחי' הסתלקו' המוחין הנק' דורמיטא לעורר אותם מן השינה ולהאיר בהם אור המוחין שיהי' נעורי' כמו ויקץ כישן כו' עורה למה כו'. וכמארז"ל יוחנן כה"ג ביטל המעוררים שהיו אומרי' עורה למה תישן שזהו על ידי התעוררו' מלמטה שיעוררו לה' מן השינה באתדל"ת דוקא. ואמנם מ"ש המעורר את הישנים הוא על ידי התעוררו' העליונים שהוא בבחי' פנימי' א"א כו' שעליו א' וה' לא ינום כו' הוא גם כן המעורר לישנים שהן בחי' מוחין דאו"א שבז"א שהן בהסתלקו' המוחין בגלותא כו' וד"ל ומה שיש בכחו לעורר הישנים בגלותא כו' כי גם מה שיוחנן כה"ג ביטל המעוררים מלמטה בהעלאת מ"ן שא' עורה למה תישן כו' היינו כמ"ש למעלה לפי שבזמן בהמ"ק הי' מאיר מבחי' עינא פקיחא דלא נאים כו' וא"צ להתעוררות שיעוררו לישנים ממטה כי הוא המעורר לישנים והוא מטעם המבואר במ"א שיש בקרבנות ב' דברים א' הקרבת עצם הקרבן שנק' בלשון

נו, ג

אכילה אכילת מזבח ואכילת אדם וכמ"ש האכל יאכל כו' כידוע וכתי' את קרבני לחמי וכן כי את לחם אלקיך הוא מקריב וכה"ג ובהקטר חלבים ואברים נק' ריח ניחוח כו' בבחי' ריח שלמעלה מן המאכל וגם במאכל דקרבן הנה נבדל כל סיג ופסולת ואינו עולה רק המובחר כו' שאין מזה אידים גסים לגרום בחי' שינה והעיקר הוא בחי' ריח דקרבן שהוא כמו ריח המשיב את הנפש שהנשמה נהנית ולא הגוף כלל וכמ"ש במ"א בענין ישימו קטורה באפיך דלכך הקטורת גבוה מכל הקרבנות כו' והוא כח המעורר את הישינים מפני שמגיע בעצם כח המשכיל הנק' ח"ס תוס' כח ואור בגבו' גדולה עד שבכחו להשיב עצם הנפש עצמו גם בעת השינה שיתעורר ותשוב רוחו אליו אחרי הסתלקות שלה בבחי' ההעלם כו' והוא מבחי' יחידה שבנפש שלמעלה מח"ס שהוא בבחי' חי' וכמ"ש במ"א באריכות בענין ב' נקבי החוטם א' בעלי' וא' בירידה והריח עולה באף וחוזר ונמשך מחיי דחיין בחד נוקבי כו' וזהו ותהלתי אחטם לבעל החוטם כו' וזהו ניחוחי נחות דרגא כמ"ש בזוהר ע"פ וירח ה' כו' ולכך ביטל המעוררים וד"ל. ויובן זה ממה שאנו רואים בסיבת הרהורי תשובה בכ"י ובפרט בר"ה ויוכ"פ דהיינו כמו שמעוררים מן השינה וכמ"ש בזוהר בענין הכרוזים שבכל חצות לילה דבטש בגדפוהי כו' הקיצו כו' וב"ק מכרזת בכ"י כו' שזהו בא מצד תגבורת כח דבחי' יחידה שבנפש האלקי' שמתעוררים רצון לרצון הגם שכבר הי' הרצון בהעלם ושינה וכמ"ש אני ישינה בגלותא קול דודי דופק כו' וכמ"ש במ"א וכמו"כ יובן גם כן לפי שבשבת בו שבת וינפש שבא אל עצמותו ממש שנקרא חיי דחיין הרי משם נמשך כח ועוז דגבו' דע"י בבחי' פנימי' ח"ס דא"א לעורר גם הישנים שהם בחי' מוחין דאו"א שבז"א כנ"ל וד"ל. ומ"ש בכפל הענין המעורר ישינים והמקיץ נרדמים כו' הענין הוא להיות שיש כמה מדריגו' חלוקות בענין השינה כמו בגלות כנס"י שהשכינה בגלות כתי' אני ישינה ולבי ער כו' וכן כתי' ויקץ כישן כו' שאין בשינה בחי' הסתלקו' המוחין כ"כ וראי' מגלות מצרים דכתי' וישמע אלקים את נאקתם כו' מן העבודה וירא כו' וידע אלקים וכן בכל גלות בצוק העיתים בכל צרתם לו צר ויושיעם כו' והיינו כמשל הנ"ל שגם בשינה אין הסתלקות לגמרי אלא רק הכחות הפנימי' המה בהעלם ומיד שיקיצוהו יאירו כולם בשלימות ויש שאין השינה חזקה כ"כ וניעור משינתו בנקל כמו בקריאה בעלמא וכה"ג. והרי ארז"ל דומה דודי לצבי מה צבי ישן בעינו א' וניעור בעין א' כו' הרי אין השינה רק בעין א' ובעין הב' משגיח כו' לפי שמאיר בז"א פו"ע אא"ס שבפנימי' א"א שאין שם בחי' שינה כלל שמשם מעורר את הישיני' בעין א' כו' וכמ"ש במ"א וכנ"ל בפי' הזוהר באילותי לעזרתי חושה מה צבי ואיל לבתר דמרחקי מיד אהדרי לאתריי' דשבקי' כשקוראין לו מלמטה כמו ותעל שועתם כו' וכה"ג שז"ש מה צבי כשבורח מחזיר ראשו

נו, ד

לאחוריו כו' והנה כאשר אין בשינה הסתלקות המוחין למעלה כ"כ אז בקל יותר לעורר השינה מלמעלה מבחי' עינא פקיחא המעורר ישינים כנ"ל או מלמטה בהעלאת מ"ן בצעקה כמו ותעל שועתם אל האלקים וישמע כו' (או גם בלא צעקה ושועה כשמשגיח בעינא פקיחא בעת צרתם לו צר כו' ומעורר את הישינים כידוע בענין נס דאחשורוש בלילה ההוא נדדה שנת המלך למעלה כו') אך כשהשינה חזקה ביותר כמו התרדמה למטה שהוא ענין שינה חזקה ביותר שהוא הסתלקות המוחין הפנימי' ביותר עד שלא ירגיש בכאב וצער כמו תרדמה שנפל על אדה"ר ולקח א' מצלעותיו כו' ולא הרגיש וכמו תרדמה שנפל על אברם כו' וכדוגמא זאת למעלה בבחי' אדה"ע דאצי' כמו בר"ה שאז ענין הנסירה לקח א' מצלעותיו לבנות בנין הנוק' כידוע שצריך לזה בחי' תרדמה שזהו הנק' דורמיטא כידוע וכה"ג יוכל להיות לפרקים בזו"נ בחי' תרדמה שהוא בחי' הסתלקות המוחין והמדות עז"א שהוא מקיץ נרדמים שגם בחי' נרדמים הוא מקיץ אותם לעוררם מתרדמה שלהם כמ"ש בזוהר בעובדא דיונה שא"ל רב החובל מה לך נרדם קום קרא כו' וכדוגמא דחוני המעגל שישן ע' שנין בב"א שהוא בחי' שינה חזקה כתרדמה והי' זה לאות על בחי' גלות השכינה שעז"א היינו כחולמים ותחלימנו ותחיינו שכל משך הגלות נק' חלום וכמ"ש במ"א בענין יוסף פותר חלומות אותיות תופ"ר שהוא בחי' מלך הח' הדר שרש התיקון של הבירורי' שבזה"ג שנק' שינה כמו שהי' יוסף מלך על מצרים ועל כל אוה"ע ובירר הכל כמ"ש במ"א שזהו בכ"ד ודור צ"ע בגלות כו' וזהו המעורר ישנים והמקיץ נרדמים ישנים בבחי' מוחי' דאו"א נרדמים בבחי' זו"נ וד"ל. והמשיח אלמים פי' אלמים היינו כמ"ש נאלמתי דומי' והוא בחי' אלם מאלקים כידוע דאלקים הוא בחי' המל' שמחי' כל העולמות בצירופי אותיות הדיבור דע"מ ואלקים יש בו ק"ך צירופים כידוע וע"ב צירופים הן דבחי' הקדושה בלבד ואין לס"א יניקה שם כלל אך במ"ח צירופים דאלקים יש יניקה לס"א מבחי' אחוריים דאחורים ונק' אלקים אחרים ונק' אדמת בני חם כידוע וזהו פלג אלקים שנפלג שם אלקים והיינו כשנחלק למ"י אל"ה או אל"ה מ"י הרי א' מי ברא אלה כו' אין לעובדי כוכבים יניקה כלל אך כשנחלק אל"ם מן ה"י הרי אותיו' די"ה הוא בבחי' הפירוד מהם ואין בחי' המוחין שבדיבור מאיר שם כלל נאמר נאלמת דומי' דום י"ה כו' בבחי' אלם שהוא תכלית הקטנות שבדיבור והוא מפני רוב יניקת החיצוני' ממ"ח צירופים האחרונים ביותר מכפי מדתם מאחוריים דאחוריים כו' אבל כשמחלק מ"י מאל"ה הרי א' מי ברא אלה אין לפירוד דקליפה יניקה רק כפי מדתה באחוריי' דמ"ח צירופים רק כשמתגבר יניקת החיצוני' ומקבלים גם מבחי' ע"ב צירופים דקדושה כמו הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים כו' (כמראה

נז, א

המרכבה דזכרי' בסוסי' שחורים ואדומים כו' שהן התלבשות השכינה בנוגה דעשי' ויצי' שנק' סוסי' כו') וכמ"ש מלך אלקים על גוים ונק' מלך הגוים כו' אז בחי' המל' נק' אלם כמ"ש נאלמתי דומי' וכן כרחל לפני גוזזיה נאלמה וכה"ג וכמארז"ל ע"פ מי כמוך באלים אין כמוך באלמים עכו"ם מרקדי' בהיכלו והוא שותק כאלם לא יפתח פיו כו' וכ"ז מצד תגבו' יניקת החיצוני' גם מע"ב צירופים דאלקים דקדושה והיינו עכו"ם מרקדים בהיכלו בהיכל ק"ק דעשי' וכמ"ש בתיקון חצות אלקים באו גוים כו' טמאו את היכל קדשך כו' עד היסוד בה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל: