המעורר ישנים

נז, א

(צ) ולהבין בתוס' ביאור בענין אלם מאלקים שז"ש נאלמתי כו'. הנה י"ל מ"ש במ"א בענין כרחל לפני גוזזיה נאלמה דפי' גוזזיה הוא בחי' השערות דנוק' שנק' שער באשה ערוה להיות כי עיקר יניקת החיצוני' רק מבחי' שערות דנוק' שלזה נאמר ביפ"ת וגלחה א"ר ועשתה את צפרניה כמ"ש בזוהר ע"פ מטתו שלשלמה כו' דבשערה' וטופרה' אחידן כו' להיות כי השערות יוצאין מבחי' מותרות דמותרות (מאודם דנוק' שממנו פסולת היותר גס בא בשערות וצפרנים מפסולת דדכורא) דהיינו כמו מחום החיצוני שמזיק לגוף שיוצא בזיעה מנקבי הזיעה מנקבי' הללו צומחי' השערות. והענין יובן בבחי' הדבור שכ"ז שהארת המוחין באים בצירופי אותיות הרי נא' ימותו ולא בחכ' וכתי' וכבודי לאחר לא אתן שגם בחי' המוחין דקטנות ביותר שבא בצירופי' היותר אחרונים בצמצום כמו באותיות הטבע בגי' אלקים ששם אור האלקי' דמל' מסתתר בתכלית הסתר מ"מ מאחר שכולם בחכ' עשית הרי אור החכ' דמל' דאצי' בא ומאיר גם בצירופי' דמל' דמל' דעשי' בעולם הגלגלים שלנו שאין בהם עדיין רע גמור משום שנאמר וכבודי לאחר לא אתן כו' כבודי ל"ב נ"ח דמל' שמצומצם במל' דמל' דעשי' אין משם יניקה לחיצוני' שנק' רע גמור. וכמ"ש לא יגורך רע שהרי הגלגלים משתחוים כו' וכל חלקי דצ"ח הטהורים עולין ע"ג המזבח (וגם מקבלי' גרים מעובדי כוכבי' כו') רק בבחי' אחוריים דאחוריים שבאותיות הדבור הוא כמו בחי' השערות שיוצאים מנקבי הזיעה שהוא הפסולת המזיק והיינו בין צירוף לצרוף שאין שם אור דחכ' כלל כמו נקבי העור כו' משם מקבלים החיצוני' והוא ג"כ ענין אלם דאלקים דקטנות להיות שכ"ז שמגיע לשם הארת המוחין שבדבור הגם שהוא בתכלית הקטנות וכמו באותיות וצירופים שמהווה עולם הגלגלים שלנו ממל' דמל' דעשי' שבט' כלים החיצוני' הרי נאמר בדבר ה' כו' וברוח פיו כל צבאם שהן השמים והארץ הגשמי' וכ"צ ממש לא נק' זה יניקה לחיצוני' שהן בבחי' רע גמור דנוגה וכמארז"ל וכי בשביל שוטים שקלקלו לעבוד לשמש וירח כו' כנ"ל מאחר שכולם בחכ' עשית כו' אך הע"ש

נז, ב

שבבחי' רע דנוגה דעשי' כמו שרש הז"מ רעות דתאוות ורציחה כשרו של עשו כו' שיודעים ריבונם ומכוונים למרוד כו' זהו הנק' רע דנוג"ה שא"א שיקבלו מבחי' המוחין שבדיבור העליון שבא בצירופים כו' רק מתמצית ופסולת שיצא בין צירוף לצירוף משום שנא' וכבודי לאחר ממש לא אתן כו' והיינו ג"כ ענין אלם מאלקים דמי אלה היינו כשיש הארת המוחין בדיבור דמל' גם עד צמצום היותר אחרון כמו מי ברא אלה דהיינו צבא השמים והארץ הגשמי' כו' אבל בחי' אלם היינו כשנפסק אור החכ' בדיבור לגמרי שאז הוא בבחי' אלם וזהו נאלמתי דומי' כו' (וכידוע "נאלמתי "דומי' "החשתי ר"ת נדה שהן ה' דמים טמאים דנוק' שמקבלים החיצוני' יניקה משם כו' וכמ"ש לפתח חטאת רובץ כו') וזהו ג"כ משארז"ל אין כמוך באלמים שזהו כשעכו"ם מרקדי' בהיכלו כשחצוני' מקבלי' תוס' יניקה מהיכלו דהיינו גם מבחי' עצם החכ' שבדיבור ולא בגילוי שהרי נא' וכבודי לאחר לא אתן רק בסוד גלות בהעלם כו' אבל הן הן גבורותיו שעכו"ם מרקדים בהיכלו והוא שותק שעז"א אין כמוך באלמים כו' לפי שזהו הנק' א"א מאריך אף לרשעים כו' שנא' טוב א"א מגבור שאין גבורה גדולה יותר מזו למשול ברוחו שלא יקפיד ויקצוף על שונאיו הרשעי' שמרקדים בהיכלו כמשל הסובל סבלנות גדולה כששונאו הבזוי מאוד בערך מדבר גבוה ומעיז פניו לשלוח ברעה פיו ולשונו כו' ולא עוד אלא שבהיכלו מרקד כו' שאין לך גבו' מכל גבו' מגיע לגבו' הסבלנות דמדת א"א לכך אמר טוב א"א מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר לפי שבזה מנצח הכל יותר מגבור בגבורתו לכך אמר אשר שלט האדם בליעל באדם דקדושה לרע לו דוקא וזהו אין כמוך באלמים לסבול ולשתוק מה שעכו"ם מרקדין בהיכלו בגלות השכינה שנאמר טמאו את היכל קדשך. (וכמו ר"ע שחק שראה שועל יוצא מבית ק"ק ואמר אם לעוברי רצונו כו' והן הן גבו') לנצח בשתיקה זו דוקא וכמ"ש טוב א"א כו' במה שמאריך אף לרשעים כדי להאבידם בזה. וכמ"ש בפרוח רשעים כו' להשמדם כו' ונמצא שמ"ש נאלמתי כו' שזהו כענין אין כמוך באלמים הנ"ל ה"ז בא דוקא מתכלית הגדלות דמוחין כידוע דכל מה שבחי' הגדלות דמוחין ביותר יותר יוכל לסבול ההיפוך ולא יכעוס וישתוק יותר וכל שאין המוחין בגדלות כ"כ לא יוכל לשתוק ולסבול כ"כ כו' שזהו בחי' א"א שבמקור הגדלות דחכ' נקרא בחי' גבורה דע"י שבח"ס וזהו הן הן גבורותיו והיינו שהחזירו עטרה ליושנה כמ"ש ויצעקו בקול גדול שא' הגבור משום דהן הן גבורותיו וכמ"ש ברז"ל וכמ"ש במ"א דעטרה ליושנה הוא בחי' כתר מל' דאיהו כתר עליון שהי' מאיר בב"ר ובבית שני חסר ה' דברים אורים ותומים ולוחות כו' שכ"ז בבחינת כתר ובזעקתם שהי' גבורי כח

נז, ג

בקול גדול דוקא החזירו עטרה ליושנה לפי שא' הגבור דוקא וד"ל) וכמו"כ אנו מוצאים במשה שהי' כבד פה וכבד לשון לפי שהי' בגלות מצרים בבחי' אלם שנק' כבד פה מפני שאין החיצוני' מקבלים מפנימי' המוחין שבדיבור ואע"פ ששרש משה בפנימי' חכ' אבל ח"ע אתמשך בח"ת דדיבור אך זהו דוקא בא מחמת בחי' גדלות המוחין כמו שידוע דכל שהשכל בעומק יותר לא יוכל להשפיע בדיבור כי מה שישפיל בדיבור אינו מעצם החכ' ממש לכך הי' כבד פה בתושבע"פ וכ"ל בתושב"כ כמ"ש במ"א. ובכ"ז יובן מ"ש והמשיח אלמים דהיינו מבחי' הארת או"פ הכ"ע שהוא מאיר בבחי' ח"ס דא"א ששם הוא בחי' עינא פקיחא כו'. כן המעורר ישינים והמקיץ נרדמים כנ"ל הוא גם כן משיח אלמים אלם דאלקים הנ"ל וכמו לע"ל דכתיב ותרון לשון אלם והענין הוא לפי שיאיר פנימי' אור הכתר במל' שנק' דיבור עד שיהי' נפתח לשון אלם מאלקי' הנ"ל להיות שלעתיד יבורר כל יניקת החיצוני' שקבלו ביותר מכפי מדתם מע"ב צירופי' דקדושה וכמ"ש חיל בלע ויקיאנו וכן והוצאת את בלעו מפיו כו' ולפי שיבוער גם מה שיש בהם כפי מדתם מאחוריי' דשם אלקי' ג"כ כמ"ש אז אהפוך אל העמים שפה ברורה כו' כי רוח הטומאה יתבער לגמרי מפני שלא יהי' שום הסתר וצמצום כלל בצירופים אחרונים דאלקים והיינו לעוצם הארת הכתר במל' עד שיאירו כל צירופי אותיות דאלקים בשלימותם עד גם בצירופי' היותר אחרונים דאלקים שנק' אדמת בני חם כנ"ל (דהיינו מפני גילוי הוי' באלקי'. וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כ"ב כו'. וכמ"ש במ"א בענין כוסי רויה דהיינו בחי' הכתר שנק' א"א יאיר במל' והיינו בחי' כתר מל' דאיהי כ"ע ממש) ע"כ נא' אז ותרון לשון אלם שמאיר גם בבחי' אלם דקטנות דאלקים מפנימי' גדלות המוחין דח"ס שבכתר (ואע"פ שהי' בבחי' אלם וכמו אלם שאין לו כח מצ"ע לדבר וכמ"ש נאלמתי דומי' כו' וכן כרחל לפני גוזזיה נאלמה ה"ז הי' מצד הסבלנות בלבד לפי שנתגברו יניקת החיצוני' ביותר ועז"א אין כמוך באלמים שהן הן גבו' דוקא מבחי' גדלות המוחין ביותר ע"כ לע"ל שיתגלה בחי' פנימי' המוחין ממילא יפתח לשון אלם זה) והיינו המשיח אלמים משיח לשון מפעיל שמפעיל הדיבור באלמים מצד הארת אור הכתר וכמו שהוא המעורר ישנים והמקיץ נרדמים כך בכחו לפתוח לשון אלמים וזהו רבותא ביותר ממעורר ישנים בלבד וכדוגמא זו יש כמו בחי' אלם במל' בתכלית העלי' שבה כשעולה בבחי' האצי' ונעשי' רק בחי' נקודה מכתר שבה שאין בה התפשטות כלל למוחין ודיבור כמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני ונאוה כו' שהוא ענין צלותא בלחש אד' שפתי תפתח כו' כי אין מלה בלשוני כלל כי מצד עוצם הביטול במציאות כמשל הבא בקירוב לפני המלך שיתבטל ולא יוכל לדבר כלל כאלם עד שאד' שפתי תפתח כו' וזהו המשיח

נז, ד

אלמים שמפעיל הדבור וזהו לע"ל דכתי' קול חתן וקול כלה שיש קול לכלה ונקרא קול גדול ולא יסף כמ"ש במ"א וכן כדוגמא הזאת בענין בשכמל"ו שהי' או' בבהמ"ק בקו"ר וכן ביוכ"פ מטעם זה כמ"ש במ"א וד"ל: