נט, א

השכל עדיין אין לו בו עונג כ"כ ולפי"ז כאשר בעונג זה המורגש דבינה בחיצוני' דוקא מאיר שם מבחי' עונג הנעלם שבכתר זהו בחי' שהשראת המקיף דכתר בחיצוני' בינה וזהו כמרחבי רקיע וד"ל. ומ"ש ושפתותינו שבח אעפ"י שא' למעלה דפינו מלא שירה עלי' שלה רק [כי"ם] כשירת הים ובכאן א' להיפוך בעלי' דשיר בפה כשהוא בא בגילוי שבח בפה הענין הוא דתחילה דבר בבחי' או"פ שעולה למעלה עד בחי' פנימי' בינה שהוא שירת הים בשוא גליו כו' כנ"ל ואח"כ א' בבחי' ירידת או"מ דכתר בבינה בחיצוני' שבה שאז האור נמשך למטה בחיצוני' דדיבור שבמל' והוא בחי' שבח שבפה בלבד. אבל שבח זה שבפה נמשך בו מכל מה שבבחי' מקיף דכתר בבינה שנק' מרחבי רקיע שזהו עלי' גדולה גם משירת הים דהמון גליו מפנימי' בינה. וראי' לד"ז ממ"ש מי ימלל גבו' ה' כו' שא"א להביא גבו' ה' בדיבור מפני ששרשו בהשגה דבינה ואך עצמי' דגבו' ה' שבפנימי' כתר מי ימלל אבל כאשר שפתותינו שבח כמרחבי רקיע דבינה אז יבוא בדיבור כל גבו' ה' והוא עלי' גדולה יותר שהרי כל מה שבפנימי' בינה עלמא דאתכסיי' שנק' [ימא] עילאה כנ"ל בא בגילוי בשפתותינו בשבח וזה מוכרח שהוא התגלות המקיף דכתר שבבינה ע"כ גם בחי' ההעלם שבבינה בא לידי גילוי וזהו שפתותינו שבח להשמיע כל תהלתו כמו שהוא בא בהתלבשות במרחבי רקיע הרי עולם הדיבור עומד בבחי' מקיף דבינה וד"ל: