ועינינו מאירות

נט, א

(צג) ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כו'. הנה עתה מדבר בעיני' שהוא נו"ה דחכ' בחי' ראי' שלמעלה מבחי' שמיעה דבינה שבא בדיבור לספר בשבחו שא"ז רק שמספר לפני מי שלא ראה. ואמר ועינינו מאירות כו'. פי' עינינו דמל' שהוא בחי' מקבל כמו וכל עין לך תצפה עיני כל אליך כו' כמו עין העני שצופה ומביט כלפי העשיר לקבל וכתי' ותשב בפתח עינים דכל עיינין מצפאן כו' וגם הנה אור ראי' דעין הוא בבחי' אור מקבל דהיינו שאינו אור עצמי כלל שהרי אין העין רואה בחושך ואישון לילה רק לפני אור היום ואור הנר דוקא והוא רק להיותו עצם ספירי שמקבל אור היום ואז יראה ע"י אור היום שקיבל כמ"ש במ"א וכך הוא בחי' חכ' שבעינים דמל' שנק' עיני העדה עכשיו בבחי' מקבל מאור העצמי' דאור [ח"ע] דא"א ואו"א כו'. אבל בחי' עלי' דח"ת דמל' בבחי' ח"ע שנק' מאור ולא אור ע"ש שנק' אור עצמי משפיע אור. וזהו ועינינו מאירות בבחי' מאור משפיע אור כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה כמ"ש במ"א. וזהו כשמש וכירח לפי שיהיו שניהם בבחי' מאור כמ"ש קודם מיעוט הירח דכתי' ויברא ה' את שני המאורות הגדולים כו' (והיינו