נט, ד

חלק א' מאלף כו' ורבוא כו' מאותן הטובות שהמה בעצמות אא"ס שהן שם בבחי' א"ס ממש כשבא אחד מאלף כו' למטה בהשתלשלות דמקור הזמן אין אנו מספיקים להודות עליהם כי לא יכילנו ויספיקנו הזמן מאחר ששרשו למעלה מהזמן כי אין ערך ביניהם כלל כמו שאין ערך למספר לגבי למע' מן המספר כו' כי החסדים והטובות שבעצמו' הן בבחי' עצמי' טובו שהוא בבחי' א"ס ממש כמ"ש כי ההרים ימושו כו' וכמ"ש במ"א בענין אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכן ושמר לך הברית והחסד אשר נשבע בדרך שבועה כי לא תמו חסדיו העצמי' וזכות אבות תמו מצד ששרשם במדות דז"א שורש הזמן שתמו זכות אבות אבל כי לא תמנו חסדי' העצמי' וכמ"ש וחסדי כו' לא תמוש כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. (ומ"ש כאן אלף אלפי אלפים ור"ר הנה ידוע דאלפים הם בבחי' א"א ורבבות בע"י וכמ"ש במ"א בענין ואתא מרבבות קודש לפי שחלק העשירית דמל' דע"י בא"א ובכאן הוא להיפוך דמאלף אלפים נעשה רק חלק היו"ד שזהו ר"ר לפי שבאו מלמע' מהזמן בזמן כו'). והנה מן ואלו פינו עד שעשית עם אבותינו ועמנו הן נ' תיבות דנש"ב כנ"ל ואח"כ מתחיל חושבן דמאה תיבין והוא ממצרים גאלתנו עד מגוזלו כו' וכ"ז העלי' בבחי' הכתר עצמו שכוללת מאה ברכות להיותו בסוף עולם הא"ס ועולה גם הוא בבחי' העצמו' ממש וזהו שמסיים מי ידמה לך כו' ולכך לא הזכיר כאן רק מה שעשה ה' בכבודו ובעצמו לא ע"י שליח וממוצע כלל והוא כמו ממצרים גאלתנו כו' אני ולא השליח וכן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכה"ג. וז"ש עד הנה עזרונו רחמיך וחסדיך העצמי' דוקא ע"כ כנס"י שהן בציור אדם אדמה לעליון אברים שפלגת בנו היינו בחי' נר"נ יודו מעצמם כי כל פה לך יודה כו' בכללות עד כל קומת א"ק לפניך תשתחוה כו' ומזכיר פנימי' וחיצוני' כאדם חיצוני' פה ולשון וברך ועין כו' וכל קומה חיצוני' שזהו שיעור קומת א"ק ואח"כ פנימי' בלב וקרב וכליות חג"ת נה"י ועצמות כו' ואח"כ מציל עני מחזק כמ"ש מרום וקדוש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' ומציל אותיות צלם כמ"ש במ"א שהוא הצלת הניצוצות שגזלו החיצוני' שא"ז אלא בכח פנימי' ועצמי' שבאור הכתר והוא מ"ש מי ידמה לך כו' ג' מדרגות דאדם בי"ע שהן חב"ד חג"ת כו' וכמ"ש ואל מי תדמיוני ואשוה כו' האל הגדול כו' שרש ומקור להתחלקות הקוין הגדול שנק' אל עליון כו' ואח"כ המשכת הקוין למל' כמ"ש ברכי נפשי עד המלך היושב כו' וד"ל: