יד, ג

בבחי' הגילוי מן ההעלם יותר ולכך אמר מליא מכל סטרין בבחי' גילוי וכשבא עוד למטה בג"ר דז"א כמ"ש שראשי נמלא טל כנ"ל בא בגילוי גמור כטל המגיע למטה ממש שנראה לחלוחי' שלו כו' וז"ש מגיד הרקיע דוקא והכי קאמר קרא ומעשה ידיו דאיהו טלא עילאה שנק' מעשה ידיו מגיד וממשיך אותו הרקיע דוקא (וכמ"ש במ"א בפי' אור מים רקיע דאגלידו מיא ג"כ האי טל מתגלה ונגיד ברקיע דוקא כדי שיקובל למטה וכמ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים דלעילא שירד למטה כו' וד"ל. ורקיע דא הוא דנגיד ומשיך נגידו דטלא עילאה ואנגיד ליה במשיכו בתיאובתא לאשקאה שקי' דחדוה למע"ש פי' כי בחי' שעשועים דבטל זה דנטיף מע"י לחקל תפוחין בא במשיכו ותיאובתא יתיר כי זהו סוף מעשה שעבמח"ת כמו הטל שתכלית ירידתו הוא בהגיע לארץ דוקא (וז"ש והי' שארית יעקב כו' כטל כו' וכרביבים כו' אשר לא יקוה לאיש כו' ומ"ש תזל כטל אמרתי קאי בטל תורה שלמעלה ממטר דלקחי שהוא חכ' שבתורה שבא לברר בירורי' כו') ונק' שקי' דחדוה שהוא עצם תענוג פשוט מלא ממליאות העצמות וכמו בחי' טל זה דמליא מעצם השלימות כו'. והיינו מ"ש בסמוך וכד נגיד ומשיך האי טלא עילאה דבדולחא כו' כולא מליא ושלים באתווהא קדישא פי' ז' שמות חדשים שבמל' שמכוונים בת"ע דשבת שנק' ז' מרגלאן טבאן עד"מ המרגליות סיבת בהירתה מחלקי יסוד המים הטהורים ובהירים ומבהיקים במילוי אור מבהיק לעין וכמו"כ למעלה אורות החסדים העצמיי' העליונים המבהיקים ומנצצי' מהאי טלא דבדולחא שהוא ג"כ כמראה הבהקות המרגליות הטובה בלובן בהיר וזך כידוע בפי' ועינו כעין הבדולח כו' וז"ש מליא ושלים מחסדים העצמיי' שבעצמות טה"ע באתווהי קדישין שהן ז' שמות חדשי' שבמל' בהגיע אור הטל בחקל תפוחין ע"י האי רקיע כנ"ל וממל' דאצי' נמשך אורחא חדא לאשקאה ולברכא לתתא בנשמות ומלאכים דבי"ע והוא בחי' עונג העצמי מעצמות הנפש שלם ומלא מכל העצמות שנמצא בכל העולמות דבי"ע עד שנשמות שבגופים בעוה"ז והוא בחי' נשמה יתירה כו' וע"כ מותר לאכול לתיאבון בשבת ואינו מזיק כמ"ש במ"א וד"ל: