מגיד הרקיע

יד, א

(כה) מגיד הרקיע. פי' בזוהר שם וז"ל מאי מגיד משיך ונגיד לתתא מרישא דמלכא מליא מכל סטרוי הרקיע ההוא רקיע דאיהו מבועא דבירא כו' ודא איהו ההוא נהיר דנגיד ונפיק מעדן כו'. והנה להבין זה המאמר יש להקדים תחלה במה שמצינו מאמר אחד בזוהר ע"פ שראשי נמלא טל היפוך זה המאמר דמפרש שם נמלא לשון נפעל ר"ל שנתמלא ראש דז"א טל מההוא טלא דנטיף מע"י כו' ובכאן אמר דמרישא דמלכא נמשך הטל למטה ואם פי' רישא דמלכא בכאן הוא בחי' ג"ר דז"א הרי אמר שראשי נמלא נפעל ולא מגיד ומשפיע למטה אלא בהכרח לומר בפי' רישא דמלכא בכאן שהוא בחי' ג"ר דע"י וא"א מלכא עילאה והוא כנ"ל בבחי' טלא דבדולחא כו' שהוא בפנימי' ע"י דמגיד וממשיך לתתא על בחי' רישא דז"א וז"ש שראשי נמלא טל מההוא טלא דנטיף מע"י כו' (כמ"ש באד"ז דמההוא טלא עילאה אנ[ע]ר לההוא רישא דלבר כו'). ובזה יתורץ במ"ש בפי' הרקיע בחי' בינה שנק' מבוע דבירא דנגיד האי טל כמ"ש בסמוך ודא הוא רקיע דנגיד וממשיך נגידו דטלא עילאה כו' ואם יתפרש בג"ר דז"א האי רקיע דבינה למעלה הוא מז"א ואיך אמר דהרקיע מגיד וממשיך מרישא דמלכא כו' אלא האי רקיע דבינה מגיד מרישא דמלכא לג"ר דז"א ומשם לנוק' דז"א שהוא [המל' שנק'] חקל תפוחין כמ"ש בסוף המאמר היפוך הענין של ג' סעודות שבת סעודתא דע"י בליל שבת בחק"ת תחלה ואח"כ ביום כו' ובכאן אמר דבחקל תפוחין בא המשכת הטל באחרונה ואפשר ענין אחד הוא כפי המובן מכל הנ"ל בפי' את כל אשר עשה כו' דמתתקנא טלא זה מכללות הוי"ו יומין שהוא בכלות יום הוי"ו דוקא ואז נמשך הטל מג"ר דע"י בז"א עד בחי' המל' שנק' חקל תפוחין והן בחי' ז' מרגלאן דמלכות שבתפלת ערבית

יד, ב

בשבת שית' בסוף המאמר ע"כ בסעודה הראשונה דע"י חקל תפוחין תחלה שהוא מע"ש ואח"כ ביום כו' ומ"ש השמים מספרים כו' ומעשה ידיו מגיד הרקיע ביום היינו משום דמתעטרין בבחי' מקיפים ביום דוקא שנאמר בו וקראת לשבת עונג כו' ואפשר לומר דרישא דמלכא דאמר כאן הוא בבחי' ג"ר דז"א שנמלא טל מטלא דנטיף ומקבל ע"י בחי' רקיע דבינה ומשם מגיד רקיע זה לחקל תפוחין שנק' מע"ש והמשך דברי המאמר כך הוא מאי מגיד משיך ונגיד לתתא במלכות שנק' חקל תפוחין מרישא דמלכא שהוא ג"ר דז"א מליא מכל כו' ומי הוא המגיד ומשיך ההוא רקיע דאיהו מבועא כו'. ובזה יתכן יותר סוף המאמר דאמר דרקיע זה הוא אנגיד בתיאובת' לאשקאה למע"ש כו' ואם כפי' הא' הרי מרישא דמלכא נגיד לתתא בחקל תפוחין וז"ש שראשי נמלא טל קאי בין ברישא דז"א בין ברישא דנוק' שנק' חקל תפוחין אלא שבמלכות הן הנק' ז' מרגלאן טבאן כמשי"ת הטעם בסוף המאמר וד"ל. והנה להבין ביאור תוכן הענין העולה מב' הפי' הנ"ל הוא רק ענין אחד המבואר למעלה בפי' טל תורה כו' דטל זה כמו שהוא למעלה בעצמות המאציל נק' טל השמים העליונים והוא נמשך מעצמות השעשועים והעונג העליון אך יורד למטה מגבוה לנמוך כמ"ש מוריד הטל ובירידתו למטה נגלה קצת מן ההעלם ונק' טלא דבדולחא וכה"ג והוא יורד עוד מבחי' ג"ר דע"י ונק' טלא דנטיף מע"י כו' ובזה אמר משיך ונגיד מרישא דמלכא לתתא בזו"נ כו' לפי פי' הא' ולפי' הב' נמשך ברקיע שהוא בחי' בינה וההוא רקיע נגיד ומשיך למטה כו' והמכוון א' הוא שנמשך האי טלא מג"ר דע"י למטה בבינה שנק' רקיע ומשם לז"א וז"ש שראשי נמלא טל כו' כנ"ל. וז"ש מליא מכל סטרוהי מכל בחי' שלימות העצמות אלא דבעודנו למעלה אמר דמליא מכל סטרין גניזין בהעלם העצמות ממש ובירידתו למטה הוא מליא מכל סטרוהי בבחי' גילוי מן ההעלם קצת כו' וד"ל. וביאור ענין ההוא רקיע שנק' מבועא דבירא כו' הנה ידוע בפי' נהר יוצא מעדן דהחכ' נק' עדן שהתענוג בו בהעלם כמעיין שנובע בהעלם ובבינה שהוא השגה בהתפשטות לאורך ורוחב כנהר בחי' התענוג שבהשגה הוא במורגש ובגילוי ונק' מבועא דבירא כמו באר מים מכונסים כידוע בענין המקוה שנא' אך מעיין ובור מקוה מים כו' שהבאר מקבל מנביעת המעיין רק שהוא בהעלם והן ד' יודי"ן דמ' סאה כו' והוא נביעת יסוד אבא שנק' מעיין ובור מקוה מים בחי' יסוד אימא שנק' באר מ"ח שהוא מבועא דבירא בגילוי מן ההעלם דיסוד אבא ששם נגלה מצפון דהאר' אור החכמה כ"ח מ"ה כו' וגם בבחי' טל זה נגיד האי רקיע בחי' יסוד אימא כמ"ש ועל ראשי החיות רקיע שנק' מבועא דבירא כו' שבא שם העונג העליון העצמי

יד, ג

בבחי' הגילוי מן ההעלם יותר ולכך אמר מליא מכל סטרין בבחי' גילוי וכשבא עוד למטה בג"ר דז"א כמ"ש שראשי נמלא טל כנ"ל בא בגילוי גמור כטל המגיע למטה ממש שנראה לחלוחי' שלו כו' וז"ש מגיד הרקיע דוקא והכי קאמר קרא ומעשה ידיו דאיהו טלא עילאה שנק' מעשה ידיו מגיד וממשיך אותו הרקיע דוקא (וכמ"ש במ"א בפי' אור מים רקיע דאגלידו מיא ג"כ האי טל מתגלה ונגיד ברקיע דוקא כדי שיקובל למטה וכמ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים דלעילא שירד למטה כו' וד"ל. ורקיע דא הוא דנגיד ומשיך נגידו דטלא עילאה ואנגיד ליה במשיכו בתיאובתא לאשקאה שקי' דחדוה למע"ש פי' כי בחי' שעשועים דבטל זה דנטיף מע"י לחקל תפוחין בא במשיכו ותיאובתא יתיר כי זהו סוף מעשה שעבמח"ת כמו הטל שתכלית ירידתו הוא בהגיע לארץ דוקא (וז"ש והי' שארית יעקב כו' כטל כו' וכרביבים כו' אשר לא יקוה לאיש כו' ומ"ש תזל כטל אמרתי קאי בטל תורה שלמעלה ממטר דלקחי שהוא חכ' שבתורה שבא לברר בירורי' כו') ונק' שקי' דחדוה שהוא עצם תענוג פשוט מלא ממליאות העצמות וכמו בחי' טל זה דמליא מעצם השלימות כו'. והיינו מ"ש בסמוך וכד נגיד ומשיך האי טלא עילאה דבדולחא כו' כולא מליא ושלים באתווהא קדישא פי' ז' שמות חדשים שבמל' שמכוונים בת"ע דשבת שנק' ז' מרגלאן טבאן עד"מ המרגליות סיבת בהירתה מחלקי יסוד המים הטהורים ובהירים ומבהיקים במילוי אור מבהיק לעין וכמו"כ למעלה אורות החסדים העצמיי' העליונים המבהיקים ומנצצי' מהאי טלא דבדולחא שהוא ג"כ כמראה הבהקות המרגליות הטובה בלובן בהיר וזך כידוע בפי' ועינו כעין הבדולח כו' וז"ש מליא ושלים מחסדים העצמיי' שבעצמות טה"ע באתווהי קדישין שהן ז' שמות חדשי' שבמל' בהגיע אור הטל בחקל תפוחין ע"י האי רקיע כנ"ל וממל' דאצי' נמשך אורחא חדא לאשקאה ולברכא לתתא בנשמות ומלאכים דבי"ע והוא בחי' עונג העצמי מעצמות הנפש שלם ומלא מכל העצמות שנמצא בכל העולמות דבי"ע עד שנשמות שבגופים בעוה"ז והוא בחי' נשמה יתירה כו' וע"כ מותר לאכול לתיאבון בשבת ואינו מזיק כמ"ש במ"א וד"ל: