ברוך אומר ועושה

סג, ב

(צט) ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים. הנה שני המאמרי' אלו ענין ושרש א' להם דהיינו רק בבחי' החכ' בלבד אלא שאומר ועושה הוא בבחי' ח"ס דא"א וגוזר ומקיים הוא בחי' אור אבא דאצי' שבא בגילוי מהעלם [דח"ס] כידוע דאור אבא דאצי' יונק ממזל הח' ונוצר שמקבל ממו"ס דא"א כו'. ובה"ד ידוע שבחי' ח"ס הוא בחי' מקור החכ' הבאה בגילוי מן ההעלם וכנ"ל בפי' והחכ' מאין תמצא ע"ד הפשוט שבחי' החכ' שבגילוי באה ונמצאת מאין דח"ס זה והוא בחי' חכ' שבכתר (הנק' משכיל ההיולי כו' כנ"ל ובלשון המקובלים הראשונים נק' שכל מופלא כו' או שכל הנעלם מכ"ר וגם לפעמים נק' חכה"ק או תעלומו' חכ' וכה"ג). והנה י"ל מ"ש ע"ז ברוך אומר ועושה ענין עשי' לכאורה אין שייך לכאן וגם מה שסמך לזה המאמר הב' דגוזר ומקיים שהוא בבחי' אור אבא דאצי' שהוא בחי' גילוי אור החכ' מאין ליש כו' ומה שייך לזה ענין גוזר ומקיים בפו"מ. ועוד י"ל למה נק' כתר דא"א בלשון הוא כמ"ש ברוך הוא שאינו מושג במהות רק במציאות ובחי' ח"ס שבו עצמו אינו נק' הוא ל' נסתר אלא אומר ועושה דמשמע ענין גילוי הבא מן ההעלם לבוא לידי מעשה עכ"פ והרי נק' ח"ס ע"ש הסתימות וההעלם דוקא ונק' שכל הנעלם מכ"ר כו'. אך הנה להבין זה ילה"ק תחילה בכללות ענין מאמר זה דאומר ועושה וגוזר ומקיים דקאי בבחי' הבירורי' שבח"ע אתברירו ולא על בחי' חכ' שבא בסדר ההשתלשלות בלבד שהרי א' אומר ועושה שהוא בחי' התיקון כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן דכל עשי' בחי' תיקון הוא כמו ועשתה את ציפרניה ותרגומו ותתקן כו' והוא שרש החכ' שבתורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מופלא כו' להיות שעיקר התורה באה בבחי' הבירורי' לברר לעה"ד טו"ר ולהבדיל בין טמא לטהור כו'. שזהו תיקון ובירור דז' מלכים דתהו שהן רפ"ח נצוצות דתהו כו' ע"י שם מ"ה דחכ' דבחכ' איתברירו דוקא כידוע. ואמנם מה שבא אור החכ' דתורה לברר בירורי' בגילוי למטה שרשו יצא מהעלם אור ח"ע כמאמר דאורייתא מח"ע דוקא נפקת וז"ש ואהי' אצלו אמון מופלא שהיא שכל מופלא הנ"ל הנק' בחי' ח"ס דא"א (או