ברוך אומר ועושה

סג, ב

(צט) ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים. הנה שני המאמרי' אלו ענין ושרש א' להם דהיינו רק בבחי' החכ' בלבד אלא שאומר ועושה הוא בבחי' ח"ס דא"א וגוזר ומקיים הוא בחי' אור אבא דאצי' שבא בגילוי מהעלם [דח"ס] כידוע דאור אבא דאצי' יונק ממזל הח' ונוצר שמקבל ממו"ס דא"א כו'. ובה"ד ידוע שבחי' ח"ס הוא בחי' מקור החכ' הבאה בגילוי מן ההעלם וכנ"ל בפי' והחכ' מאין תמצא ע"ד הפשוט שבחי' החכ' שבגילוי באה ונמצאת מאין דח"ס זה והוא בחי' חכ' שבכתר (הנק' משכיל ההיולי כו' כנ"ל ובלשון המקובלים הראשונים נק' שכל מופלא כו' או שכל הנעלם מכ"ר וגם לפעמים נק' חכה"ק או תעלומו' חכ' וכה"ג). והנה י"ל מ"ש ע"ז ברוך אומר ועושה ענין עשי' לכאורה אין שייך לכאן וגם מה שסמך לזה המאמר הב' דגוזר ומקיים שהוא בבחי' אור אבא דאצי' שהוא בחי' גילוי אור החכ' מאין ליש כו' ומה שייך לזה ענין גוזר ומקיים בפו"מ. ועוד י"ל למה נק' כתר דא"א בלשון הוא כמ"ש ברוך הוא שאינו מושג במהות רק במציאות ובחי' ח"ס שבו עצמו אינו נק' הוא ל' נסתר אלא אומר ועושה דמשמע ענין גילוי הבא מן ההעלם לבוא לידי מעשה עכ"פ והרי נק' ח"ס ע"ש הסתימות וההעלם דוקא ונק' שכל הנעלם מכ"ר כו'. אך הנה להבין זה ילה"ק תחילה בכללות ענין מאמר זה דאומר ועושה וגוזר ומקיים דקאי בבחי' הבירורי' שבח"ע אתברירו ולא על בחי' חכ' שבא בסדר ההשתלשלות בלבד שהרי א' אומר ועושה שהוא בחי' התיקון כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן דכל עשי' בחי' תיקון הוא כמו ועשתה את ציפרניה ותרגומו ותתקן כו' והוא שרש החכ' שבתורה כמ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מופלא כו' להיות שעיקר התורה באה בבחי' הבירורי' לברר לעה"ד טו"ר ולהבדיל בין טמא לטהור כו'. שזהו תיקון ובירור דז' מלכים דתהו שהן רפ"ח נצוצות דתהו כו' ע"י שם מ"ה דחכ' דבחכ' איתברירו דוקא כידוע. ואמנם מה שבא אור החכ' דתורה לברר בירורי' בגילוי למטה שרשו יצא מהעלם אור ח"ע כמאמר דאורייתא מח"ע דוקא נפקת וז"ש ואהי' אצלו אמון מופלא שהיא שכל מופלא הנ"ל הנק' בחי' ח"ס דא"א (או

סג, ג

חכה"ק וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני וכמ"ש במ"א). וזהו ברוך אומר ועושה אומר בח"ס דא"א ועושה כדי שיהי' מקור כל הבירורי' שיבואו בגילוי ע"י בחי' אור אבא שהוא בחי' אור דתו' הבא בגילוי בהתלבשות בעולמות כמ"ש ותורה אור שזהו ענין גוזר ומקיים שהוא מה דאיתברירו בחכ' דתו'. ולהבין בה"ד הנה י"ל בשרש ענין הבירורי' שבחכ' שבתו' ששרשה בבחי' הגבו' כמ"ש מימינו אש דת למו כו' והוא בחי' הדין שבחכ' (בחי' גבו' דע"י שבח"ס) כמ"ש בפרד"ס שהחכ' לפעמים בבחי' דין (כי נחלקו המקובלים וי"א ששרשה בבחי' החסדים וכידוע בבחי' אור אבא כמ"ש כי אתה אבינו כאב שהוא רחמן כו' וכל שיוסיף דעת יוסיף רחמיו כו') והענין הוא כמו שאנו רואים בחכ' שבתו' בדיני הלכה שבכל מצוה ומצוה כמו מצות סוכה הרי באה בריבוי דינין וצמצומים עד שימצא אופן שיכשר במצוה זו כהלכתה וא"ל אינה מצוה כלל ונק' סוכה פסולה כמו סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה ושאין לה ג' דפנות וסכך הכשר וכל הלכו' סוכה הכל רק דיני' וצמצומים עד שיהי' אופן הכשרה כדת וכך בכל מצוה ומצוה יש בה ריבוי דקדוקים מאוד עד שיהי' אופן הכשר עשייתה שכ"ז רק מצד בחי' הדין שבחכ' שהחכ' שבתורה תגזור ותדקדק מאוד בריבוי צמצומים שונים בכל מצוה שלא תוכשר באופן זה ובאופן זה אלא באופן מדוקדק כזה דוקא וה"ז כמשל החכם גדול כשמשכיל ע"ד מה בדקדוק גדול איך יהי' אופן מעשהו לפי אופן תכלית התועלת דוקא הנה אז יצמצם מאוד בכח שכלו ותבונתו צמצום אופן המעשה אם כך או כך ולא ימהר לעשותו עפ"י המוסכם הראשון בשכלו אלא יתיישב מאוד בכח שכלו דהיינו בבחי' כח הדין והצמצום לעיין היטב בשכלו אולי לא יוכשר כך מטעם זה שיפסול ויקלקל עיקר התועלת המכוון ושוקל הדבר במשקל במאזני השכל כמה פעמים בכמה צמצומים לעכב ולמנוע המעשה עד אשר ימצא כשרון המעשה באופן שלא יהי' חוץ מן כל הטעמים הפוסלים בגוף הענין ואם לא שקדמה בחי' הדין והצמצום מכח שכלו בכמה טעמי' שונים לדקדק באופן המעשה שיהי' כך ולא כך מטעם זה וכך ולא כך מטעם אחר הרי לא הי' יוצא כשרון המעשה באופן מדוקדק כך וכך דוקא. ונמצא שכל עיקר השכלתו בעיון השכל במעשה אינו רק בחי' צמצום ודין (כי יש חסד דחכ' להיפוך להכשיר הכל גם מה שאינו ראוי למצוא ריבוי סברות וטעמים להכשיר מעשה שלא יעשה כו' ולנגד זה יש בחי' דין דחכ' לדקדק עד מאוד כו' לפסול גם את הראוי כמ"ש במ"א בפי' ותורת חסד על לשונה דיש תור' של חסד לטהר את הטמא והוא מה שיש ביכולת החכ' שבתו' בבחי' החסדי' שבה להכשיר ולטהר כו' ועיקר החכ' שבתו' לדקדק בבחי' הדין לפי שעיקר הבירור הוא

סג, ד

להבדיל הטוב ולזרוק הפסולת כו') וזהו בחי' חכ' שבתו' שבאה לברר בירורי' דעה"ד טו"ר שזה בא מבחי' כח הדין שבח"ע שבאה בבחי' מדידה ומשקל היטב בדקדוק גדול עד שיוכשר אופן מעשה המצוה כך וכך ולא כך וכך כמו סוכה ותפילין וציצית וכן הלכות טומאה וטהרה איסור והיתר כשר כו' ודיני ממונות והכל בדקדוק גדול שנק' דקדוקי סופרים והוא מבחי' דין וגבו' שבח"ע דאורייתא כו'. והוא עיקר התיקון שבחכמה אתברירו שאם לא תעשה המצוה באופן מדוקדק כזה דוקא אין בחי' הבירור בשלימות הן בוע"ט דמ"ע הן בסו"מ דל"ת שכולם אינו אלא בחי' הבירורי' דרפ"ח כו' שנפלו מז"מ דתהו וכידוע. וזהו ואהי' אצלו אמון כו' בבחי' ח"ס מקור החכ' שבגילוי הנק' אור דתו' שבאה לברר בירורי' בבחי' הגבו' כנ"ל כי שרש הגבו' הללו דחכ' דתו' בא מבחי' הגבו' דח"ס שמשם בא מקור כל הבירורי' דחכ' דאבא כו' כנ"ל וד"ל:

(ק) והנה באמת ידוע בשרש בחי' החכ' שבתו' אעפ"י שבאה בבחי' רוב הצמצומים בבחי' דין שבחכ' כנ"ל. א"ז בבחי' דין וגבו' בלבד שהרי נא' בה מימינו אש דת למו כו' שכלולה מחסדי' דימין ג"כ וכמ"ש ותורת חסד על לשונה שהרי מצינו להיפוך שיש דרשות בסברו' רבות להכשיר ולטהר גם מי שהי' ראוי להיות טמא ופסול כו' וכנ"ל וד"ל. כמו ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין אלו פוסלין ואלו מכשירין ואו"א דא"ח כי יש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והוא בבחי' המדות דחו"ב שבחכ' שבתו' ובאין במשקל מכוון לא יוסיף לצד החסד שבחכ' יותר מכפי קו המשקלות ולא יגרע לצמצם לצד כח הדין שבחכ' כמו קו המשקולת ששוקל לב' הצדדים בשוה ממש (וכמ"ש במ"א בענין ר"מ לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו אומר על טהור טמא ומראה לו פנים כו' ועל טמא טהור כו'). והענין הוא ששרש התורה באה בבחי' משקל ומדידה נכונה בבחי' הבירור שבחו"ג דחכ' לא לנטות ימין ושמאל כמ"ש לא תסור ימין ושמאל שלא יוסיף על המצוה אפי' כקוש"י ולא יגרע מאומה וכמ"ש אל תוסף על דבריו כו' כי כל אמרת אלוה צרופה דהיינו ברורה במדה ושיעור שלא להוסיף ולא לגרוע ויש כאן התכללות מחו"ג במדה נכונה ומדוקדקת ביותר וכמ"ש מי מדד בשעלו מים כו'. ולהבין שרש ענין מדידה זאת מהו ילה"ק תחילה בשרש ענין בחי' חו"ג שהן ב' הפכים כאש ומים היינו רק בשני דברים. הא' בבחי' הסתלקות והתפשטות כמו בחי' רו"ש כו' שבחי' הגבו' טבעו כאש בהסתלקות למעלה מנמוך לגבוה וטבע החסדי' לירד מגבוה לנמוך כמים שיורדין כו'. והב' בבחי' הגבלה והצמצום או בהתפשטות והמשכה שמצד בחי' הגבו' בא בצמצום והגבלה להגביל כל דבר בשיעור ומדה מצומצמת מאוד ומצד בחי' החסדי' יורד

סד, א

ונמשך בהתפשטות והמשכה בלי גבול ומדה ובלתי מונע ומעכב כלל כו'. והנה בכל בחי' או"כ שהן ג"כ ב' הפכי' כידוע שהכלי מגביל את האור ומצמצמו הרי האור בבחי' החסדי' המתפשטי' כי הוא בלתי מוגבל מצ"ע עד"מ אור השכל בכלי המוח או אור הראי' בכלי העין שנגבל הארת עצם השכל כפי אופן הגבלת כלי המוח דוקא אם הם בקטנות או בגדלות כך מאיר ומתפשט בו צורת אור השכל וכן אור צורת הראי' בחומר כלי העין וכה"ג אותיות השכל לגבי עצם השכל כו' (וכמ"ש במ"א) הרי בחי' הכלי' מגבילים האור ומצמצמו עד פה תבוא ובאופן כזה דוקא ולא יותר ולפי"ז האור מבחי' החסד והכלי מבחי' הגבו' דוקא ואנו רואים ג"כ להיפוך שיש בכלי מבחי' החסדי' שהוא ההתפשטות והמשכה למטה שאינו רק ע"י בחי' הכלי המגביל דוקא כאותיות השכל שע"י יומשך השכל במדות או לזולתו וכן ע"י כלי המוח שישיג בו אור השכל אז דוקא יוכל להביאו בשפע למטה וכן כלי העין בהמשכה דהבטה למרחוק אינו רק ע"י כלי חומר העין דוקא כמו ע"י כלי ההבטה דזכוכי' וכה"ג כידוע והאור והצורה מצד טבעה תסתלק בעצמות שרשה ומקורה ולא תומשך ותתפשט למטה כלל כמו אור השכל בלא כלי המוח ואור הראי' בלא כלי העין יסתלקו במקור חוצבם ואין כאן מציאת שכל וראי' כלל כמו אור הנר שהוא בלא שמן ופתילה שיסתלק למעלה כו' ולפי"ז בחי' האור הוא מבחי' הגבו' והכלי מבחי' החסדי' היפוך ענין הגבלת האור ע"י הכלי המגביל כנ"ל שהאור הוא מבחי' החסד והכלי בבחי' הגבו'. ובאמת אינם תרתי דסתרי אהדדי כלל כי שניהם אמת שהאור כלול מחו"ג כי הוא עולה ויורד בטבעו והכלי כלול מחו"ג בהגבלה וצמצום להגביל האור שבו וגם בבחי' חסד והמשכ' והתפשטו' שע"י ירד למטה כל שפע. והנה מה שהאור כלול מחו"ג בחי' החסדי' היינו מה שהוא בלתי מוגבל בעצם והי' מתפשט עד אין שיעור מוגבל כנ"ל והגבו' שבו לבלתי נמשך למטה כלל כנ"ל הכל בא במדה ושיעור לא בבחי' החסדים יותר מדאי ולא בבחי' הגבו' יותר מדאי אלא מכוון במשקל נכון עפ"י מאמר קו המדה המודד את כל האורות והוא בחי' הארת הקו"ח שנק' קו המדה בכללות שאם הי' כל האור משפיע כמו שהוא מצד עצמו לא הי' הפסק להתפשטות שלו שהוא בלתי מוגבל ונותן בזה שיעור ומדה וכן להיפוך במה שלא יומשך כ"א נכלל במקור חוצבו כאור הנר העולה כנ"ל ג"כ נותן בו מדה שיומשך במדה ושיעור כו' וכמו"כ בבחי' הכלי' שכלולי' מחו"ג בצמצום והגבלה להגביל האור כנ"ל ניתן בזה שיעור ההגבלה וגם במה שיש בהן מבחי' החסדי' המתפשטים להמשיך ע"י שפע למטה ג"כ נותן בזה שיעור ומדה כו' והכל ע"פ מאמר ק"ה שהוא כמו הממוצע בכלל לעשות הכרעה

סד, ב

ממוצעת בין חו"ג שבאו"כ כנ"ל שיהי' ממוזג אור המאיר בכלי בכל אופני הגבלה והצמצום והתפשטות שבהן הכל במדה ושיעור ממזיגה הנכונה כמה יהי' בחי' התפשטות חסדיו שבאו"כ וכמה יהי' הצמצום וההעלם שבאו"כ וכל עיקר אמצעי הוא לחבר האוב"כ שיהי' אופן התחברותם במזג ממוצע (להיות שבבחי' ההשפעה למטה הכלי בבחי' החסד והאור בחי' הגבו' כנ"ל ובבחי' כח עצמותו להיפך הכלי מוגבל והאור בלתי מוגבל כנ"ל. לזה צ"ל ממוצע באופן התחברו' הכלולה משניהם יחד) והנה כל עיקר בחי' התיקון הרי הוא בחי' ריבוי הכלים ומיעוט האור כידוע אבל שיהי' ריבוי האורות בריבוי הכלים זהו ע"י החכ' שבתו' דוקא שהוא ההתכללות מחו"ג באו"כ באופן ממוצע מאוד באו"כ עד שיוכל להיות ריבוי אורות בריבוי הרחבת הכלים שיכילו כל האורות דוקא בהרחבת ריבוי הכלים עי"ז יתקיימו כל ריבוי האורות והוא להיות שגזר חכ' התו' בכל מצוה שהוא בחי' כלי לגילוי אא"ס שבה כידוע שתהי' באופן כך וכך בשיעור ומדה וגם בגילוי אור רצה"ע שיאיר בה יהי' בבחי' שיעור ומדה בכל מיני התכללות חו"ג באופנים שונים מאוד עד שיוכל להיות כל ריבוי גילוי האורו' דע"ס דאצי' בריבוי הכלים מכלים שונים ויתקיימו עי"ז דוקא והוא עיקר המדיד' שבחו"ג דחכ' שבתו' לא יוסיף ולא יגרע כמ"ש מי מדד כו' כנ"ל וד"ל. וזהו פי' ברוך גוזר ומקיים שהוא ע"י בחי' החכ' שבתו' דוקא להיותה באה בבחי' המדידה כנ"ל. הרי נמדד על ידה כל פרטי אופן הגבלת הכלים והתפשטות האורו' שבכל המצות וכן כל התפשטות והמשכת הכלים וצמצום האור ובכלל הרי כל אופן חיבור ריבוי האורות בריבוי הכלים שמחמת זה יהי' בגדר המתקיי' דוקא כנ"ל ולא יהי' ב' הפכי' מנגדים ה"ז בא ע"י כח הממוצע דוקא המודד ומכריע הכל במדה ומזיגה מדוקדקת ביותר והוא עיקר הכח המחבר ב' הפכים דחו"ג שבאו"כ בכל פרטיהם וזהו פי' גוזר ומקיים גוזר שמצמצם וחותך במדה הכלול בחו"ג באור באופן שיהי' קיום להמשכתו והתלבשותו בכלי הנאות לו בהרחבה וריבוי הכלי' להכיל ריבוי האור וכמו"כ גוזר ומקיים ומצמצם בכלי בחו"ג שבה באופן שיתחבר בו האור ויעשנו בריבוי והרחבה שיוכל לקבל ולהכיל כל האור כו' ונמצא כל ריבוי האור שמתיישב בריבוי הרחבת הכלי הכל כפי המדה לא יוסיף ולא יגרע כו' כ"ז תלוי ברצון המכריע שבא מעצמות רצון וחכ' המאציל והוא רצונו וחכ' שבתו' דוקא. וזהו שאין העולם מתקיים בכל סדרי השתלשלות או"כ רק עפ"י התו' וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא אסתכל באורייתא וברא והאציל כו' שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה וכידוע וד"ל:

(קא) ומעתה י"ל איך שב' המאמרות אומר ועושה גוזר ומקיים שרש וענין א' הוא בבחי'

סד, ג

הברורי' שבחכ'. אך בחי' גוזר ומקיים הוא בחכ' דאור אבא שבא בגילוי באופן המדידה בחיבור או"כ שעי"ז כבר נמדד ונגבל כל האוב"כ והוא מדידת כל אופן מעשה המצוה בכל פרטיהם שכבר נגזר ע"י החכ' שבתו'. אבל בחי' שרש ומקור לחכ' זו המודדת בגילוי באו"כ כנ"ל הוא בחי' ח"ס דא"א שנק' בוצינא דקרדוניתא (בחי' גבו' דע"י שבח"ס והוא בחי' דין שבח"ס הנ"ל המצמצם בכח השכל להשכיל ולעיין איך יהי' המדיד' לפי תכלי' המכוון ושוקל עדיין בכח שכלו שזהו עדיין לא בא בגילוי השכל בהחלט כי עדיין הוא שוקל בכח והעלם שכלו אם יוכשר שכל וטעם זה או שכל וטעם זה עד שבא לגמר דין אז יוצר לאור שכל וחכ' מיוחדת הבאה באופן מוחלט שעפ"י שכל זה דוקא יהי' מורה ענין אופן המעשה ונמצא ששרש ומקור אור השכל הזה המודד בפ"מ הוא מה ששקלו בכח שכלו בהעלם קודם כו') והוא הנק' מאמר קו המדה שמשם הוא מקור כל הבירורים דרפ"ח ניצוצי' שמתבררים ע"י בחי' חכ' דאצי' כו'. דהנה ידוע דוי"ו ימי המעשה שהן באים בבחי' הבירורי' דרפ"ח בכ"י מברר חלקו ולכך נק' ו' ימי המעשה לשון תיקון כמ"ש אשר ברא אלקי' לעשות לתקן והן לט"מ חורש וזורע כו' שנ' ע"ז ששת ימים תעבוד כו'. וביום א' מאיר אור החס' דאצי' בבי"ע לברר לרפ"ח נצוצו' וביום הב' מאיר הגבו' כו' ודרך כלל בו' א"ש דהוי עלמא באלף הא' מאיר החס' דז"א כו' וכמ"ש כי אלף שנה כיום כו' וכידוע במ"ש בזוהר כי ששת ימים כו' ו' יומין עילאין כו'. ובחכ' שבמדות דז"א איתברירו שהוא בחי' אור אבא והוא בחי' מ"ה דז"א שמברר לב"ן בכלל כו' ולפי אופן הבירורי' דרפ"ח בהעלאת מ"ן או המשכת מ"ד כו' כך יהי' אופן התלבשות אוב"כ דחסד תחלה בוי"ו יומין עילאין שיורדין למטה לברר כמו שאם יהי' אופן הבירורים בהעלאה בגבו' יהי' אופן התלבשותם במברר בבחי' הגבו' אוב"כ ואם יהי' אופן הבירור בהמשכת חסדי' יתלבש בבחי' אוב"כ דחסד ולפעמים יתלבש בבחי' התחלפות אור החסד בכלי הגבו' ולהיפוך כי כפי הצריך למעשה העבודה באותו אופן יתלבש המברר (כמו בגדים שבישל כו' וכענין תרומת הדשן כו' כמ"ש במ"א) ולזה צ"ל בחי' המדידה דחכ' באופן ההתלבשות באו"כ רק כפי אופן הצריך בבירור דרפ"ח ניצוצים שמתברר ע"י כו' וא"כ וודאי בהכרח לומר שיש תחילה רצון של עצמי' המאציל באופן הבירורים דרפ"ח אם כך או כך כו' ועפ"י אופן רצונו דוקא כך יהי' אופן רצונו בענין המדידה (וישקול כך במשקל כח השכל בבחי' ח"ס כנ"ל להחליט השכל המודד באופן זה דוקא) דהיינו גם בבחי' הקו המודד שזהו איך שימדד שיהי' באותו אופן שעפ"י רצונו דוקא כידוע ההפרש בין קו המדה לגוף המדידה שהקו הוא מקור

סד, ד

לכל מדידות שיהי' על ידו אבל הוא עצמו אינו נק' דבר מדוד רק שבו וע"י מודדין כל מדידה ולא נודע עדיין בקו המדה איך יהי' אופן המדיד' עד שיקחוהו למדוד בו וזה תלוי עפ"י הרצון אם רוצה באופן כך וכך יקח קו המדה וימדוד בו כך הרי מדידת הקו ג"כ ברצון וכמשל זה יובן בבחי' קו המדה שנק' בצ"ק שהוא מקור כל מדידה שבאו"כ וגוף המדידה הנגלית הוא הוא בחכ' דאצי' אך קו המודד אופן המדידה הזאת הוא בבחי' ח"ס (שהוא בכח השכל הנעלם איך יהי' אופן השכל המודד בגילוי כנ"ל) שהוא מקור למדידה עצמה כנ"ל. ואמנם גם בחי' קו המדה זה שבח"ס תלוי באופן הרצון שבח"ס שנק' כתר דא"א (והיינו מ"ש ברוך הוא כנ"ל שרצון זה מצ"ע הוא למעלה מן הטעם גם מבחי' טעם כמוס לרצון רק שמתלבש בטעם כמוס זה) וזהו הוא צוה ונבראו פי' הוא לשון נסתר קאי על בחי' כתר דא"א שהוא הרצון בעצם שבעצמות המאציל איך יהי' אופן הבירורי' ובאופן זה צוה במאמר ק"ה שבח"ס הנ"ל למדוד בחכ' דאצילות או"ב ע"פ אופן אותו הרצון דוקא כמובן ממשל הנ"ל. ונמצא שכל מה שבהשתל' דאצי' ובריאה עפ"י אופן הרצון בבירורי' כו' הכל הוא צוה ונבראו ממילא באופן זה דוקא (וכמ"ש במ"א שגם אופן מדידה שבציור התמונה של כל נברא עד צורת הארץ וכל אשר בה בעופות ובהמות וכל חלקי דצח"ם הכל עפ"י מאמר קו המדה שבח"ס דוקא כמשל האומן הבונה כשיסתכל בלוח המצוייר לפניו כן יצוה לעשות בפו"מ לא יוסיף ולא יגרע והן י' מאמרות שבאין בציור וגבול הכל כפי קו המדה שבח"ס הנ"ל שרש התורה שביו"ד הדברות כמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא שזהו לפי אופן הרצון שבעצמות המאציל באופן הבירורי' דרפ"ח כו' שלמטה שלזה נתנה כל התורה כידוע וד"ל. וזהו פי' אומר ועושה אומר בשרש החכ' שנק' ח"ס דא"א שמשם שרש ומקור לאופן הבירורי' שבחכ' דאצי' כנ"ל. וזהו ועושה איך שיהי' אופן העשי' שהוא בחי' התיקון דמ"ה לב"ן והוא שרש לאותו התיקון דחכ' ואיך יהי' האופן כנ"ל ואז ממילא גוזר ומקיים שהוא גוף התיקון והמדידה הנגלי' שבחכ' שגוזר אוב"כ ומקיים אותן והכל באופן הרצון המלובש בח"ס דוקא ולכך ב' מאמרים הללו ענין א' דהבה"ת וד"ל. (ויש עוד פי' באומר ועושה באופן אחר והכל עולה לסגנון א' והוא בהקדים ענין עקודי' נקודי' וברודי' שידוע דברודים הוא בחי' התיקון דפרצוף אדם והוא בחי' ז"א דאצי' שנק' אדם דעשי' בכלל ובחי' נקודים בבחינת ספי' שמתחלק' ליו"ד בלבד ולא בבחי' פרצוף ועקודים ע"ס בכלי א' כו' ועכ"פ ג' מדרגות הללו כוללים כל ההשתלשלות דאצי' ונק' בכלל בי"ע דאצי' דברודי' בחי' עשי' שבאצי' ובחי' נקודים בחי' יצי' שבאצילות ועקודים בריאה שבאצילות כו' ובחינת עשי' שבאצילות הוא

סה, א

עיקר בחינת התיקון דהיינו ריבוי הכלים וריבוי האורות שהוא בציור אדם כמו באדם התחתון שאורות נפשו מלובשים בכלים מכלים שונים רבים מאד משא"כ בנקודים ועקודים הוא מיעוט הכלים ביותר כידוע. ולזה נק' אדם דעשי' כי עיקר העשי' הוא בבחי' ריבוי כלים דוקא. ולכאורה ריבוי הכלים העלמת האור יותר אבל זהו עיקר קיומו ביותר כמ"ש במ"א. וז"ש באד"ר באני עלמין כו' ולא אתקיימו עד דאיברי בפרצופא דאדם דוקא כו' וכידוע וידוע שהתו' נק' ג"כ אדם באו"כ רבים וכמ"ש זאת תורת האדם כו' וכמ"ש בזוהר דאית בה פרקין ושייפין כו' שהוא עיקר ענין התיקון וזהו פי' אומר ועושה דהיינו באופן בחי' העשי' דאדם דאצי' שהוא בא בציור תמונה בכלים רבים וכמ"כ בחכ' שבתו' שבאה בבחי' ריבוי כלים דתיקון הנק' עשי' שבאצי' כנ"ל זהו בא ממקור ושרש הראשון שהוא בחי' ח"ס דא"א דוקא איך יהי' אופן ציור עולם התיקון דאדם דעשי' דאצי' הנ"ל בכל פרטי אופני התלבשות אוב"כ שבאדם זה הכל עפ"י בחי' אופן הרצון העצמות שבח"ס הנ"ל שזהו כפי אופן הצריך בבירורי' שיהי' ע"י אדם זה שהוא בחי' שם מ"ה דתיקון כנ"ל וד"ל. וזהו אשר יצר את האדם בחכמה פי' בח"ס דא"א יצר דמות תבניתו כמו בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין התיקון כו' כי אדם אדמה לעליון ממש והענין ידוע דבחי' א"א עצמו הוא כמו בחי' א"ק אדם דבריאה שיש בו מאורות העצמות דא"ס ונק' אריכא דאנפין ובחי' הקיצור מכל פרט שבו הוא שמביא בבחינת עשי' לאדם דאצי' שנקרא עשי' שבאצילות כמו הקיצור שנעשה במפה מכל כדור הארץ או לוח מצוייר כו' וכן יש בבן מקיצור קיצור של כל עצמות דאביו וז"ש מה שמו מ"ה דא"ק וא"א מה שם בנו בחי' ז"א שנעשה בצלמו ודמות תבניתו ממש רק שבא"א וא"ק הוא הכל בבחי' אורות דא"ס שמאיר בקו"ח כו' ובז"א דאצי' שנק' אדם דעשיה הוא תכלית הקיצור שבא בהגבלת כלים רבים לצורך שפע עולמות דבי"ע כידוע וזהו אומר בח"ס ועושה לאדם דעשי' ואז ממילא ז"א דאצי' גוזר ומקיים עפ"י אור אבא שבו. וכמ"ש מה שם בנו כו' והכל עולה לענין א' עם פי' דלעיל וד"ל: