ברוך משלם שכר טוב

סו, ב

(קד) ברוך משלם שכר טוב ליראיו. פי' בסידור בחי' א"א דברי' והענין יובן בהקדם תחלה שרש ענין הג"ע אשר הנשמות נהנין שם מזיו השכינה בכל שבת וחודש דוקא וכמ"ש והי' מדי חודש כו' שהוא עלי' הנשמות בג"ע מהו הזיו הזה שנהנין ממנו ומהו ענין העלי' שלהם מדי חודש ושבת דוקא. דהנה לכאו' הרי הג"ע הוא נברא ומחודש מאין ליש כו' שהרי נא' ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם כו' והוא כמו ג"ע הארץ בקו השוה (שהוא בריאה מאין ליש ברוחנית הארץ דמל' דעשי' והוא בחי' בינה שבמל' דעשי' וכמו"כ בג"ע

סו, ג

דבריאה כו'). אך הנה ידוע בפי' זיו השכינה שבגעה"ע דבריאה היינו בחי' זיווא עילאה דע"י שהוא ע"י דברי' כי מל' דאצי' הוא בחי' ע"י וא"א דבריאה ומזיו זה נהנין הנשמות בג"ע וזהו הנק' בשם שכר טוב כמ"ש להנחיל אוהבי י"ש ש"י עולמות כו'. ולכאורה עיקר השכר הוא לעתיד דוקא שהוא העוה"ב ולמה נק' הג"ע שכר טוב וגם הרי נא' בעדן עין לא ראתה אלקים זולתך כו'. אך הענין הוא כידוע שיש ב' מדריגות גן ועדן והוא בחי' חו"ב דעדן הוא בחי' עונה"ע שמלובש בחכ' והוא בהעלם ונק' עונג הנעלם מה שעין לא ראתה ובחינת גן לעדן זה בחי' עונה"ע הבא בגילוי ובמורגש בבחי' השגה דבינה ונק' עונג המורגש כדוגמת עונג הנשה"א הבא במורגש ובגילוי בהשגות אלקי' כמ"ש אז תתענג על הוי' וכה"ג נשמות אלקות נהנין במורגש בהשגה שלהם בזיו עליון דעונג העליון הנקרא עתיק דבריאה שמתלבש ומתגלה בבחי' בינה שבמלכות המאיר בהשגות דבינה דנשמות ע"י הרקיע שבג"ע כמ"ש בזוהר. וזהו הנקרא ג"ע דבריאה שהנשמות דבריאה נהנין שם מזיו השכינה זיווא עילאה דע"י דבריאה שנק' זיו השכינה. וזהו הנק' ג"כ שכר טוב כי כפל הדבר לקרותו שכר טוב דהיינו מפני שיש עוד בחינת ומדרגה עליונה מזיו שנהנין בכל חודש ושבת בגילוי כו' והוא בחינת העונג העצמי דבחינת ע"י דבריאה שבחכ' שבמל' הנק' עדן שהוא בבחי' ההעלם לגמרי גם בחודש ושבת ואין הנשמו' נהנין ממנו כלל והוא הנק' טוב ואמרו טוב לגנוז שהוא אור הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד דוקא שיתגלה מהעלמו והן טעמי המצות שעז"נ טוב טעם ודעת למדני כו' והוא טוב העונג הנעלם העצמי שנקרא טוב טעם לרצה"ע ועתה הוא בהעלם בגן שהוא בחינת בינה וע"כ א' שכר טוב פי' בחינת גן דעדן הוא הנקרא שכר שמקבלים הנשמות עכשיו ונהנין מזיו ממש בכל חודש ושבת כנ"ל. אבל בחי' הטוב הגנוז בשכר זה אינו משלם עכשיו רק אפס קצהו מתחדש ומאיר בג"ע בכל חודש ושבת מהארת אור התענוג הפשוט שמאיר בבחי' א"א דבריאה שהוא בחי' הממוצע כו' (והוא ענין נשמה יתירה) ע"כ נק' ש"ט גם עכשיו אבל עיקר תשלום השכר הטוב הגנוז הזה יתגלה לעתיד שע"ז א' להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות לעתיד דוקא שהוא מבחי' התענוג שבכתר שנק' עדן דחכ' כו' (ואע"פ דש"י הוא בחי' יש דבינה שבא בגילוי ובמורגש בבחי' יש דוקא בהשגה שלמטה מבחינת אין דחכ' כידוע. הנה באמת אין הכוונה על בחי' יש הבא בהשגה ובמורגש בגילוי שזהו הנשמות נהנין עכשיו בג"ע דבריאה אבל מ"ש להנחיל לע"ל דוקא הוא בחי' עונג הנעלם הפשוט שלמעלה גם מבחי' אין דעדן שיבוא בבחי' מורגש בהשגה שמאיר אפס קצהו בהשגות הנשמות בזיו דע"י דמתחדש בכל חודש ושבת כו' כי ב"פ יש גימט' תר"כ. וכידוע דקנה חכמה קנה בינה גימט'

סו, ד

ש"י ולזה השגה דבינה אין זה רק קנה בינה בלבד אבל לע"ל פנימי' הכתר שהוא כל חצי העליון שבו יאיר בכל חצי התחתון שבו שהן ש"י עולמות שנק' יש והוא גילוי כל עונג הפשוט כשיבוא במורגש בהגלות נגלות העונג בהשגות השכל עכשיו כמ"ש למעלה בפי' ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וד"ל). וזהו פי' ברוך משלם שכר טוב ליראיו הוא בחי' א"א דבריא' דוקא שהוא הממוצע לחדש אור וזיו השכינה בג"ע לנשמות משכר טוב העצמי' שבפנימי' ע"י דאצי' שמאיר במל' דאצי' שהוא ע"י דבריאה ודוקא ליראיו בשכר השמירה במצות שאפס קצהו משכרו הטוב משלם להם גם עכשיו בעליות הנשמות בעדן לקבל אפס קצהו כו' אבל עיקר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא גם לא בג"ע וכמארז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם למחר דוקא והוא העוה"ב רק אפס קצהו מאיר לנשמות שנק' יראיו בכל חודש ושבת כי בכל שבת יש אור וזיו מיום שכולו שבת כו' כנ"ל וד"ל. ברוך חי לעד. פי' בסידור בחינת אבא דבריאה כו' כי הנה ידוע דהחכ' נקרא חי והבינה נק' חיים וכמ"ש והחכ' תחי' כו' דהיינו שהוא בחינת מקור חיים אבל גילוי התפשטות החיות הוא בבחי' בינה דוקא שנק' אלקים חיים ומלך כו' ואעפ"י שנאמר כולם בחכמה עשית וכן ה' בחכמה יסד ארץ כו' וכידוע בענין בראשית ברא בחוכמתא כו' אבל הרי א' בזוהר עשית בבינה שגילוי התפשטות העשי' בפרט הוא ע"י בחינת בינה כנ"ל בפי' עושה בראשית וכמו שמצינו בכללות מע"ב דכ' ויאמר אלקים שהוא בחי' בינה והן ל"ב ויאמר אלקים ל"ב שבילין כו'. רק שהכח והמקור ההיולי דכל מאמרות דבינה הוא מאמר דבראשית שהוא בחי' אבא שאמר לאימא והיינו בראשית ברא אלקים כאומר לאומן שיבנה כפי רצונו הרי האומן המגלה כל רצון ושכל המצוה בלבד בבנין זה. וכך יובן במע"ב דאור אבא מקור כל ההשפעה הבאה בגילוי אח"כ בפרטי פרטיות בבחי' בינה וכמ"ש כי עמך מקור חיים שזה בחינת החכמה שנק' חי בעצם והיולי טרם שמתפשט בבחי' גילוי אור וחיות עדיין רק שממנו נמצא כל התפשטו' גילוי אור וחיות כמשל המעיין הנובע בהעלם ונהר יוצא ונמשך ממנו בגילוי ולכך החכ' נקרא באר מים חיים ובבחינת בינה נאמר ונהר יוצא כו' כידוע שהוא בחינת התפשטות החיות ולכך נק' אלקים חיים בגילוי אור ושפע התפשטות כו' כמו גילוי התפשטות החיות באדם שהדם הוא הנפש המתפשט בחיות גלוי בכל אבר בפרט אבל מה שקורין לנפש האדם איש חי אין הכוונה על פרטי התפשטות גילוי החיות הנראה באברי' כשמתפשטין בתנועה והרגשה דוקא אלא הכוונה על עצם החי שהוא אור היולי דחיות הנפש הנק' נפש החיוני' בעצם כמו שהוא גם בטרם שמתפשט עדיין בגילוי ברמ"ח אבריו וזהו הנקרא

סז, א

חי בעצם כידוע וכך בחינת החכמה הגם שנאמר כולם בחכ' עשית (גם בדומם שבדומם אור החכ' יש בו בהעלם שממנו נמצא מקור התהוות מציאות חיותו המצומצם מצירוף היותר אחרון כו' ביו"ד מאמרות וכמ"ש במ"א בענין ושמן מחלמיש צור דגם מצור יוצא שמן (וזהו הנקרא אלים) שהוא בחי' התמצי' חומר היולי פשוט של כל מציאות שבו שורה בחי' חכ' הכללי דכולם בחכ' עשית כמשל השכל שבדבור שמאיר גם בצירוף היותר אחרון כנ"ל בפי' אלם מאלקי' כו'). עכ"ז הוא רק בחי' העלם וכח היולי עצמו הכולל לכללו' כל גילוי חיות התהוות הנבראים שנבראים מאין ליש מצירופי אותיות שביו"ד מאמרות דבינה שנקרא אלקים חיים כנ"ל והחכמה נק' חי בעצם כמשל עצם אור החי שבנפש אדם הכולל לכל פרטיות גילוי התפשטות חיותו באבריו כנ"ל. וזהו בחי' אור אבא דבריאה דוקא שעל זה אמר ברוך חי לעד חי בעצם דוקא וד"ל:

(קה) ולהבין בתוס' ביאור ענין ברוך חי לעד כו' בחי' חי בעצם שהוא בחכ' דוקא כנ"ל איך יתכן לומר בו בחי' תוס' ברכה מאחר שלא יתכן לומר בו בחי' התפשטות גילוי אור עדיין ה"ז למעלה מבחי' ברכה והמשכה בגילוי למטה ועוד מ"ש ברוך חי לעד וקיים לנצח שזה ודאי בבחי' התפשטות דזמן ומקום כמו שיאמרו על חיות הגלוי באדם שיחי' זמן רב וכן בקיום עולם בכלל הכל הוא בבחי' התפשטות גילוי אור וחיות בלבד אבל בבחי' עצם דחי דחכ' הנ"ל טרם שמתפשט למעלה הוא עדיין מבחי' זמן ומקום וכמארז"ל מי איכא זקנה קמי' קוב"ה. אך הנה ילה"ק בשרש ענין הזמן להיות ידוע שיש ג' מדריגות עש"נ בכללות כל ההשתלשלות העולמות ובפרט בכל עולם כו' עולם הוא בחי' צירופי אותיות שמהווים מהות ועצם חומר וצורה של כל הנבראים דג' עולמות בי"ע ובחי' זמן הוא רק קיום כל מציאות אוב"כ שזהו ענין מציאות זמן קיומו במציאותו בתמידות שבודאי בא כח זה המקיים את מציאותו לאחר התהוותו בעצם מכח האלקי תמיד כידוע ובחי' נפש הוא אור וחיות המחיה מאין ליש למציאות העולמות כידוע. כמו חיי הנפש בגוף מה שמציאות גילוי חיות איבריו נמצא מכח ואור המחי' שהנפש תחי' אותו זהו הנק' בחי' חיי נפשו (ולא הנפש עצמו ומהותו שנק' חי בעצם כנ"ל). וזמן קיום חיותו בגופו ועצם מציאות שלו. כמו שהוא כבר נמצא בחומר וצורה. וכך הוא בכל מציאות בפרט כמו גלגל השמש חומרו וצורתו שהוא עצם מציאותו שנמצא בבחי' יש ודבר מה וזמן קיומו מבחי' אור האלקי המתפשט להחיותו מאין כו' כמו שאור הנפש תחי' חיי האדם בגופו כו' וכך הוא עד רום המעלות בכל העולמות העליונים כשרפים ואופנים וחיות ונשמות שבכל עולם כלולי' כולם מג' אלה שהן עולם שנה נפש ובכללות כל העולמות

סז, ב

נק' אותיות שנמצא כבר מהם עיקר מציאות כולם בכלל בשם עולם וזמן הוא קיום מציאותן ונפש הוא כללות כח ואור האלקי שמהווה אותם מאין כו' וזהו בחי' המל' שעז"א ואתה מחי' את כולם ונק' אלקי' חיים כו' ולפי"ז יובן בענין חידוש הבריאה בכלל הוא בג' אלה עש"נ והוא שמחדש מע"ב בכ"י והחידוש הזה דרך פרט בג' אלה הא' בבחינת עולם לחדש עצם מציאותם מצירופי אותיות שלהם (ואעפ"י שנא' ודבר אלקינו יקום לעולם מ"מ אותן הצירופים עצמן הן מתחדשים בכ"י וכמ"ש במ"א) וממילא יובן באותיות האלקי' המחיה שנק' מקור חוצבם בחי' נפש מפני שהם מתחדשי' מבעל המאמר ע"כ מתחדשים הצירופים שמהן מציאותן בבחי' יש מאחר שזהו בחי' ההשפעה מאין ליש והיינו עולם ונפש ושנה הוא בחי' זמן קיום המציאות תמידי שהוא החידוש בכל שעה ורגע ויום ושנה בהתחלקות הזמן ה"ז ענין חידוש הכללי מאין ליש רק שבא בהתחלקות זמן וזהו שמחדש בכ"י דוקא. וכן בכל שעה וכידוע די"ב שעות הוי היום הן י"ב צירופי הוי' ויב"ש הלילה הן י"ב צירופי אדני כו' וכן בכללי' חידוש זה בכל ר"ה כו' כידוע ונמצא בחי' שנה הוא בחי' הממוצע בין נפש לעולם לחבר אור האלקי בעולם להיות בתמידי' כמו ענין חיבור הארת חיי הנפש בגוף בכל שעה ורגע וכה"ג וד"ל. ובכ"ז יובן בחי' חי בעצם הנ"ל שלמעלה מבחי' התפשטות חיי הנפש עדיין כנ"ל ממילא הוא למע' מבחי' זמן ומקום שהוא עולם ושנה הנ"ל בכלל ובפרט והוא ענין שם הוי' דאצי' שלמעלה מבחי' המל' המחי' כל העולמות שהוא למעלה מן הזמן ומקום וכמ"ש הנה מקום איתי כו' רק שהוא מקור הזמן ומקום לכך נק' הוי' הי' והוה כו' עבר הוה ועתיד כוללם יחד (וזהו הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו' וכמ"ש במ"א דהזמן בנוק' ולכך מ"ע שהז"ג נשים פטורות כו' ומקור סדר הזמן בז"א כו') ואמנם אחר שעכ"פ נק' מקור הזמן ומקום כו' מקור לעש"נ הנ"ל בהכרח לומר שכמו שאנו רואים שיש שיעור ומדה בעש"נ הנ"ל שהרי כל עולם נגבל בקו המדה כמו ענין מהלך ת"ק שנה כו' (וכמ"ש במ"א בפי' ורב כח שיעור קומה כו' רל"ו אלפי' רבבות פרסאות כו') לפי שהאור וחיות האלקי דבחי' המל' הנק' אלקים חיים בהתפשטות בא בשיעור וגבול דוקא (כמ"ש עיניך בריכות בחשבון כו' ובס"י א' ה' אבנים בונות ק"ך בתים שהצירופים יוצאים במספר) א"כ גם במקור הזמן שהוא בבחי' חי בעצם דחכ' הנ"ל ג"כ יש שיעור וגבול כמה ימצא ממנו בחי' גילוי אור השפע דעש"נ הנ"ל מאחר שכוללם יחד ונק' כלל ופרט אין בפרט אלא כפי מה שבכלל כידוע ולפי"ז איך א' כאן חי לעד וקיים לנצח שזהו בלתי מוגבל בשיעור ומדה כלל מאחר שבעצם החי הנק' חי העולמים בלתי מוגבל כך בהכרח יהי' בהתפשטות שלו ג"כ כו' אלא הענין הוא

סז, ג

דודאי מצד עצמות אא"ס שבאצי' דאיהו וחיוהי חד הוא בלתי גבול כלל ומה שמאיר להחיות למטה בבחי' גבול בא זה ע"י צמצום דשם אלקים בלבד. וראי' לזה מחידוש מע"ב שאין בעש"נ הנ"ל קץ וגבול שיכלה אור שפעם שהרי מחדש עד אין שיעור למטה במקום וזמן ונפש כו' וכמו מעיין שנביעתו בלי הפסק ודאי גם הנהר הנמשך ממנו בגילוי לא יופסק (וכמו עצם חי דאדם שהתפשטות חיותו במציאות שלו הי' בלי הפסק רק שנותן לו זמן כמה יחי' ויתקיים אור חיותו אבל בעצם הנפש אין הפסק כו') וזהו פי' ברוך חי לעד שחי בעצם דבחי' ז"א שנק' חה"ע בא ג"כ בהתפשטות אור שפע בבחי' אלקים חיים לעד בבחי' נפש ועולם שהן צירופי אותיות האלקי' שמהווים לעולם במציאות' בכלל בלי הפסק וגם קיים לנצח בבחי' זמן קיומם במציאותם ממקור הזמן בלי הפסק ולא יקשה האיך יתכן בחינת התפשטות בחי בעצם כנ"ל כי ההתפשטות הזאת באה מכח העצם ממש שלזה אין לה הפסק וכמ"ש במ"א בענין דוד מלך ישראל חי וקיים שבחי' המל' נפש דוד עכשיו היא בא בבחי' גבול ושיעור דזמן מלך ימלוך כו' וי"ו אלפי שנין כו' ולעתיד כתי' וע"י יתיב כו' מלכותי' מלכות עלם כו' לפי שמאיר מלמעלה מן הזמן ממש דעצמות אא"ס שבחכ' דאין לו סוף וכמארז"ל מי איכא זקנה קמיה קוב"ה דאע"ג שנק' ע"י היינו לגבי בחי' הנאצלים ונבראים שנמשך להיות בבחי' מקור הזמן שהוא הי' הוה ויהי' כו' שייך לקרותו ע"י דאצי' כו' אבל מצד עצמות אא"ס שבפנימי' חכ' נק' חי בעצם הרי הוא למעלה מהזמן לגמרי וגם זקנה לא יתכן לומר בו שאין זקנה אלא מרוב ימים כו' אך כשמאיר מלמעלה מהזמן דעצמות אא"ס בזמן אז נק' חי לעד וקיים לנצח דהיינו שגם בבחי' בינה שנק' אלקים חיי' יהי' בלתי הפסק שהזמן לא יכלה כו' וכמ"ש עולם ועד וזהו דוד מ"י חי וקיים שהוא עליי' המל' ובינה אלקי' עילאה להיות במדריגות עצמות המשפיע שהוא חי לעד וקיים לנצח וזהו לע"ל דוקא אבל עכשיו שבינה ומל' שנק' אלקים חיים בבחי' שיעור ומדה ע"כ לא נאמר חי לעד וקיים לנצח רק על בחי' אבא דברי' מצד עצמו דוקא ולא מבחי' אבא ולמטה כשמשפיע להיות מקור הזמן באימא דבריאה וד"ל: