סז, ג

דודאי מצד עצמות אא"ס שבאצי' דאיהו וחיוהי חד הוא בלתי גבול כלל ומה שמאיר להחיות למטה בבחי' גבול בא זה ע"י צמצום דשם אלקים בלבד. וראי' לזה מחידוש מע"ב שאין בעש"נ הנ"ל קץ וגבול שיכלה אור שפעם שהרי מחדש עד אין שיעור למטה במקום וזמן ונפש כו' וכמו מעיין שנביעתו בלי הפסק ודאי גם הנהר הנמשך ממנו בגילוי לא יופסק (וכמו עצם חי דאדם שהתפשטות חיותו במציאות שלו הי' בלי הפסק רק שנותן לו זמן כמה יחי' ויתקיים אור חיותו אבל בעצם הנפש אין הפסק כו') וזהו פי' ברוך חי לעד שחי בעצם דבחי' ז"א שנק' חה"ע בא ג"כ בהתפשטות אור שפע בבחי' אלקים חיים לעד בבחי' נפש ועולם שהן צירופי אותיות האלקי' שמהווים לעולם במציאות' בכלל בלי הפסק וגם קיים לנצח בבחי' זמן קיומם במציאותם ממקור הזמן בלי הפסק ולא יקשה האיך יתכן בחינת התפשטות בחי בעצם כנ"ל כי ההתפשטות הזאת באה מכח העצם ממש שלזה אין לה הפסק וכמ"ש במ"א בענין דוד מלך ישראל חי וקיים שבחי' המל' נפש דוד עכשיו היא בא בבחי' גבול ושיעור דזמן מלך ימלוך כו' וי"ו אלפי שנין כו' ולעתיד כתי' וע"י יתיב כו' מלכותי' מלכות עלם כו' לפי שמאיר מלמעלה מן הזמן ממש דעצמות אא"ס שבחכ' דאין לו סוף וכמארז"ל מי איכא זקנה קמיה קוב"ה דאע"ג שנק' ע"י היינו לגבי בחי' הנאצלים ונבראים שנמשך להיות בבחי' מקור הזמן שהוא הי' הוה ויהי' כו' שייך לקרותו ע"י דאצי' כו' אבל מצד עצמות אא"ס שבפנימי' חכ' נק' חי בעצם הרי הוא למעלה מהזמן לגמרי וגם זקנה לא יתכן לומר בו שאין זקנה אלא מרוב ימים כו' אך כשמאיר מלמעלה מהזמן דעצמות אא"ס בזמן אז נק' חי לעד וקיים לנצח דהיינו שגם בבחי' בינה שנק' אלקים חיי' יהי' בלתי הפסק שהזמן לא יכלה כו' וכמ"ש עולם ועד וזהו דוד מ"י חי וקיים שהוא עליי' המל' ובינה אלקי' עילאה להיות במדריגות עצמות המשפיע שהוא חי לעד וקיים לנצח וזהו לע"ל דוקא אבל עכשיו שבינה ומל' שנק' אלקים חיים בבחי' שיעור ומדה ע"כ לא נאמר חי לעד וקיים לנצח רק על בחי' אבא דברי' מצד עצמו דוקא ולא מבחי' אבא ולמטה כשמשפיע להיות מקור הזמן באימא דבריאה וד"ל: