ברוך פודה ומציל

סז, ג

(קו) ברוך פודה ומציל פי' בסידור האריז"ל בחי' אימא דברי' כו' וביאור הענין הנה י"ל תחלה בביאור המאמר הידוע דאימא עילאה דאצי' מקננא בכורסיי' דבריאה שהוא בחי' ו"ק דבריאה וז"א דאצי' מקנן ביצי' וז"ש כאן בחי' אימא דבריאה היא אימא דאצי' שמקננת בו"ק דבריאה (וכמו"כ בחי' אבא דבריאה הנ"ל היינו בחי' אבא דאצי' ממש רק כשיורד להאיר בחב"ד דברי' נק' אבא דבריאה שעז"נ כולם בחכ' עשית כו' ולכך נק' חי לעד בכללות דאבי"ע דאבא שרש כל האצי' כידוע). והנה

סז, ד

להבין ביאור ענין ו"ק דבריאה שנק' כורסיי' דבריאה (ושש מעלות לכסא דמל' ועבדא דשכינתי' שהוא בחי' מט"ט דבריאה דכתי' בי' כי שמי בקרבו שהוא שם הוי' דז"א דבריאה ששמו כשם רבו כו' כמ"ש במ"א) ילה"ק ענין א' המבואר במ"א במ"ש וה' פקד את שרה הוא וב"ד כו' שיש ב' מדריגות בב"ד של מעלה. הא' ב"ד דז"א דאצי' בעלמא דדכורא בבחי' שם הוי' וזהו וה' הוא וב"ד כו'. והב' ב"ד דמל' דאצי' בחי' נוק' דז"א והיינו וה' הוא וב"ד דמל' שם אד' דינא דמלכותא דינא כידוע. ובה"ד ידוע בענין ובחי' מדריגות סנהדרין שלמטה בכנס"י ששרשם בבחי' ע"ב צירופי' דמל' דאצי' שנק' סנהדרין שלמעלה כו' וכמו שהסנהדרין למטה היו יושבי' בלשכת הגזית כך הוא בסנהדרין של מעלה שיושבי' בלשכת הגזית שלמעלה והוא בבחי' היכל הזכות (הנק' היכל הגבורה דבריאה כמ"ש במ"א בענין מאמר הזוהר בפי' וה' פקד את כו' פקידא לנוק' כו' ע"ש) וכמו שבלשכת הגזית שבבהמ"ק שלמטה היו סנהדרין דנין לכל אדם כך למעלה בלשכת הגזית שבהמ"ק של מעלה דעולם הבריאה יושבין סנהדרין של מעלה ודנין את כל העולמות עליונים כמלאכים ונשמות דבי"ע עד גם על מלכי האדמה באדמה כמבואר בזוהר פ' פקודי וגם הנשמות העליונים ביותר נשפטים שם וכמו נפש דוד שאמר על עצמו כמעט שכנה דומה נפשי לפי שע"פ גזר דין דע"ב צירופי' דמל' ב"ד של מעלה הי' מוסרי' לנשמתו ביד דומה שר הגיהנם כמו שאר נשמה שנשפטת ע"פ ב"ד של מעלה אם לג"ע או לגיהנם ששולחים ומוסרים אותה ביד דומה כו' וכה"ג במשפט המלאכים גם היותר עליונים (כמו אפקוהו למט"ט כו' שהוא שרו של עולם בכלל כמ"ש בגמרא ע"פ נער הייתי כו' והוא מקבל מבחי' כלים דו"ק דבריאה שנאמר הנני שולח מלאכי כו' כנ"ל) וכ"ז רק בבחי' צירופי' דע"ב דמל' שהוא בחי' חכ' שבמל' שנק' ב"ד דנוק' דז"א וכמו"כ יש עוד ב"ד של מעלה בבחי' האצילות בבהמ"ק של אצילות בהיכל הנק' לשכת הגזית כו' והוא בחי' ע"ב צירופי' דחכ' דהוי' דז"א שבאין במדות דז"א לשפוט את הכל כמ"ש השופט כל הארץ ששופט גם לבחי' כל הארץ שהוא כח הכללות של שפע המל' בבי"ע שנק' כל הארץ כו' וד"ל. והנה בחי' שם ע"ב הוא בחכ' ומאיר אורו בבינה שהוא בא במספר שבעים דוקא והן שבעים איש מזקני ישראל לפי שכאשר כל ספי' שמז' מדות כלולה מיו"ד הוא מספר שבעים וכידוע בענין הרי אני כבן שבעים שנה כו' שהוא כחב"ד שבכל מדה ומדה שבשכל וזהו בן ע' שנה וכמו ענין ע' שנים דדוד כו' וסנהדרין הן ע"א להיות ההכרעה בא מאור אבא באימא כו' בהיות שצריך שיהי' עדה שופטת ועדה מצלת ואין עדה פחותה מיו"ד ושופטת לדין וחוב הוא מבחי' הגבורות ומצלת

סח, א

לזכות הוא מבחי' החסדים וידוע במדות שבשכל שנמשך בהן מבחי' מוחין דאימא לזכות ולחוב כמו עד"מ שכל המטה כלפי חסד וזכות או שכל המטה כלפי חוב זהו הנק' מדות שבשכל ואותו שכל המטה כלפי זכות נק' עדה מצלת שכולן מטים שכלם כלפי זכות וחסד ואותו דעה ושכל המטה כלפי חוב ודין נק' עדה שופטת לדין וחוב וכל א' כלול מכשנגדו והן חו"ג שבכל מדה מז' מדות שבשכל וה"ח וה"ג שבכל א' הרי הוא ז' פעמים יו"ד שהוא מספר ע'. אך בחי' ההכרעה להכריע מזכות לחוב או להיפך מחוב לזכות זהו בהכרח בא מלמעלה ממקור זה השכל שבמדות דבינה שמטה לזכות או לחוב מאחר שזה השכל שקול הוא בב' דיעות חלוקות זה מזכה וזה מחייב כמו ל"ה מזכין ול"ה מחייבין והא' הנוסף על המחייבין או על המזכין על ידו עיקר גמר המשפט אם לזכות או לחוב הרי ודאי שרש הטיי' זו להכריע משקל זה בא מאור שכל העצמי שלמעלה מכל השכליי' והסברות של הב' דיעות החלוקות והוא מבחי' פנימי' אור השכל כמו שהוא בעצם טרם בואו להיות שכל השייך לפסק דין בזכות וחוב לבד שאינו רק שכל שבמדות דבינה כידוע אבל אור פנימי' המוחין דבינה עצמה שמתייחד באור אבא משם בא ההטיי' להכריע בשכל שבמדות דבינה מזה לזה כמו קו המשקולת שמכריע לכף זו כו' וממילא מובן שקודם בא ההכרעה מפנימי' בינה שמקבל מע"ב דחכ' עדיין לא נגמר פסק דין בשכל שבמדות לזכות או לחוב כלל כי בחי' אור אימא עצמה למעלה עדיין מבחי' התחלקות חוב וזכות כמ"ש במ"א בענין עומק המושג דבינה עדיין לא נודע האיך יטה השכל אם לזכות כו' ומשם יוכל להתהפך הדבר גם מאותו שכל שכבר יצא לחוב מבחי' שכל שבמדות דבינה להיות להיפוך להטות באותו שכל עצמו לזכות מלבד מה שימצא שכל מחדש להיות ממנו בחי' הכרעה והטיי' משכל וטעם המחייב לזכות כנ"ל (וזהו ענין ע"ב דס"ג שזהו חכם בבינה ס"ג דבינה וח' העודפי' הן ח' אותיות דב' שמות חו"ג דאבא המכריע במוחין שבמדות דבינה) והוא ע"י האחד הנוסף על המחיייבין או על המזכין כנ"ל ונמצא מובן דמי שיצא מב"ד של ע"א זכאי הרי ודאי נמשך שרש של זה החסד והזכות מבחי' החסד שבמדות שבלב להצילו מן המות בפו"מ שנק' עדה מצלת בחסדי' בפו"מ מפני טעם ושכל המטה כלפי זכות שהוא בחי' חסד במדות דבינה וכל מי שיצא מב"ד חייב למות בדין בפו"מ שנק' עדה שופטת לדין שרש של הדין מבחי' הגבורה והדין שבמדות שבלב שנלקח מטעם ושכל המטה כלפי דין במדות דבינה כו' ואעפ"י ששקולין היו נמנו ורבו המזכין או המחייבין ע"י המכריע כנ"ל (ולא שהמכריע אומר שכל חדש להכריע על ידו לזכות או לחוב אלא שע"י נתרבה

סח, ב

מנין הדיעות לזכות או לחוב שזהו ג"כ נק' הכרעה כהכרעת משקל בכף המאזניים מאיזה הוספה כל שהוא) וכך הוא במשפט ב"ד של מעלה יש מי שרובו זכיות מטה משקל זכיותיו ומכריע דעת ב"ד המצילין נפשו למעלה על דיעות המחייבין כו' שהוא התגברות החסד על הדין במדות עליונות שבמל' דאצי' שבא מצד הטיי' החסד דשכל המטה כלפי חסד כו' במדות דבינה דאצי' שמאיר מאור החכ' בבינה להיות נוטה לזכות או לחוב בשכל שבמדות. דבינה עצמה למעלה מהתחלקות דחו"ג זה ע"כ יוכל להיות משם ההתהפכות בחסדים וגבורות גם לאחר שכבר יצא הדבר לחוב או לזכות כנ"ל וד"ל. ומעתה יובן ענין ב' מדריגות דב"ד של מעלה שהוא בבחי' זו"נ דאצי' כנ"ל. דהנה מ"ש אימא מקננא בכורסייא יש בזה ב' אופנים האחד בחי' בינה שבמל' דאצי' שנק' אימא תתאה שמשם מקבלים בחי' ב"ד של מעלה היושבים בהיכל לשכת הגזית דבהמ"ק דבריאה לדון כל העולמות כנ"ל וכורסייא הן בחי' המדות שבמל' דאצי' שמתלבשים בו"ק דבריאה שנק' ז"א דבריאה ונק' דינא דמלכותא מלך במשפט כו' מלכא תתאה דאלקי' דבינה דמל' כו' ומאיר שם מבחי' ע"ב דחכמה שבמל' דאצי' כו' והב' הוא בחי' אימא עילאה דאצי' שבחי' המדות דז"א דאצי' מקבלים ממדות דבינה והן בחי' סנהדרין עליונים דאצי' עצמו בבהמ"ק דעולם האצי' וכנ"ל ששופט כל הארץ בכללות כנ"ל להטות לזכות או לחוב בבחי' המדות שבלב מלך העליון בחי' ז"א שנק' מלכא עילאה ובינה דאצי' נק' אלקים עילאה כו' ומאיר בה מבחי' אור אבא דאצי' כו' והיינו וה' הוא ובית דינו ששניהם מקבלים משרש א' מאימא עילאה עצמה דאצי' וזהו פי' האמיתי במ"ש אימא מקננא כו' אימא עילאה דוקא בו"ק דמל' שמתלבשים בו"ק דבריאה שנק' כורסייא ונק' כסא המלך כידוע לשפוט כל העולמות דבי"ע עד מלכי האדמה באדמה כנ"ל וד"ל: