ברוך שמו

סח, ב

(קז) ומעתה י"ל בביאור ענין פודה ומציל שהוא בבחי' אימא דבריאה דוקא. והכוונה על בחי' אימא עילאה דאצי' דמקננא בו"ק דבריאה כנ"ל. דהנה מבואר למעלה בענין ב"ד ש"מ שבחי' שכל שבמדות להטות לזכות או לחוב שזה תלוי בהמשכה עליונה שמבחי' אור אימא עצמה שהוא כמו עומק המושג טרם שמתפשט בבחי' מוחין למדות להטות כלפי חסד כו' משם יוכל להתהפך מן הקצה לקצה גם לאחר שיצא הפסק כו' והיינו מ"ש כאן פודה ומציל דהנה הפדי' הוא ע"ד הפשוט לפדות את החייב שכבר נתחייב בב"ד שזה חסד גדול הרבה יותר מחסד והצלה דעדה מצלת בשעת הדין דיש עדיין מליצים לזכות. אך כאשר כבר רבו המחייבין ויצא גמ"ד לחוב עכ"ז יזכוהו לא מצד הדין אלא מצד הפדיי' שפודין אותו ומצילין אותו וכמו