ברוך שמו

סח, ב

(קז) ומעתה י"ל בביאור ענין פודה ומציל שהוא בבחי' אימא דבריאה דוקא. והכוונה על בחי' אימא עילאה דאצי' דמקננא בו"ק דבריאה כנ"ל. דהנה מבואר למעלה בענין ב"ד ש"מ שבחי' שכל שבמדות להטות לזכות או לחוב שזה תלוי בהמשכה עליונה שמבחי' אור אימא עצמה שהוא כמו עומק המושג טרם שמתפשט בבחי' מוחין למדות להטות כלפי חסד כו' משם יוכל להתהפך מן הקצה לקצה גם לאחר שיצא הפסק כו' והיינו מ"ש כאן פודה ומציל דהנה הפדי' הוא ע"ד הפשוט לפדות את החייב שכבר נתחייב בב"ד שזה חסד גדול הרבה יותר מחסד והצלה דעדה מצלת בשעת הדין דיש עדיין מליצים לזכות. אך כאשר כבר רבו המחייבין ויצא גמ"ד לחוב עכ"ז יזכוהו לא מצד הדין אלא מצד הפדיי' שפודין אותו ומצילין אותו וכמו

סח, ג

עד"מ שפודין את החייב בכסף שנותנין כופר נפשו שהוא במקום חיוב נפשו ישלמו בכסף זה ויפטרו נפשו וכמו אם כופר יושת עליו כו' (וכענין פדיון הבכור מן הכהן כו') וכפדיון דכסף שקלים דכתיב ונתנו איש כופר נפשו כו' כך יש בחי' פדיי' למעלה בבחי' חסדים עליוני' שפודים בהם גם מי שיצא גז"ד לחוב בב"ד שלמעלה וכמ"ש פודה ה' נפש עבדיו (ולמטה הוא כמו ע"י הכסף דצדקה שפודה אדם נפשו מדינה של גהינם בעוונות שעשה וכמ"ש וחטאיך בצדקה פרוק דבעבור חיות נפש העני שבכסף זה מחי' אותו נותנין לו נפשו) וכמו קורעין לו גז"ד של ע' שנה ע"י תשובה ותפילה וצדקה וכה"ג יש פדי' לנשמות שכבר נמסרו לדומה שר של גהינם ומצילין אותו משם והפדיה והצלה זו באה מלמעלה מבחי' המדות שבבינה ששם כבר נפסק הדין אלא מבחי' פנימי' בינה מטעם הנ"ל. אך הנה מטעם הנ"ל שיוכל להתהפך משם גם לאחר שיצא הפסק כו' וכמ"ש קורעין לו גז"ד של ע' שנה א"כ למה צריך לפדי' הענין הוא שיש בפדי' ב' אופני' הא' לאחר שנתחייב ונגמר דינו בב"ד ונמסר ליד שלוחי הדין שפודין אותו מידן שזהו פדי' להציל מידי החיצוני' שכבר נמסר להם והוא במה שנותנין להם דבר אחר בחילוף זה. ואופן הב' בפדי' הוא שלא להביא את הנשמה לדין לשפוט אותה כלל כי בראותו שעפ"י משפט לא יוכלו להצילה כי רבו המקטרגים בעוונות הרבות אשר עשתה ע"כ לרוב רחמנות וחמלה יתירה פודה ומציל אותה ואינם מביאים כלל למשפט. ופדי' זו מן המקטרגים הוא כי אין משפט ודין רק ע"י תביעת המקטרגים שתובעין על פלוני שחטא ויובא למשפט אזי מצוה המלך לבעלי המשפט שישבו למשפט אבל כאשר אין מקטרג שיתבע משפטו כלל או שמצפים למקטרג שישתוק ולא יקטרג לא ישבו לעולם למשפט וגם שרבו חטאיו עכ"ז לא יביא לדין ועונש דב"ד לעולם בלתי תביעת המקטרג כמ"ש בזוהר בענין ויבואו בנה"א להתייצב על הוי' כו' וד"ל. שתובעי' דין בר"ה ובלא תביעת דין אין הסנהדרין יושבין למשפט וכאשר רוצה להציל אותו מן המשפט פודין אותו מן המקטרג שנותן לו כסף הרבה ואינו תובעו לדין ולא יביאו לנשמה זו למשפט לעולם וממילא תנצל מן הדין והעונש ומצד המלך עצמו יש הצלת זכות לא מצד הדין אלא לפנים משוה"ד רק מצד האהבה או רחמנות לא יביט און כלל כמ"ש במ"א בענין לא הביט און ביעקב וכה"ג מצינו במדרש בבטן עקב את אחיו משל לאם שבאתה לתבוע לב"ד על בנה ורצו לדון אותו מיד כחשה ואמרה שהי' לה צער ממנו בעיבורו ט"ח שהי' מפרפר בבטנה כו'. וכך כתי' בבטן עקב את אחיו כו' כי ראה שידינוהו ומצד הרחמנות שלא יכיל דין המשפט כו' וכך האם פודה את בנה מן המקטרגים שלא יובא

סח, ד

למשפט כי הרחמנות על הבן שייך דוקא אל האם יותר מן האב כידוע וד"ל. וזהו פודה ומציל בבחי' אימא דוקא כאם שתרחם על בנה ביותר ופודה הנשמות שלא יבוא למשפט בב"ד ש"מ והפדי' בכסף שהוא ריבוי החסדים דאימא כנ"ל בפי' פודה. ואמנם זה שיש בכחה לפדות שלא יובא למשפט לפי שפנימי' בינה שרש ומקור הראשון דמשפט דחוב וזכות ע"כ יגבר בה דוקא כח הזכות שיפדה בתחילה שלא יובא למשפט והוא עצמו ענין הכח לפדי' שאחר המשפט לאחר שיצא חייב ונמסר לידי שלוחי הדין. אך ההפרש בניהם שפדי' שאחר גמר הדין אין לנפדה שום מורא וא"צ להחבא ולהסתיר עצמו מיראת המקטרג אחר שפדאוהו ויצא לחירות מידי כחות הדין עצמן וגם מן הב"ד אינו ירא אחר שכבר גמר דינו וניצול ע"י פדי' משא"כ פדי' שקודם למשפט הרי צריך שהפודה עצמו יצניע אותו ויחביאנו בהיכלו סגור מעין כל רואה וישמרנו שמירה מעולה שמא יראנו המקטרג יתבע עליו משפט או פן א' משונאיו ירצה לבקש עליו כו' ע"כ כדי שלא יבוא למשפט צריך לו שמירה והשמירה הוא שיצניע א"ע בהיכל מלך ששם לא ישיגנו עין כל רואה כו' והיינו ופרוס עלינו סוכת שלומך אימא פריסת גדפהא כו' להציל הנשמות מן המקטריגי' התובעים דין כו'. ועז"א פודה ומציל ולאחר הפדי' ג"כ שומרו בהיכל אור הבינה עצמה שלמעלה מהיכל הזכות שיושבים שם הסנהדרין והוא ההיכל הז' הנק' היכל ק"ק כו' וד"ל. ועוד יש טעם למה שבחי' בינה עצמה דוקא פודה ומצלת לפי שאין מיתוק הדין אלא בשרשו הראשון דבינה מינה דינין מתערין והוא בשכל שמטה כלפי חוב דוקא כו' וטענת השכל המנגדו לזכות לא יועיל כלל למתקו רק כשהוא עצמו נתהפך לטעון באותו השכל עצמו לזכות כמו כי יצר לב האדם רע כו' שזהו שכל לזכות שנהפך מטעם ושכל לחוב דכי רבה רעת האדם כו' וכמ"ש במ"א וכנראה בחוש שכאשר הקטיגור עצמו נעשה סניגור אזי יהופך הדין מן הקצה כו' כי יומתק הדין היטב בשרשו ומה גם שהקטיגור יודע יותר מהצלת וזכות איך שיסתיר כח הדין והיינו ע"י פדי' שכח הדין יתהפך לטעון בסברת עצמו לזכות וכח זה אינו אלא בבחי' פנימי' בינה שמשם יוכל להתהפך כו'. ע"כ משם דוקא תוכל להיות מיתוק הדין בשרשו. וזהו פודה ומציל מכח הדין עצמו שיהופך לזכות והצלה כו' וד"ל:

(קח) ברוך שמו. פי' בסידור שם זה שם הוי' דז"א דברי'. בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה כו'. הנה בחי' ז"א דבריאה שרשו הוא בבחי' ז"א דאצי' דאעפ"י שבחי' המל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה ומע"י שהוא בחי' כתר דבריאה מקבלים או"א דבריאה ומהם נמשך לז"א דבריאה מ"מ בחי' המדות א' הוא וגם שז"א דבריאה היינו רק בחי' המדות שברצון

סט, א

ושכל המתפשט למטה להיות עולם הנברא יש מאין וכמו בראשית בקדמין ובחוכמתא ברא אלקים כו' כידוע וכ"ז רק בבחי' שם אלקים או שם אד' שהוא שם הפעולה שמתפשט למטה חוץ מעצמותו להיות יש נפרד כו' ושם הוי' דמדות דז"א דאצי' הוא שם העצם דאיהו וחיוהי חד כו' קודם שבא לכלל בחי' התפשטות לברוא גם ברצון ושכל כו' (וכידוע דבקדמין כו' היינו כמ"ש בזוהר כד סליק ברעותא למברי עלמא וכמאמר בעלמא די ברא כרעותי' כו' שהוא בחי' א"א דבריאה כמ"ש במ"א). ולכך נק' הוי' הי' והוה כו' למעלה מבחי' הזמן שהוא בחי' המל' כידוע וע"כ א' ברוך שמו סתם דה' אחד ושמו אחד דכמו שבמדות דאצי' איהו וחיוהי חד כו' כך גם במדות דאצי' שבאין בהתפשטות בשביל הבריאה כו' עדיין מיוחדים בעצמותו עד"מ אדם שרוצה בלבו דבר מה מגלה הדבר בדבור שהגם שהדבור בא בגילוי מאמר פתוח אבל בהרהור שבמח' שמהרהר לעצמו מה שחפץ בלבו נק' מאמר סתום כו'. אך בהגיעו לגילוי בדיבור גם הוא בא למטה לחוץ מעצמותו משא"כ עצם הדבר שחפץ בלבו שמהרהר בו לעצמו נק' מדות שבלב שבמח' בשם הרהורי לבו עדיין ומיוחדים בעצם המדות שבלב עדיין וכך יובן במדות דז"א דבריאה שהן מדות שבאין במחשבה והן שרש כל אשר בא בגילוי המאמרות כמו ויאמר אלקים יהי אור שבא בדיבור במאמר פתוח הרי בא בגילוי אור אמירה זו כמו שהי' תחלה במח' עצמה שהוא בחי' חסד דז"א דבריאה וכה"ג מאמר יהי רקיע בבחי' הגבורה כו'. אבל עצם המדות שבמחשבה הרי מיוחדים במדות שבלב ונק' שם הוי' בשם העצם דמדות דז"א דאצי' שנק' מדות שבלב אדם דאצי' כידוע. ועז"א ברוך שמו ל' נסתר ונעלם להיותם כלולי' ומתאחדים בהעלם עצמות המדות אבל מה שמאיר ומתפשט מבחי' המדות שבמח' בגילוי לדיבור נק' בחי' מל' דבריאה שהוא בחי' נוק' דז"א דבריאה ולפי שבא מהעלם העצמות לגילוי ע"כ א' ע"ז ברוך אתה לנוכח ונק' מלך כו' שאותיות המח' באין לגילוי גמור רק שנק' עלמין סתימין ואותיות הדיבור נק' עלמין דאתגליין כידוע. וזהו שמבחי' רדל"א דברוך שאמר עד ברוך שמו הכל מתאחד בעצמות עד בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה שם הוא ראשית הגילוי לחוץ מן העצמות להיות בריאה מאין ליש ממש ונק' מלך העולם וד"ל. והנה מעתה י"ל בכללות ענין ברוך שבכל המדריגו' הללו מברוך שאמר עד ברוך שמו שכולן רק יסוד ושרש לענין מ"ש בא"י כו' האל אב הרחמן המהולל בפה כו' להיות דמ"ש המהולל בפה עמו משובח ומפואר כו' הרי זה כללות ענין פסד"ז שהן שירות ותשבחות דכל העולמו' נשמות ומלאכי' שמעלי' מ"ן בשיר וזמרה לשבח ולפאר בהללוי"ה דוקא כמו ארוממך אלקי המלך כו' (וכמ"ש

סט, ב

במ"א באריכות בשרש ענין פסוד"ז שהוא להאיר למעלה תוס' אור כמו בהלו נרו כו' ע"י העלאת מ"ן השיר והשבח דוקא כו'). והנה כדי שיהי' כח ועוז בהתעוררות זאת דפסוקי דזמרה שיוכלו להעלות מ"ן באתעדל"ת בשיר וזמרה שא"א להם מעצמן להעלות כ"כ מנמוך לגבוה כו' כי אין ערך לנברא בע"ג לבלתי בע"ג ומה גם שיוכל לספר ולהלל בשבחו בשיר וזמרה (שהרי השבח שהעבד משבח לאדון יש לעבד ערך ויחוס השתוות במין שבח זה האנושי כמו בשכל ומדו' וגדולה וגבורה ועושר וכה"ג שישוה העבד לאדון בשבחים אלו עד שיתפעל האדון מזה אבל לגבי עצמות המאציל דלאו מכל אינון מדות כו' כמ"ש לך ה' הגדולה כו' וכתיב אל מי תדמיוני ואשווה כו' לא יש השתוות ערך שישיגוהו התוארים והשבחי' הבאי' בסדרי השתלשלות העולמות רק שמתצמצם עצמו להיות מהולל ומשובח ומפואר לפ"ע). הנה לזאת נמשך כח ועוז מלמעלה בבחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת הנק' כח המע' מ"ן שזה צריך לבוא ממקו' ומדריג' העליונה ביותר והוא מבחי' הכתר שבכל פרצוף דוקא שבכל ע"ס דאצי' אשר בכל פרט ופרט צריך לבא המשכה זו מבחי' הכתר שבו דווקא וכמו ברוך שאמר כו' בחי' רדל"א שהוא כתר דע"י וברוך הוא כתר דא"א וברוך אומר כו' כתר דח"ס וכן גוזר ומקיים בחי' כתר דאבא כו' כי ברוך בכל פרט הוא בחי' הכתר שבו דוקא עד ברוך שמו בז"א דבריאה היינו בחי' כתר שבו וכן בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה הרי ברוך זה הוא בחי' כתר דנוק' כו'. והטעם הוא כי בחי' השרש של המשכה זאת להיות מזה כח ועוז לעורר העלאת מ"ן למטה מטה ביותר ה"ז עוצם ירידת האור למטה וזהו הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יוכל להשפיל א"ע למטה מטה ביותר ע"כ כדי שיהי' העלאה דשיר בפסוד"ז גם במלאכים דעשי' היותר אחרוני' צריך לבוא שם הכח לעורר מאור ומדריגה היותר עליונ' ולכך צריך להיות ההמשכה גם מבחי' רדל"א שהוא ממוצע בין עצמות המאציל כו' כנ"ל רק שבא דרך השתלשלות מעילה לעלול דהיינו מבחי' רדל"א עד בחי' נוק' דז"א דבריאה שהוא מל' דבריא' כמ"ש בא"י אמ"ה כו' שאז יכול להיו' מהולל בפה עמו כו' וזה הברכה בא"י כו' האל אב הרחמן כו' המהולל כו'. ואם לא כל ההכנה ביסוד ושרש ומקור לכח העלאת דשיר דפסוד"ז מב"ש עד ברוך שמו א"א להיות מהולל כו' כי אין זה בכח עצמו כלל כנ"ל וד"ל. אך א"כ מה זה שאמר האל אב הרחמן המהולל כו' דמשמע שנעשה כח התעוררות בהעלאת מ"ן דשיר ע"י שהוא אב הרחמן על כן הוא מהולל כו'. הענין הוא דגם זה אמת דהנה מצד הארת והמשכ' י"ג מדה"ר העליונים שמרחם על הנשמות כו' ומלאכי' דבי"ע לזאת בא המשכה העליונה לעוררם בהעלאת מ"ן שיוכלו לעלות ולא ישארו

סט, ג

למטה כו' כידוע בענין ב"ק המעורר בתשובה שהוא בא מחמת הר"ר די"ג מדה"ר דוקא אך י"ג מדה"ר הוא בבחי' הכתר שבכל פרצוף דוקא שהרחמנות באה מצד הרוממו' בעצם המשפיע והשפלות של המקבל כו' כמ"ש במ"א ולזאת הרי מתחיל שרש הראשון די"ג מדה"ר על העולמות התחתוני' מבחי' כתר דע"י שהוא ברוך שאמר כו' שהוא המרומם לבדו ומתנשא מימות עולם שהן ז"ת דע"י שהן מתלבשים בא"א שרש הנאצלים כנ"ל. ואח"כ יורד ומשתלשל אור י"ג מדה"ר דכתר דע"י לא"א באמרו ברך הוא שהוא בחי' כתר דא"א כו' עד ברוך שמו בחי' כתר דז"א דבריאה י"ג מדה"ר שבו נמשך לנוק' דז"א דבריאה באמרו בא"י כו'. וזהו מ"ש האל אב הרחמן בגילוי מבחי' מל' דבריאה בנברא יש מאין שבאה המשכת הרחמים מהעלם העצמות לידי גילוי גמור והוא עיקר הבא בגילוי התעוררות לעורר לנשמות ומלאכים כו' שישבחו ויפארו כו' להיות מהולל ומשובח בפי כל עד שיר גלגלים דעשי' כו' וד"ל. ואחר השיר בפסוד"ז דוקא אז יוכלו כל העולמות לבא בבחי' התכללות במס"נ ממש כמו ענין מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא ממש כידוע והיינו ענין מס"נ דק"ש באמרו ואהבת כו' בכל נפשך ממש. וזהו עיקר בחי' העלאת מ"ן דנשמות ומלאכי' בכל פסוד"ז בהעלאה דשיר וזמרה בפה שאינו רק בחי' הכנה בלבד לעיקר העלאת מ"ן דמס"נ והתכללות ממש שבק"ש. וזהו כל עיקר ענין פסוד"ז שתים שלפניה שלפני ק"ש כו'. ואמנם בשביל העלאה דשיר בלבד צריך לבא מלמעלה ומדריגה יותר עליונה מבשביל העלאה דמס"נ מאחר שצריך לבא למטה ביותר כנ"ל. (וכידוע בענין עומק רום ועומק תחת כו' וד"ל):