בא"י כו' האל אב הרחמן

סט, ג

(קט) בא"י כו' האל אב הרחמן המהולל בפה עמו כו'. הנה בחי' אל הוא בחי' ל"א קוצי דשערי שמאי' מא"א דיצי' לאבא דיצי' שנק' אב הרחמן. וזהו פי' אל בחי' א"א דיצי' שמקבל מנוק' דבריאה. אב הרחמן אבא דיצי'. המהולל בפה עמו בחי' אימא דיצי'. משובח ומפואר בחי' ז"א דיצי'. בלשון חסידיו כנ"י. ועבדיו כתות המלאכים. ובשירי דוד עבדך בחי' מל' דיצי' וכתר דעשי'. נהללך (פי' כמשי"ת דבשירי דוד עבדך סיום לכל מה שאמר מהאל אב כו' שהוא מא"א דיצי' עד מל' דיצירה ואח"כ מתחיל בהתחלת עולם העשי' והוא נהללך שהוא בחי' כתר דעשי' שמקבל ממל' דיצי' כו') בשבחות בה"ח. ובזמירות בה"ג. נגדלך בחי' אבא דעשי'. ונשבחך אימא דעשי'. ונפארך ז"א דעשי'. ונמליכך נוק' דעשי' כו' כך פי' בסידור. ולהבין ביאור כל זה יש להקדים תחלה בביאור ענין קוצי דשערי. דהנה מ"ש כאן אל כו' שזהו אור הכתר דיצי' בחכ' דיצי' שנק' אב הרחמן כנ"ל הרי המשכה זו באה מבחי' הכתר בבחי' דילוג הערך שהוא

סט, ד

בבחי' שערות דוקא לפי שבבחי' היצי' דוקא הרי בא גילוי אור אלקי לנשמות בע"ג מאין ליש נפרד צריך שיהי' הצמצום וההעלם גם במקור הראשון שהוא בחי' כתר דיצי' שנק' אל כדי שיהי' מהולל בפה עמו כו' עד ובלשון חסידיו ועבדיו נשמות ומלאכים דיצי' כו' (ואעפ"י שגם בלא זה אין ערך כלל בכ"מ בין כתר לחכ' וצריך שיבא השפע מכתר לחכ' בבחי' דילוג הערך דרך בחי' שערות כמ"ש והחכ' מאין כו' כמאמר אבא יונק ממזל הח' ונוצר דא"א כו' וגם בכתר וחכ' דאצי' כן אור אבא דיצי' מקבל ממזל דא"א דיצירה כו' ולמה אמר כאן דוקא אל אב כו' ע"י בחי' שערות יותר מכל המדריגות העליונים שבבריאה ואצי' כו' כנ"ל דפי' ברוך הוא בבחי' כתר שבכל פרט עד בא"י כו' הוא בכתר דנוק' דבריאה כנ"ל. אך הענין הוא משום דמל' דבריאה כשנעשה כתר דיצי' הרי הוא בא בשביל ההשפעה לנשמות בע"ג שהן בבחי' נפרד כו' הגם שיורד בהשתלשלות מכתר לחכ' ובינה דיצי' מ"מ צריך לבא ע"י דילוג גדול כו' משא"כ מרדל"א עד נוק' דבריאה הכל עדיין מתאחד בהעלם העצמו' רק מבחי' מל' דבריאה כשנעשה כתר ליצי' נעשה מקור הראשון לבחי' יש מאין שבאין מבחי' הדבור שהוא בבחי' היצירה דוקא כמשי"ת וד"ל). והנה להבין בחי' שערות הוא ידוע שעיקר הענין הוא בחי' התעלמות אור השפע בתכלית כשבאה ממקום עליון ביותר כמו מכתר לחכ' שאין ערך ביניהם שהכתר הוא בבחי' העלם העצמי' והחכ' תמצא במציאו' יש מאין דכתר שצריך לבא בבחי' דילוג הערך מאוד כמו שיבוא אור שפע שכל מחכם גדול לתנוק קטן שאינו מערכו כלל שא"א שיקבל ויכיל השפע כמו שהוא להדי' רק ע"י בחי' התעלמות גדולה וענין ההתעלמות הזאת יובן בדוגמת השערה שיניקתה מגומא שבמוח ששם יונקת מותרי לחלוחית המוח שבראש. ואמנם הנה אנו רואי' בגוף השערה שנבדלת מעצם האדם לגמרי שהרי כשיחתוך אותה לא ירגיש כאב כלל (וכמו שלא ירגיש כאשר יחתוך בציפורן שחוץ לבשר מזה הטעם. אך להיפך הרי אנו רואים שיש בשערה קצת אור וחיות מחיות הדם הוא הנפש והוא במה כאשר תמשך יכאב לבשר מצד יניקתה בגומא ע"כ תלישתה כאב גדול מזה הוראה שיש בה חיות המתאחד עם עצם החיות שבאדם והענין מבואר במ"א שבשערה יש בה ב' דברים האחד גוף ועצם השערה שצומחת מלחלוחית המותרות שבדמים או מותרי לחלוחית מוחין שמתהווה מזה עצם מהות השערה והוא כמו לבוש זר נפרד מן העצם של החיות לגמרי כנ"ל. והב' בחי' חלל השערה שבה נמשך שרש יניקתה בגומא שבזה יש קצת אור וחיות מצומצם (כיניקת אילן בחללו משרשי יונקותיו בלחלוחית הארץ שחוזר וצומח לאחר שנקצץ כמה פעמים וככל

ע, א

צומח שיניקתו מצמיחו כמה פעמים שיניקתו בחללו אחוז וקשור ברוחניות כח הצומח אבל גשם ממשו נבדל מן הארץ וכך בצמיחה דשערות וציפרניי' וכה"ג). ולכך תלישתה או משיכתה יכאב לבשר החי מצד אור החיות שבגומא שיונקת צמיחתה משם ואעפ"י שהחיות שבגומא זו מותרות הוא מ"מ בחי' כח הצומח המותרות הוא מעצם החיות (ולא עוד אלא שבא מבחי' פנימי' ועצמות יותר כמשל המותרות היוצא שבא מצד תגבורת השפע בעצם יוצא ובוקע מותרות כחבית המליאה ביותר כו' וכמ"ש במ"א די"ג ת"ד שרשם בפנימי' ח"ס שהוא בגולגלתא שנק' כתר דא"א אעפ"י שצומחים רק מבחי' מותרי המו"ס כו' כמו בזקן שקנה חכ' וסריס ואשה אין להם זקן שאין בהם מותרות להוליד דגם התולד' באה מן המותרות דוקא ושרשה בגדלות המוחין דוקא דפחות מבן ט' אינו מוליד כו' וכמשל מחכם שהשיג לעומק יותר בשרש גדלות השכל יוכל להוריד השכל יותר בבחי' מותרות והן ההתלבשות ברוב משלים וחידות הרבה כמו ג' מאות משלים דר"מ וכמשי"ת) ודוגמא כזו יובן בענין המשלים. דהנה אנו רואי' ב' מיני שפע שמשפיע הרב לתלמיד הא' שכל וסברא שיוכל לקבל כמו שהוא בלי יצטרך להסביר לו באריכות. וגם אם צריך להסבירה יוכל להכיל הכל. והב' כאשר השכל עמוק מאד ומקוצר כלי המשיג של התלמיד שלא יוכל לקבל ולהכיל הבנתה כמו שהוא לעומקו אז בהכרח שימצא לו הרב המשפיע איזה משל מדברים זרים להלביש את המושכל במשל זה שמתוכו ידע התלמיד ויבין המושכל ההוא לעומקו ובוודאי לאחר שהבין מתוך המשל כל עומק השכל אז אין צריך לעצם המשל כלל שהרי הוא נלקח מענינים זרים שאין בו שכל מצד עצמו כלל רק הי' נצרך לו להלביש בו את המושכל שיובן מתוכו. אך לאחר שכבר הבינו ע"י המשל הרי הוא אך למותר אצלו ונחשב המשל אצלו כשאר דברים בטלים שאין בהם חכ' כלל. ואמנם מזה שע"י המשל יובן הנמשל א"א לומר שהמשל אינו כלום כשאר דברים בטלים כי ע"י המשל יורד לאמיתית עומק השכל וכאשר יטעה או ישכח על עיקר המכוון התמצית שבמושכל צריך לעיין היטב בפרטי דברי המשל דוקא שמהם יעמוד מחדש על אמיתות ההשכלה וכל שעה צריך למשל לפי שהמשל גם הוא מכח המשפיע גוף השכל בא והוא עשה את המשל באופן שיובן ממנו הנמשל היטב הדק. א"כ נהפך הוא שא"א לשכל בלא משל מאחר שע"י יבא לאור התגלות תמיד כמו הרואה ע"י כלי המסך שלפי אופן הכלי כך יראה כך לפי אופן המשל כך יראה ויבין הנמשל לא יוסיף ולא יגרע כלל. וזהו שהמשל והנמשל נק' חומר וצורה כאור צורה דראי' בכלי חומר העין וכאור השכל בכלי המוח שלפי אופן החומר כך

ע, ב

הוא גילוי צורתו כך המשל חומר והנמשל צורה. (ובאמת אין זה בחומר וצורה כראי' בעין. שזהו בחי' אור וכלי והמשל נק' לבוש המחשיך כו' שזהו כמסך שמעלים ולא לגמרי כו' וכמשי"ת). ויש אומרים להיפך דהנמשל הוא החומר והמשל הוא הצורה כי הנמשל הוא עצם השכלה ההיולית שנק' חומר הפשוט. ומה שמובן ומושג בגילוי השגה ע"י המשל זהו בחי' הצורה שהוא אופן התגלותו בכלי המקבלים כו' וכמ"ש במ"א בענין כאשר יאמר משל הקדמוני כו' שזהו בחי' הצורה שנאמר ותורה אור כי הרי נגלה בה כל עצמות החכ' ההיולית באופנים שונים כו' (ודלא כדעת הפלוסופים בזה כמ"ש בתשובת רמ"א) שגם לאחר שהשיג השכל צריך הוא למשל שהוא הכלי והלבוש שא"א לו בלי לבוש וכלי תמיד מטעם הנ"ל וד"ל:

(קי) אך הענין הוא דשניהם אמת דגוף המשל מצד עצמו שהוא דברים בטלים ממש אינו רק כמו לבוש זר שיוכל לפושטו ולזורקו חוץ ואין לו חיבור עמו כלל. אך מה שיוכל על ידו להבין המושכל לכל פרטי חלקיו לעומקו ולרחבו זהו עיקר הנצרך למשל והוא רק הצטרכות המובן ממנו על ידו ולא הצטרכות עצם מהותו. ולפי"ז יובן מה שנצרך ממנו להבנת השכל הנמשל מזה הוא הנק' התעלמות השפע הנ"ל. דהיינו מה שעצם אור שפע השכל כמו שהוא בעצם מהותו אינו מושג כמו שהוא שהרי לא יכילנו המקבל כלל כנ"ל רק מובן ומושג ע"י התעלמות והוא מה שמובן ומושג ע"י מליצת המשל שאינו כמו השגה בעצם רק מה שעומד על ידו לראות ולהשיג בעצם כמו שרואין ע"י מסך ולא כמו ע"י כלי הבטה שמזכך האור אלא אדרבה כמסך המחשיך האור ודוקא מפני סיבת החושך בעובי הגשמת המסך ואח"כ מה שיוכל להאיר אור יוכל להביט בו יותר כיתרון האור מתוך החושך כאור הנר באישון לילה שמאיר יותר כך ע"י סיבת הגשמת המשל יושג עומק המכוון בדקות עצם אור השכל כידוע. ונמצא יש בזה מעלה וחסרון החסרון הוא שרואה ע"י העלם הגשמת המשל והמעלה מה שרואה לעומק יותר. ואמנם כל זה הוא מה שיש בהעלם המשל להשיג על ידו אור השכל אבל עצם דברי המשל אך למותר כשאר דברים בטלים ממש כנ"ל וא"כ הרי זה ממש כדמיון השערה שעצם השערה אינו כלום ונבדל לגמרי כלבוש זר מגופו של אדם כמו עצם דברים בטלים של המשל כנ"ל. אך החלל שבה שיש בה בחי' שרש יניקה בהיות שיכאב מחמתה כנ"ל. הגם שהוא רק בבחי' מותרות כנ"ל. אבל שרשו מגיע בפנימי' ועצמות יותר כו' כנ"ל. והיינו כמו מה שיובן עומק הנמשל מהעלם המשל דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. (ולפי"ז מ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני כו' היינו כמו בחי' שערות וכן מבואר במ"א בענין ושער רישי' כעמר

ע, ג

נקי כו' וכענין סלסלה כו' כי כל הלכות נימין דמלכא שבחללן דוקא יש שרש יניקה מפנימיות ועצמות דח"ס כנ"ל וד"ל). ומעתה יובן הדוגמא מכ"ז למעלה בבחי' קוצי דשערי הנ"ל. שזהו בבחי' אור הכתר בחכ' כמו כאן שא' האל אב כו' שהוא אור המאיר מבחי' א"א דיצי' באבא דיצי' להיות אב הרחמן כו' שהוא בחי' אור השפע די"ג מדה"ר ששרשם בפנימי' הכתר דוקא רק מפני שאין ערוך למקבל להכילם כמו שהם בעצם הוצרך להיות בחי' גילוי אור שפעם לבא בבחי' דילוג הערך והוא בבחי' קוצי דשערות שהוא בחי' התעלמות השפע שמתעלמת להיות מושג ע"י דבר זר ונבדל כמו אור וחיות המתעלם בחלל השערה וכמו אור השכל המובן בהתעלמות בהעלם הגשמת דברי המשל כנ"ל וכה"ג מטעם הנ"ל אך עדיין אינו מובן למה דוקא מבחי' א"א דיצי' לאבא דיצי' בא האור בהתעלמות דרך בחי' קוצי דשערי כנ"ל והתירוץ מבואר למעלה מפני שביצי' בא האור שפע לנשמות בע"ג כנ"ל. וי"ל תחלה עיקר ענין השגות הנשמות והטעם שהוצרך בשבילן לבא ירידת שפע האור דרך צמצום דבחי' שערות הנ"ל דהנה באמת יש להפלא על אשר הנשמות ביכולתן להשיג השגות באור א"ס שבאבי"ע שבודאי אין ערך כלל לבע"ג לבלתי בע"ג ואיך אפשר שישיג הבע"ג השגה בבלתי בע"ג (והגם שהנשמות בפנימי' העולמות מ"מ נק' בריאה מאין ליש כמ"ש אתה בראת כו' רק שהוא נק' חלק אלו' כו' שבאה מפנימי' החכמה כמו טפה במוח האב כמ"ש כי אתה אבינו והיינו בפנימי' אור אבא אבל מ"מ מאין ליש באה בבחי' גבול ממש והן נשמות דבריאה שנבראו יש מאין ממל' דאצי' שבבריאה או ממל' דבריאה כידוע). ועוד דבאמת ההכרח לומר שא"א לנשמות בע"ג שנבראו יש מאין להשיג במקורם האלקי המהווה אותם מאין כו'. דהנה י"ל בעיקר ענין הבריאה יש מאין דלכאורה יש בזה ענין פלא מהשגת אדם דהנה כתיב ממך הכל דמשמע שאין כל חדש מעיקרו בכל בריאה כי ממך הכל שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאי' וכו' ואין לך דבר חוץ ממנו ונבדל מאתו וכמ"ש וגם כל היצור לא נכחד ממך כו'. והטעם הוא כי הבריאה יש מאין ולא יש מיש דהיינו לא כמו אור חיות רוחני דנפש המקושר בגוף דאעפ"י שמחי' לגוף אין זה רק יש מיש שאין עיקר מציאת העצם של הגוף נעשה מחיות זה הרוחני אלא הוא יש ומציאות בפ"ע בטרם בא רוח החיים בו להחיותו רק שמתלבש רוח החיים בגוף כדבר שמתלבש בדבר כמים בכלי אעפ"י שבא דרך צורה וחומר אין החומר מתהווה מן הצורה רק שהצורה מתלבש בחומר ואעפ"י שהנפש היא מתפעלת ממאורעי הגוף כי מצד החיות שבגוף תתפעל גם עצם חיי הנפש הרוחני מחיי בשר אבל עצם הגשם של הגוף נבדל במציאות יש בפ"ע וכמו הפעולה שנבדלת מכח

ע, ד

הפועל ונק' יש מיש כידוע משא"כ יש מאין אין החומר נבדל מן הצורה כלל. כי עיקר התהוותו באה מאין שהוא הצורה כי לא הי' מציאות בפ"ע בעולם בלתי הצורה כנפש הגלגל שחומר הגלגל מתהווה מצורתו הרוחניות תמיד וזהו עיקר ענין הבריאה שהוא יש מאין דוקא שאין היש והמציאות דבריאה בחי' נפרד לעצמו לעולם שגם לאחר הבריאה הוא כמו קודם הבריאה וכמ"ש כי ממך הכל שאין הבריאה נבדל ממנו כצורה שמתלבשת בחומר בבחי' יש מיש כנפש בגוף אלא הוא בבחי' יש מאין. ולפי"ז הרי אין כל חדש בבריאה זו מאחר דממך הכל כתיב וגם לאחר הבריאה הוא כמו קודם הבריאה ממש כנ"ל ואנו רואי' שהבריאה בא בבחי' יש נפרד מציאות בפ"ע וא"כ איך נבדלת להיות בבחי' יש נפרד אחר שבא מאין כו' ולא בבחי' יש מיש וזה הענין יפלא באמת מהשגת אדם כי מאחר שהשגת האדם בא בבחי' יש מאין אע"פ שמאין בא אבל נבדל בבחי' יש נפרד בע"ג כו' א"כ איך ישיג מקור התהוותו מאין שהוא בלתי בע"ג אחר שכבר נברא בבחי' יש בע"ג כו' ולכך נפלאה השגה זו מכל השגת בע"ג ותכלית ואם הי' נגלה עליהם אור השגה האלקי' איך שמאיר אור אלקי מאין ליש כו' היו מתבטלים ממציאות ישות שלהם לגמרי והיו נכללים במקור חוצבם האלקי' שהוא בחי' אין וכמ"ש כי ממך הכל כו' וכן כל היצור לא נכחד ממך כנ"ל וד"ל. והנה לזאת יובן הטעם למ"ש כאן האל אב הרחמן כו' דבשביל הנשמות בע"ג צריך שיומשך להם הארה האלקי' דרך צמצום דבחי' שערות דוקא כנ"ל לפי שהי' מתבטלים לגמרי ממציאותם אם הי' בא להם האור כמו שהוא בלי העלם ולבוש כלל מטעם הנ"ל אלא הוצרך לבא ע"י בחי' העלם ולבוש והוא ענין דילוג השפע הבא בהתעלמות דרך חלל השערה כמו אור השכל המלובש בהעלם במשל בכדי שיוכלו להתקיים במציאותם ואעפ"כ ישיגו שמקור התהוותם מאין כו' רק שבא אליהם בבחי' העלם כמו שמבינים ע"י המשל כנ"ל וד"ל:

(קיא) אך הנה עדיין אין זה מובן במ"ש האל אב הרחמן כו' שהוא בבחי' א"א דיצי' לאבא דיצי' ומשם ילך השפע לבינה דיצי' והוא מ"ש המהולל בפה עמו שהיא בבחי' אימא דיצי' כמ"ש בסידור לפי שעיקר קבלת השגת הנשמות בג"ע מזיו כו' והוא מבחי' בינה דיצירה שהוא בחי' השגה כו' דלכאורה לפי טעם כל הנ"ל בענין צמצום בחי' שערות גם מבחי' א"א דיצי' היו הנשמות יכולים לקבל ואם א"א שיקבלו מא"א עצמו למה הוצרך להיות בחי' הצמצום הזה גם מבחי' א"א לאבא. והנה תחלה יש להקדים הקדמה אחת בענין שרש הצמיחה דשערות מבחי' מותרי המוחין דוקא כנ"ל מהו בחי' מותרי המוחין דהנה אנו רואים שכל בחי' מותרות הוא כאשר בא לבחי' הירידה לחוץ ולמטה הימנו להשפיע שם

עא, א

אז הוא מבחי' המותרות דוקא דהיינו כאשר במשפיע עצמו בא תגבורת האור והשפע כ"כ עד שבא יותר מכדי מדתו יוצא ממנו מותרות שאז משפיע לשלמטה הימנו דהיינו מה שמצמצם אור השפע ויורידנו בקטנות גם כפי צמצום כלי קבלת המקבל בלבד אבל כל זמן שאין במשפיע עצמו תגבורת אור השפע רק כדי מדתו כפי צמצום כלי קבלתו לעצמו בלבד אז די לו להפקיע א"ע במה שמקבל לעצמו ואין בו מותרות כלל שיוכל להוריד ולצמצם לשלמטה הימנו כלל ונמצא שכפי קבלת השפע לעצמו בלבד אין שם בחי' מותרות כלל וכאשר צריך להשפיע לנמוך הימנו אז דוקא אינו אלא כשיהי' בו מותרות שהוא בא מתגבורת השפע בעצמו ביותר מכפי מדתו וכמו שאנו רואים בחוש ברב לתלמיד שכאשר הרב אינו מבין השכל הזה רק כפי צמצום מדתו לעצמו בלבד לא יוכל להסביר לתינוק קטן כי די לו להפקיע א"ע שיוכל להבין לעצמו אבל לא יוכל להמציא אופן צמצום הדבר איך לצמצם ולהוריד השכל לתינוק הגם שהוא ירידה והשפלה גדולה להעלים ולצמצם השכל אבל זה תלוי בגדלות דעת הרב דוקא אם גדול בדעת וחכמה יותר בעצמו אז יותר יוכל למצוא לו אופן צמצום וירידת השכל איך להסביר' גם לתינוק ופחות הערך ביותר וכל שאינו חכם גדול כ"כ לא יוכל לצמצם ולמצוא אופן ירידתו כלל רק לומר דברים כהווייתן אצלו בלבד שמזה לא יבין התינוק כלל ולכאורה זהו פליאה גדולה דאיך יתכן לתלות שפלות וירידת השפע לתכלית הקטנות בגדלות ערך המשפיע עצמו אך הענין הוא רק מצד בחי' מותרות הנ"ל דבהיות המשפיע בעצמו בגדלות המוחין ובתגבורת אור ריבוי השפע לאורך ורוחב ועומק גדול אז ממילא לפ"ע אותו הריבוי מוחין באותו שפע שכל כן יהי' ערך בחי' המותרות שלהם דהיינו מה שיפול ממנו לחוץ והוא מה שיש בכוחו יותר למצוא אופן ירידת וצמצום שפע זו להסביר אותה גם לתינוק קטן וכל שאין בו ריבוי המוחין בעצם כ"כ לא יהי' בו בחי' מותרות שחוץ לעצמו כ"כ ע"כ לא יוכל למצוא צמצום ירידת השכל לחוץ מערכו למטה מטה כ"כ עד שכאשר אין בו ריבוי המוחין כלל רק כפי צמצום כלי קבלתו לעצמו כפי שיוכל שאת לעצמו בלבד אז לא יוכל להשפיע רק דברים כהווייתן ממש ולא יוכל לצמצם כלל והגם שבאמת בהבנת השכל עצמו אין הפרש בין חכם גדול לקטן הימנו שגם הקטן הימנו יכול להבינה כמוהו הגם שאינו יכול להורידה כלל כי לעצמו אין צריך כלל להשפעה זו שיוריד לנמוך הימנו שנקרא מותרות ונובלות וכמו שנראה בחוש בענין שרש המשלים שאינו רק בחי' הצמצום לצמצם דבר השכל כמו שהוא ולהורידו ולהביאו בהתלבשות בענין פשוט וקיצור הנקל בהבנה לתינוק כו' וכל מה שיוכל למצוא ריבוי משלים אל השכל אין זה רק שמוצא יותר צמצום וירידת דבר השכל להורידו ולהמשיכו למטה מטה ביותר וזה תלוי

עא, ב

בגדלות עומק המשפיע באותו שכל וסברא (וכמ"ש על ר"מ שאמר ג' מאות משלים והיינו ג"כ שרש ענין ג' אלפי' משל דשלמה שמחמת עוצם ורוב העומק רום של המושכל צריך לבוא בג' אלפים ירידות דמשלים והעלמות עד שיובן ויושג למקבלים לפי שערך עומק רום השכל למעלה מעלה כך ערך עומק ירידתו למטה מטה הנקרא עומק תחת כו' וכמ"ש במ"א) וכך יובן ממילא כל זה בדרך כלל היינו שלפ"ע הגדלה וריבוי האור בעצם כך יהי' ערך ירידת המותרות וכמשל חבית המליאה כל שתתמלא יותר לפ"ע המילוי ממש כך ערך הנובלות טיפין שלמטה וכמו שיעור טיפין שניתוספו הרי ממש באותו שיעור טיפין יצאו משוליה וכמו"כ ענין אגברו חמרי אדרדקי דגובר אור השפע ביותר מכפי קבלתם (כי דרדקי אנפי זוטרי בקטנות המוחין וכמ"ש במ"א) כך יהי' ערך נובלות שלהם דלימרו מילתא כו' וכה"ג מ"ש שיחת ת"ח צריכה לימוד שנאמר ועליהו לא יבול הרי לפ"ע גדלות החכ' בת"ח בעצמות חכמתו כך יהי' ערך רבוי מעלת הנובלות שלו וצריכה לימוד יותר כו' וכך הוא ענין התולדה להוליד ולד שבא ג"כ ממותרי המוחין שאם הוא פחות מבן ט' שנים שאין בו ריבוי גדלות המוחין אין בו מותרות ע"כ לא יוליד וכן סריס ואשה כו' כנ"ל (וכמ"ש בע"ח דכל תולדה אינו בא רק מבחי' מותרי מוחין דאבא דוקא) והדוגמא מזה יובן למע' בבחי' קוצי דשערי שמאיר מבחי' נובלות דח"ס דא"א דיצירה ויורדים ונמשכים למטה בשביל ירידת האור למקבלי' אך אם הי' בלי מותרות ונובלות לא הי' רק לעצמו ולא הי' נמשך אור י"ג מדה"ר למקבלים כלל והוא ענין י"ג ת"ד כו' ושרש המותרות דשערי הוא מבחי' הפנימי' וגדלות המוחין ביותר דוקא אשר ע"כ יוצא בחי' מותרות ואמנם מבואר במשלים הנ"ל דלפ"ע הרבוי בעצם כך ערך מעלת המותרות (כמו שיחת ת"ח כו') ולזה בחינת מותרות דא"א הוא הנעלה במדריגה יותר ולא יוכלו הנשמות בע"ג לקבל להיות להן למקור רק ע"י התלבשות והשתלשלות דנובלות הללו באו"א דיצי' וזהו אב כו' המהולל בפה עמו תחלה ואח"כ נמשך לנשמות שהוא בלשון חסידיו ועבדיו ואעפ"י שלפי המשל הנ"ל אדרבה כל שהוא חכם יותר יותר יוכל להוריד למטה ביותר וכל שאינו חכם כ"כ לא יוריד למטה כ"כ א"כ מבחי' כתר דוקא יותר יוכל להוריד אור גם לבע"ג משא"כ בחי' או"א אך הענין הוא משום דהנשמות מקור חוצבם באו"א ומהם יקבלו ירידת אור דכתר כידוע דאבא יונק ממזל הח' כו' ותחלה מאיר מזל דא"א באו"א (זהו פי' אל נהירו דחכמתא שיש בו ב' פי' א' מה שהחכ' מאיר למטה הימנו שהוא החסד כמ"ש כי חסד אל כל היום שהחסד ענף החכ' והב' מה שהכתר מאיר לחכ' ואל רב חסד דבי' אחיד אבא כו') ואו"א משפיע לנשמות שנק' חסידיו ועבדיו כי א"א שיקבלו מא"א עצמו בלי אמצעות או"א דוקא

עא, ג

וכמ"ש כי אתה אבינו כו'. ומעתה הנה י"ל מ"ש אב הרחמן דוקא מה ענין מדת הרחמנו' לכאן ורחמי האב דוקא להיות ידוע דאור אבא מקור החסדים כמו חכ' חסד כו' הרי החסד ענף החכ' שהוא אור אבא כמ"ש והחכ' תחי' כו' שהתפשטות החסדים תלוי ברבוי המוחין דוקא שהרי כל שדעתו קצרה יותר יותר יהי' אכזרי כתינוק ואשה שמלאי' דינין והאב דעתו רחבה להרגיש בטובת הבן ע"כ חסדיו מרובים משל אימא בהתפשטות יותר כי האם בבחי' דינין וצמצום יותר כמו בענין מחילה וסליחה ולא להקפיד ולסבול מבנו שיותר יסבול ויסלח האב מן האם כו' כי טבעו ברוב חסדים יותר אבל בבחי' הרחמנות בהרגשת צער הבן האם תרחם הרבה יותר כי תתפעל ותרגיש יותר אך כאשר האב מרגיש ומתפעל ברחמים אזי רחמיו מרובים ביותר כידוע ההפרש בין חסד לרחמים שהחסד בא בגבול גם באה"ר אבל הרחמים רבים אין לו שיעור כלל (דבן מסט' דאבא קאתי ממוח האב שממנו העצמות הרי זה מרגיש בצערו כהרגשת צער עצמו ממש וכמ"ש במ"א בפי' [אה"ע] אהבתיך כאהבת עצמו כביכול כמ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו) וז"ש אב הרחמן דוקא שמבחי' י"ג מדה"ר העצמיי' דא"א שמאיר באבא דיצי' עי"ז נק' אב הרחמן דוקא עד"מ האב למטה שמתפעל ברחמים על בנו שמרבה לו שפע עד כל אשר לו מנפש עד בשר כו' ולזה יוכלו הנשמות לקבל גילוי אור השגה בא"ס כי נשפל ויורד מכל עצמות אור אבא מצד הרחמים רבים דאב הרחמן דוקא שע"פ חסדים דאבא הרי יורד כמו שהוא שאז א"א לנשמות לקבל כלל כי ע"פ סדר והדרגה מעילה לעלול אין ערוך ביניהם כלל אך בבחי' דילוג הערך מאוד בהתעלמות יבא השגות כל אור העצמות בנשמות והוא בחי' ר"ר שנשפע דרך מזלות דא"א באבא ששרשם בעצמות דוקא רק שמתעלמים בבחי' שערות ומזלות והוא בשרשו למעלה יותר מגילוי אור החסדים דאור אבא גם שהי' יורדי' בלי התעלמות מטעם המובן בשרש בחי' מעלה יתירה שבמותרי מוחין דשערות כנ"ל. וזהו המשך הדברים האל אב הרחמן בחי' אל נהירו דרב חסד דאור הכתר דבריאה שמאיר באבא דיצי' אז נק' אב הרחמן שלהיות ההשגה באה בלשון חסידיו בהגבלת כלי הנשמה ממש א"א שיקבל מא"א עצמו כ"א שיהי' עובר דרך מעבר באבא ומאבא לאימא דוקא כי מבינה באה משם לנשמו' בבחי' בינה שלהם בכלי השגתם ממש וזהו המהולל בפה עמו שהוא בחי' בינה דיצי' שנק' פה (כי פי לשון זכר הוא ביסוד אבא ופה ביסוד אימא) ומפה עמו מקבלים כל הנשמות השגתם השגת אלקות להיות משובח ומפואר בלשונם לפי השגתם ממש אבל עיקר ומקור הראשון לזאת ההשגה הנגלית בלשון חסידיו כו' הוא מבחי' קוצי

עא, ד

דשערי דא"א שמאיר לאבא כו' שהוא מבחי' מותרי מו"ס דא"א דיצירה כנ"ל וד"ל: