עג, א

תפארתך כו'). וזהו פי' משובח ומפואר בחול"ם דוקא שהוא בחי' ההתפשטות של התפארת שמפואר בו בעיני זולתו המקבלים ומסתכלים בעצם תפארתו והוא בא מצד בחי' ההתפארות שבתפאר' העצמי להיות חפץ להתפאר שהוא בחי' שליש ת"ת האחרון דז"א שמשם מקבלת המל' שהוא בחי' נפש דוד להלל ולשבח בשירות ותשבחות וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' ואמנם זהו העיקר שלימות הת"ת העצמי כמבואר למעלה. ובזה יובן לשון המשנה איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם דלעילא בחי' ז"א (כי האשה שהיא בחי' המל' נקנית בשלשה דרכים כלולים מחג"ת דז"א ובפרט בלמ"ד כלים דז"א שהן למ"ד מעלות דהמל' נקנית בהן וכמ"ש במ"א בענין ל' הגבורי' אשר לדוד כו') ודרך ישרה הוא בבחי' ת"ת דנוק' שנק' דרך כמ"ש הנותן בים דרך כו'. כל שהוא תפארת לעושיה למי שעשאה כלי והוא בחי' ההתפארות הנ"ל שהוא מבחי' שליש התחתון דז"א שמשם בנין הנוק' (כידוע דכתר דנוק' דבוק בחזה דז"א כמ"ש בע"ח בפי' לעולם ה' דברך נצב בשמים) ותפארת לו מן האדם מאדם תתאה שהוא בחינת המלכות ונשמות הכלולים בו שאז דוקא נשלם עיקר פנימי' הת"ת וכמ"ש אשר בך אתפאר כמ"ש כחתן יכהן פאר כו' בזמן מ"ת וזהו ע"י תורה ומצות שהתורה הוא מעצם הת"ת ודרך ישרה היינו במצות המלך מגיע לו תפארת מן האדם בגילוי אורות בכלים מכלים שונים בכל מיני פאר כי בכל מצוה יש יחוד זו"נ שהוא בחי' יחוד ת"ת ומל'. (ויותר נכון כמ"ש במ"א בענין כתר תורה שהוא ת"ת דאימא כתר דז"א וזהו עוטר ישראל בתפארה כו' וזהו ענין תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ת"ת דז"א כתר לנוק' כתר מל' מתנית' מלכתא וד"ל. ורבי הי' כולל כללות תושבע"פ מל' קרינן לה ע"כ נרמז במאמרו זה שורש תושבע"פ שמקבל מתושב"כ שהוא ת"ת ומל' כידוע):