בלשון חסידיו

עג, א

(קיד) בלשון חסידיו ועבדיו. פי' חסידיו ועבדיו נשמות ומלאכים דיצירה כמ"ש בסידור. אך לכאורה י"ל בפשט המשך הדברים שהרי כבר א' המהולל בפה עמו ומה זה שכפל עוד לומר משובח כו' בלשון חסידיו ועבדיו מהו ההפרש בין בפה עמו לחסידיו ועבדיו ואם מפני שמבואר בסידור דפה עמו הוא בחי' אימא דיצירה ומשובח ומפואר הוא בחי' ז"א דיצירה היא גופא י"ל איך יתכן בחי' הילול דמקבלים שהוא בפה עמו כמו בלשון חסידיו כו' דבחי' בינה דיציר' נק' אם הבנים לגבי בחי' ז"א דיצירה כו' כידוע. אך הענין שיש ב' מיני נשמות בכל עולם דאבי"ע האחד נשמות שנולדים מיחוד דזו"נ. והב' נשמות הגבוהות מאלה והן שנולדי' מיחוד דאו"א וכמ"ש במ"א בענין למען אחי ורעי כו' שיש נשמות גבוהות מאוד שהן בבחינת אחים ורעים להקב"ה שהוא בחי' ז"א כו' כי נולדו יחד מבטן אימא עילאה בחי' בינה ביחוד דאו"א כו'. וזהו גם באצי'

עג, ב

יש נשמות דאצי' שנולדו מיחוד דזו"נ דאצי' ויש נשמות הגבוהות שהן מזיווג ויחוד דאו"א דאצי' וכן בעולם הבריאה יש ב' מיני נשמות הללו נשמות שמזו"נ דבריאה ונשמות עליונות שמאו"א דבריאה וכן ביצירה יש נשמות שהן מזו"נ דיצי' ונשמות עליונות שמיחוד או"א דיצירה. וזהו המהולל בפה עמו בפה גי' פ"ז והוא בחי' אלקים דיצי' גי' פ"ו ועם הכולל פ"ז וכידוע וכמו נשמת משה ששרשו מיסוד אבא באימא וכמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ונאמר בו כי מן המים משיתיהו מבחי' מים עליוני' דחו"ב דאצי' וכמ"ש ונחנו מ"ה דהיינו מ"ה דאבא שעז"א מה שמו (שזה פי' משה) מה שם בנו הוא בחי' ז"א ולכך נק' משה אח להקב"ה שהוא בחי' ז"א. וכידוע דלכך אמר משה הוי' אלקיך הוי' דז"א אלקיך לישראל דוקא ששרשם בבחי' ז"א שהן נש"י שנולדו מיחוד דזו"נ כידוע בי"ב שבטי ישראל דלעילא שהוא בחינת יחוד ישראל ורחל דלעילא כו'. אבל לא אלקי משה כי בחינת שם הוי"ה שאמר אל משה לאמר לבנ"י הוא בחי' הוי' דאור אבא כו' שהרי משה נק' איש האלקים בעלה דמטרוניתא וכנ"י שרשם בבחי' המל' שנקרא כלת משה כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי' וכה"ג בכל דור אתפשטותי' דמשה בחד ותרי בדרא כנשמת רשב"י ורב המנונא סבא וכמו ר"ע ורבי בדורם (וכמ"ש במ"א בענין משה שפיר קאמרת כו') ונק' נוני ימא רבא דבחי' חו"ב דאצי'. וכמ"ש בזוהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ כו' ועל נשמות האלה אמר המהולל בפה עמו שהן המקבלים מחו"ב ונק' אחים ורעים להקב"ה כו' אבל מ"ש משובח ומפואר בלשון חסידיו כו' מיירי בנשמות שהן למטה הרבה מהם והוא שנולדו מיחוד זו"נ ומקבלים ההארה מבחי' ז"א שהוא בחי' הת"ת דיצירה כשמסתכלין ביקרא דמלכא ע"ד הנ"ל וד"ל. (וביאור כל זה מבואר במ"א שבמוח דבינה עצמה יש ב' מדרגות הא' מה שמעצם המוח דבינה נולד עצם אור המדה שהוא נחשב מבחי' עצמות דמ"ד ומ"ן דאו"א שהרי בהכרח שיהי' בנולד מכח עצם המוליד וזהו בחי' ז"א בחי' ת"ת בכלל שכלול מהכל מכל פרטי כוחות העצמיי' שבמוליד כנ"ל בענין נשמת כל חי כו' משא"כ נשמות שנולדו מבחינת המדות דז"א הן אורות פרטיי' חלקים קטנים נבדלים מן העצמות דחו"ב ונמשכים ונתוספים עליו כטפל לגבי העיקר כניצוץ הקטן בשלהבת (כאותיות השכל שיוצא יחד עם עצם השכל כך אותיות המדות נולדים יחד עם העצם של המדות וכך בכל תולדה נולד עמו טפל אליו והן נשמות העליונות שנולדו מיחוד חו"ב ואינם בבחי' אלקות ממש כמו ז"א עצמו רק נקראו חברים טפלים אליו כו'). והנה מעתה י"ל ההפרש בין נשמות למלאכים שהנשמות נקראים חסידיו והמלאכים נקראים עבדיו דהנה י"ל תחלה מהו ההפרש

עג, ג

בין עבד לשר כמו ע"ד שא' ריב"ז על ר' חנינא בן דוסא שהוא כעבד לפני המלך ואני כשר כו' ואעפ"כ רחב"ד פעל בקשתו בתפלתו יותר ממנו להיות שיש יתרון מעלה בעבד מן השר אע"פ שהשר גבוה ונכבד בעיני המלך מאוד והעבד אינו נחשב למאומה והוא מצד זה עצמו שהעבד יש בו בחי' הביטול במציאות נבזה בעיניו וכלא חשיב ממש לגבי גדולת המלך עד שאין לו מקום להתפס במהות דבר מה בבחי' יש בפ"ע לגבי המלך רק להיות בטל ומבוטל מכל אשר לו בנפשו וגופו להיות טפל ונגרר אחר המלך כשורו וחמורו לעבוד כל עבודתו ולא יטול גם מזה שום הנאה לעצמו וחשיבות דבר מה או איזה תקוה לקבלת טובה לעולם. וכמ"ש אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס כו' אלא כעבד הקנוי בכסף שכולו קנוי לאדונו כשורו וחמורו כידוע. ואמנם השר הוא להיפך בכל זה שאין בו בחי' הביטול בעצם המציאות כעבד כלל וכלל רק אדרבה הוא יש ודבר גדול בעצם מציאותו בכל דרכיו והנהגתו עם המלך לאמור לו דעתו ועצתו ולא יעבוד לו עבודה ושירות כלל ואינו טפל ובטל אליו רק עבודתו לעמוד לפני המלך לפקח היטיב בטובת המלך ליתן לו עצה טובה בהנהגת המלוכה שזה מוטל עליו. ואמנם הרי זה בא מרוב אהבה וקירוב שיש לו מן המלך ועוצם חשיבותו ואשר הוא נכבד ונשוא פנים הכל הוא היפך בחי' הביטול אדרבה משתוה בערך קצת עם המלך עד שיקרא ריע המלך כאחי' ממש באהבתו וחשיבתו העצום כו' ומ"מ מצד בחי' הביטול העצום של העבד מפני שהוא נחשב כלא ממש יש בו יתרון מעלה מכל חשיבות ואהבת השר הנכבד ביותר ויוכל בקל יותר לפעול בקשתו כרחב"ד שהי' כעבד כו' והשר הרי נכבד הוא מאוד להיותו בחי' יש בפ"ע ואינו נחשב מעצמות המלך כ"כ כעבדו הנאמן לא יפעול בקל כ"כ (אבל היינו רק בחי' עבד שלמע' מבחי' בן כמשה שנא' בו בכל ביתי נאמן הוא שלמע' גם מנשמות שנק' בנים כידוע). והדוגמא מזה יובן למעלה בהפרש שבין נשמות למלאכים שהמלאכים נק' בשם עבדים (ונשמות שנק' בנים כמ"ש אבינו מלכנו אבינו כו' וכמ"ש כי אתה אבינו וכתיב בנים אתם כו'. וכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולזה אמר מלכנו. וכמ"ש אם כבנים אם כעבדים כו' לפי שיש בהן ב' מדרגות בנים ועבדים כו'). והנה באמת יש יתרון מעלה במלאכים שנק' עבדים כמ"ש הללו עבדי ה' כו' במה שיש בהן בחינת הביטול בעיקר מציאותם לגמרי מכל וכל עד שאינם תופסים מקום כלל וכלל כנ"ל בעבד הגשמי שאינו רק כשור לעול כו' ואינו מרגיש עצמותו כלל וע"כ נחשב המלאך כמרכבה לגבי הרוכב שאין בו בחירה שלו כלל רק שמוכן לילך בכל אשר יטהו הרוכב כו' וכך פני שור פני ארי' כו' נק' מרכבה

עג, ד

ממש שאין בהם בחי' פירוד יש ודבר בפ"ע כלל. ולזאת מצינו שמצד עוצם הביטול יאמר המלאך דבר ה' ע"ש עצמו כאלו הוא אומרו מעצמו ואין זה בחי' פירוד כלל כי אינו אומר זה ע"ע רק בחי' אור אלקי השורה עליו כרוכב על הסוס כו' כמו עתה ידעתי כו'. בי נשבעתי נאום ה' ממש. וכן גבי לוט שא' נשאתי פניך כו' וכן הרבה כיוצא באלה וזהו כמ"ש אדם ע"ע שהלך וראה וידוע שרגלו הלך ולא נחשב הילוך זה ע"ש הרגל ואין ראייתו נחשב ע"ש כלי העין כי החיות שבעין ורגל הוא העיקר והן כלים טפלי' ומשמשים אליו בתכלית ביטולו במציאות וז"ש הנוטע אוזן הלא ישמע כמו שכל האברים נשמעים כו' כך ביטול המלאכים שנק' עבדים גם כשאומר דבר ע"ש עצמו אין זה פירוד כלל שא"א לומר שהרגל יפריד עצמו מכח החיות שבו לומר שהוא ההולך מעצמו או עד"מ הגרזן ביד החוצב בו וכמ"ש במ"א באריכות אבל הנשמות אין בהם בחי' הביטול כ"כ כי הן יצאו במציאות בפ"ע ונפש ורוח שלהם הוא בבחי' אדם כאדם שיש לו בחירה כו' (וכמו שמואל שא' אנכי הרואה ונענש ע"ז וגם יש בהם בחי' הפירוד להיות יש ודבר בפ"ע כידוע) וכ"ז מצד שרשם שהן בבחי' בנים שנולדו במציאות יש בפ"ע כמו הבן לאחר שנולד יש לו נפש שלימה משכל ומדות במהות בפ"ע ואינו בטל במציאות לאביו אדרבה משתווה אליו עד שימרוד בו ג"כ והוא מצד הקירוב דוקא וכמ"כ בחי' השר שאין בו בחי' הביטול אדרבה משתווה בערך מדרגה אל המלך כו'. וכך הן הנשמות שנק' בנים או שרים כידוע וד"ל:

(קטו) אמנם הנה אעפ"כ יש יתרון מעלה בנשמות על המלאכים מצד אחר והוא במה שנק' בנים ושרים דוקא והענין הוא כידוע בשרש בחי' בנים שהן מבחי' עצמיות דאב כמו הטיפה שבמוח האב שממנו נולד הולד שהוא מכח עצמות הנפש דאב ממש אשר ע"כ כח המוליד בדומה לו ממש כידוע משא"כ העבד שגם שהוא בתכלית הביטול וכטפל נחשב עכ"ז אינו בא מבחי' עצמות המלך כבנו וגם שנחשב כשלו אבל אין זה רק בחי' הטפל הנגרר אחר עצמותו אך לא עצמותו ממש אבל הנשמו' שנק' בנים הם נחשבים מבחי' עצמות אלקו' ממש והוא בחי' עצמות אא"ס שבמוח אבא כו'. וכמו הבן שיש בו ממהות ועצמות אביו ממש (שהעבד דומה לקרקע ובית שהן נק' נכסי אביו והבן יורש אותם ונקנה העבד בירושה לבן כשאר הנכסים ויש עבד שלמעל' מבחי' בן כמו משה עבדי כו' כנ"ל). ועוד מטעם שנק' נשמות שרים הרי יש יתרון מעלה לשר על עבד מצד חשיבותו היתירה ועוז אהבת התקשרותו מלב ונפש כריע כאח ויותר מזה כנ"ל עד שמשתווה בערך מעלת עצם המלך שזהו כערך הבן

עד, א

שהוא נחשב מעצמות המלך (עד שיוכל להיות יותר קשור בעצם ומהות עצמות האב הקשורה בבן כמשה עבדי שבכל ביתי נאמן הוא יותר מבן כמ"ש במ"א). וראי' לזה ממ[ה] שיש בכח שרי המלוכה בהנהגות המדינה כמו המלך בעצמו ממש ויסמוך הכל עליהם בכל אשר יעשו כאלו הוא עושה ממש (וכמ"ש במ"א בענין שרי המלוכה בבחינת תושבע"פ מל' קרינן לה מתנית' מלכתא כמלך שגוזר כך חכמי המשנה גוזרים כו' וכמ"ש אתם אפי' מוטעים כו' דלכך ריב"ז שהי' שר התור' שכל פסקי גזרי המלך נחתכים ע"פ דוקא בכל תושבע"פ אמר אני כשר לפני המלך) ששרי המלוכה יש בהם כח דעת עצמם בכל הנהגת המלוכה שבלעדם לא יעשה שום דבר מלכות ובזה מעלת' יתירה גם מן הבן שאין לו כח זה אדרבה יעשה מצות אביו לבדו (כי שרי המלוכה יש להם דעת עצמם דוקא בהנהגה הנחקק בחוקו' הנהגות נימוסי המדינה מכבר רק שהמלך שליט ליתן תוקף וכח לקיום כל דבר חוק ומשפט (הנק' סאנאט) כך שרי התור' יש להם כח דעת עצמם בדבר חוקות ומשפטים דתושב"כ כו'. והיינו בכל ביתי נאמן הוא שא' במשה וכמ"ש תורה צוה לנו משה כו' שזה למע' גם מבחי' ב"ן וד"ל). ובכ"ז יובן ג"כ מ"ש בסדר המשך הדברים האל אב הרחמן המהולל בפה כו' משובח כו' דרחמנות זאת אינו אלא על הנשמות דוקא דבכאן מיירי בנשמות עליונות דאו"א וגם נשמות דזו"נ כו' שנק' בנים ועל הבנים תגדל הרחמנות יותר מצד שהוא אב להם ולא מלך. וא"כ א"א שיהי' עצם הרחמנות כ"כ על המלאכים שנק' עבדים כמו על הנשמות שנק' בנים וכמו הבן יקיר לי כו' המו מעי לו רחם ארחמנו מאד שהרחמנות הוא בבחי' עצמיות מאד להיות הבן נמשך מעצמיות האב ממש (כנ"ל בפי' אב הרחמן כו'). ועוד יש טעם להרחמנות על הנשמות יותר מעל המלאכים. דלכאורה הי' ראוי להיות להיפוך שכל שהוא שפל בירידת המדרגה יותר יותר יש רחמנות עליו והמלאכים הן למטה במדרגה מן הנשמות שהרי המלאכים הם מבחי' חיצוני' הבל הדיבור כידוע במ"ש וברוח פיו כל צבאם כו' אבל באמת נהפוך הוא שעל הנשמות יש רחמנות הרבה יותר לפי שהן ירדו למטה יותר מן המלאכים והוא בהתלבשותם בחומר גופני מאוד שבא מפסולת השפע דשמרי האופנים דעשי' ושרשם הגבה למעלה במדריגה עליונה מאד בבחי' עצמיות דאבינו במוחין דאו"א כו' כנ"ל והרי זה ירידה גדולה כמו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא והרי זה כמשל העשיר הגדול שהי' נכבד מאוד בכל המעלות של הגדולה וחשיבות כשירד מנכסיו ונעשה עני גמור חסר לחם ולבושו לבוש שק כו' שתגדל עליו הרחמנות ביותר הרבה באין שיעור וערך מן הרחמנות אשר על העני מיום הוולדו כידוע בטבע האנושי כך תגדל הרחמנות על הנשמות שירדו למטה מטה כ"כ שיש בזה

עד, ב

ירידה מגבוה גבוה לנמוך ומטה מטה כ"כ ולכך אומר אבינו אב הרחמן להיות כי שרש מחצב הנשמות באו"א במעלה עליונה כ"כ וירדו למטה כ"כ בעולם הפירוד ע"כ תגדל הרחמנות ביותר. וזהו פי' משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו משובח בלשון שיר המלאכים שנק' עבדיו דוקא מפואר בלשון חסידיו שיפארו ויהללו כו'. והענין הוא מטעם המבואר למעלה דנשמות שרשם ממוח האב בבחי' עצמיות והרי נאמר ות"ת בנים אבותם שהאבות הן ת"ת לבנים וזהו שמפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות שנק' בנים דוקא כי הוא תפארתם דוקא שת"ת בנים אבותם דוקא. וכידוע שהבן מתייחס אל האב כמ"ש למשפחותם לבית אבותם וכשהאב גדול וחשוב עטרת תפארת הוא לבניו אחריו דוקא שמתפארים ביחוס אבותיהם ולא ינחלו אחרים זולתם ת"ת הזאת וע"כ לא נק' מפואר בחולם רק בלשון חסידיו דוקא שיתפארו בו כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר וכמ"ש כי ת"ת עוזמו אתה כו'. (כי הבנים מנו"ה שנק' יוצאי חלציו והאב בבחי' ת"ת וכמ"ש במ"א באריכות בפי' עטרת זקנים בני בנים ות"ת בנים אבותם כו'). אבל משובח הוא בעבדיו שהן המלאכים בשיר עבודתם שמשתחוי' תמיד והוא בבחי' ביטול התמידי וכמו וצבא השמים לך משתחוים. ומצד בחי' הביטול שמעלת המלאכים נכבד יותר מן הנשמות ע"כ הוא משובח בהן בשבח ותהלה יותר מבנשמות שאין בהם בחי' הביטול כ"כ כנ"ל. אבל מפואר הוא בנשמות יותר מבמלאכים מטעם הנ"ל וד"ל. (וזהו דראיי' פב"פ שהוא לאסתכלא ביקרא דמלכא הנ"ל בפי' מפואר הוא בנשמות דוקא כמ"ש יראה כל זכורך כו' וכן במ"ת פב"פ דבר ה' כו' שאין זה במלאכים שאו' אי' מקום כו' וד"ל. לפי שהנשמה שרשה בבחי' הוי' כמ"ש נר הוי' כו' והמלאכים שרשם בבחי' אלקים והוא בחינת חיצוני' ואחוריי' וע"כ אינם מקבלים מבחי' הפנים רק הנשמות והכל ענין א' וד"ל).