עד, ב

ירידה מגבוה גבוה לנמוך ומטה מטה כ"כ ולכך אומר אבינו אב הרחמן להיות כי שרש מחצב הנשמות באו"א במעלה עליונה כ"כ וירדו למטה כ"כ בעולם הפירוד ע"כ תגדל הרחמנות ביותר. וזהו פי' משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו משובח בלשון שיר המלאכים שנק' עבדיו דוקא מפואר בלשון חסידיו שיפארו ויהללו כו'. והענין הוא מטעם המבואר למעלה דנשמות שרשם ממוח האב בבחי' עצמיות והרי נאמר ות"ת בנים אבותם שהאבות הן ת"ת לבנים וזהו שמפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות שנק' בנים דוקא כי הוא תפארתם דוקא שת"ת בנים אבותם דוקא. וכידוע שהבן מתייחס אל האב כמ"ש למשפחותם לבית אבותם וכשהאב גדול וחשוב עטרת תפארת הוא לבניו אחריו דוקא שמתפארים ביחוס אבותיהם ולא ינחלו אחרים זולתם ת"ת הזאת וע"כ לא נק' מפואר בחולם רק בלשון חסידיו דוקא שיתפארו בו כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר וכמ"ש כי ת"ת עוזמו אתה כו'. (כי הבנים מנו"ה שנק' יוצאי חלציו והאב בבחי' ת"ת וכמ"ש במ"א באריכות בפי' עטרת זקנים בני בנים ות"ת בנים אבותם כו'). אבל משובח הוא בעבדיו שהן המלאכים בשיר עבודתם שמשתחוי' תמיד והוא בבחי' ביטול התמידי וכמו וצבא השמים לך משתחוים. ומצד בחי' הביטול שמעלת המלאכים נכבד יותר מן הנשמות ע"כ הוא משובח בהן בשבח ותהלה יותר מבנשמות שאין בהם בחי' הביטול כ"כ כנ"ל. אבל מפואר הוא בנשמות יותר מבמלאכים מטעם הנ"ל וד"ל. (וזהו דראיי' פב"פ שהוא לאסתכלא ביקרא דמלכא הנ"ל בפי' מפואר הוא בנשמות דוקא כמ"ש יראה כל זכורך כו' וכן במ"ת פב"פ דבר ה' כו' שאין זה במלאכים שאו' אי' מקום כו' וד"ל. לפי שהנשמה שרשה בבחי' הוי' כמ"ש נר הוי' כו' והמלאכים שרשם בבחי' אלקים והוא בחינת חיצוני' ואחוריי' וע"כ אינם מקבלים מבחי' הפנים רק הנשמות והכל ענין א' וד"ל).